פורטפוליו / עופר לינצ'בסקי

ג'ינג'י: אני. יש לי ארבעה ילדים, שניים ג'ינג'ים. הבכור כמוני. מתחבר היטב לאנשים, מתחמם מהר, לא קר ומנוכר, וקריזיונר במידת הסביר.

ילדות: ירושלמית. ירושלמי זה אופי, הלך מחשבה וקצת פרובינציאליות. חלק נכבד מחיי גרנו בקריית יובל, שכונה לא חזקה כלכלית, ומאז אני מרגיש מחובר לציבור העובדים, לצווארון כחול. אימא, ליאורה, היא דוקטור לחינוך ומתמטיקה באוניברסיטה, ואבא, צביקה, איש מחשבים.

עופרה: אשתי. הכרנו באוניברסיטה, עבדנו יחד במשרד האוצר במשך שבע שנים, ואנחנו חיים באושר ובלי עושר בשלב זה. היא סגנית הממונה על השכר, עובדת קשה מאוד גם בעבודה וגם בבית.

עריכת דין: למרות שסיימתי תואר במשפטים, התחום לא דיבר אליי אף פעם כמקצוע, אלא כהשכלה. הבנתי את זה תוך כדי התמחות בפרקליטות ובמשרד של יגאל ארנון.

קריירה: עבדתי בתחום התחבורה והתשתיות במשרד האוצר, הייתי סמנכ"ל כספים באגד, מנכ"ל "אגד אחזקות", ואז מוניתי למנכ"ל הרכבת.

תחבורה: יצא במקרה שנכנסתי לתחום. הנטייה שלי היא לשיווק בתשתיות.

מינוי פוליטי: בשנים האחרונות אני מזהה מגמה של מינוי אנשי מקצוע בחברות ציבוריות כלכליות. מגמה חיובית לצד מגמות חיוביות פחות.

אחריות: עצומה, על 130 אלף ביום. היא יושבת עליי 24 שעות ביממה.

מוות: הקטיושה שפגעה במוסך בחיפה והביאה למותם של שמונה עובדים, מיצבה אותי כאבא של המערכת, עם צורך לחזק 2,000 עובדים. כששמעתי על האסון הייתי בתל אביב ומיד נסעתי לשם. זה היה מחזה לא קל, והוא ילווה אותי עוד הרבה זמן.

בית יהושע: טראומה. אני שומר על קשר עם ההורים של שלושה אנשים שהיו מעורבים בתאונות עוד לפני שנכנסתי לתפקיד, אבל לא מהתאונה הזו. זה יותר מדי טרי, ולא בכל המקרים זה לעניין. אני בטוח שאת התאונות במפגשים נוריד מסדר היום.

דימוי נמוך: יש צדדים שהרכבת מאוד חזקה בהם, כמו שירות, ויש בעיה תדמיתית בעניין הבטיחות, שאנחנו משקיעים הרבה כדי לשפר אותה. אנחנו גוף צבעוני, קיצוני לטוב ולרע. יש לנו פרגון יומיומי ולצדו נהנים לחבוט בנו.

ערוץ 2: פרסמו סדרת כתבות על הרכבת. חברה מקצועית מאוד. לצד המחלוקות שהיו בינינו אני בהחלט חושב שהם עושים עבודה חשובה.

איחורים: אנחנו עומדים ברמת דיוק בלוח זמנים של 90%, מקום טוב במערב אירופה. יותר מצרפת, איטליה ובריטניה, וקצת פחות מגרמניה ושווייץ. נגיע לשם.

פרסום: יכולים להגיד שאני לא מבין בתחום, אבל במכרז השגנו הנחה שוות ערך לשני מיליון שקלים. הפרדנו בין קניית מדיה לקריאייטיב, והשוק דווקא מגלה עניין רב.

יוסי מור: המנכ"ל הקודם. איש עבודה אמיתי שצמח ברכבת. אני לא מתכוון להיכנס לנסיבות עזיבתו.

רכבת קלה: בכל תפקידיי תמכתי בהקמתה כמוצר משלים. אילו אני בממשלה, הייתי מקים עוד קו בירושלים ובתל אביב. מי שיוכל להגיע ב"מטרו" למשרד, יבוא ברצון לתחבורה הציבורית.

פיתוח מסחרי: אצל הקולגות האירופים המסחר הוא חלק מליבת העסקים, בדיוק כמו תחבורה. זה בהחלט הגיוני, כשבתחנה גדולה עוברים ביום 30 אלף איש. יש לנו סיכום עם האוצר והתחבורה להקמת חברה-בת לנדל"ן.

מחיר: אני עובד באינטנסיביות משוגעת כבר שנים, כשהשוני הוא ברמת האחריות. מבחינת הנוכחות בבית, כלום לא השתנה מאז שאני ברכבת. לא רואים אותי. מצד שני, מאז שנולד הבכור אני מקפיד בסופי שבוע באדיקות להיות נטו עם המשפחה.

חופשות: אני נוסע עם הגדולים לסקי ועם המשפחה הרחבה מדי פעם, פחות מדי. הייתי בנפאל, אפריקה וסין עם חברים או עם אשתי, אבל זה היה מזמן.

כדורגל: שני הבנים משחקים. הבכור במכבי שוהם והשני בעירוני מודיעין. גדלתי על בית"ר ירושלים, ואני מוצא את עצמי על הטריבונה עם גרעינים במשחקים של מכבי תל אביב. הילדים אוהדים אותה.

תפיסת עתיד: ניהול של חברות גדולות ובעלות השפעה, קרוב לוודאי בסקטור הפרטי. הייתי שמח לו היה לי יותר זמן פנוי, אבל אני לא יכול לראות את זה קורה בזמן הקרוב.