בתפקיד אלוהים: עדי נס

גבר מוזנח ומלוכלך, דוחף עגלת סופרמרקט עמוסה בבקבוקים למיחזור. הוא נראה עייף, מותש, חסר כל. בתוך העגלה ישן ילד קטן. גם הוא מלוכלך. אפילו נעליים אין לרגליו. באופן אירוני, הצילום הזה - שפותח את התערוכה החדשה של עדי נס, "סיפורי התנ"ך", שמוצגת בימים אלה בגלריית ג'ק שיינמן בצ'לסי, מנהטן, מזכיר את עבודת הפופ המפורסמת של דואן הנסון, "אישה עם עגלת קניות", 1969. בעבודה של הנסון האישה הדשנה, שמטופחת עד גיחוך, דוחפת עגלה עמוסה בכל טוב - סמל לתרבות הצריכה והשפע.

התערוכה בניו יורק כוללת 14 צילומים גדולים (210170X ס"מ). בחודש מרץ היא תוצג במלואה במוזיאון תל אביב. ארבע עבודות מהסדרה מוצגות בימים אלה במוזיאון ישראל בירושלים, במסגרת תערוכת הצילום "התחברות".

גיבורי הסדרה החדשה של נס הם אנשי הרחוב, הומלסים, אנשי המעמד הנמוך, אנשים שמצאו את מקומם בשולי החברה, אנשים שנשחקים ברחובות הריקים וחיים במציאות עלובה, חסרת תוחלת או עתיד. לצד כל אחת מהעבודות מופיע תיאור סצינה או דמות תנ"כית.

"אלה לא סתם אנשים. כל אחת מהתמונות בסדרה מבוססת על אחד מסיפורי התנ"ך", מסביר נס. "העבודה 'אברהם ויצחק' מציגה את אברהם כהומלס המוביל את בנו הצעיר על עגלת סופרמרקט מלאה בקבוקים למיחזור; יהונתן הוא נער מוכה שנתלה על זרועו של דויד - פרחח מהרחוב; טקס מכירת הבכורה של עשו בנזיד עדשים מתרחש בבית תמחוי מקומי; אליהו הוא הומלס זקן, שישן על ספסל ברחוב; שאול ושמואל הם שני מחוסרי דיור שנקלעו לסצנה דרמטית בחורבה חשוכה".

גיבורי התנ"ך של נס הם אנשים שאיבדו את ביתם: קין הנע ונד; אברהם שהלך מארצו ומולדתו; הגר שברחה מבית אברהם; יוסף שנמכר על ידי אחיו, ורות ונעמי המנסות לשוב לביתן. כל צילום מבוים, מוקפד. לדבריו, הרעיונות לעבודות נוצרים אחרי תחקירים מקיפים שנמשכים חודשים, לפעמים שנים. "זה כמו לצלם סרט. אני גם הבמאי, גם המלהק, גם המפיק וגם הצלם. יש לי זכות גדולה לעשות צילומי סטילס בתקציבים של סרטי סטודנטים בישראל".

שאלה של זהות

תקציב של כמה אלפי דולרים לצילום סטילס הוא בהחלט דבר חריג בנוף האמנות הישראלי, וכך גם ההצלחה של עדי נס, 40, יליד קריית-גת ובוגר "בצלאל". הוא נחשב לאחד מצלמי האמנות הישראלים הבולטים בארץ ובעולם, וכבר הספיק לזכות ברוב הפרסים החשובים לאמן ישראלי: פרס שר המדע, התרבות והספורט; פרס גוטסדינר לאומנות ישראלית; פרס לאון קונסטנטינר לצילום; האמן הנבחר של הקרן למצוינות בתרבות לשנת 2005 ועוד. הוא הציג בתערוכות בקנדה, בברלין, בסן-פרנסיסקו, בפריז, בלוס-אנג'לס, באטלנטה, באריזונה, בניו-יורק ובאוסטריה.

את הפריצה המשמעותית עשה נס לפני שבע שנים, עם סדרת הצילומים "חיילים", שלדבריו "עימתה את המדים עם סאב-טקסט הומוסקסואלי". הסדרה השנייה הציגה צילומים של נערים בעיירת פיתוח, ועסקה בילדותו בקריית-גת, לצד האקלים ההומו-ארוטי שבו הוא חי ופועל.

סדרת הצילומים השלישית עסקה בעולם דימויים של כלא, אסירים ובתי-מעצר. היא הוצגה במוזיאון תל אביב והופיעה בפרויקט צילומים מיוחד של מגזין האופנה ''Vogue Homes International''. את כל הסדרות אפיין פרופיל אמנותי קבוע - העיסוק בשאלות של זהות.

בסדרה הרביעית והחדשה, האנשים שנס בחר לצלם מגלמים דמויות של אנטי-גיבורים. העבודות מציגות את גיבורי התנ"ך בתקופות השפל של חייהם, ומתעסקות בשאלה, מה קורה לאנשים שאיבדו את זהותם.

"בסיפורי התנ"ך, אחרי שנוח ירד מהתיבה, הוא קיבל מאלוהים את הגפן, השתכר והתגולל עירום", מספר נס את הסיפור המקראי שעומד מאחורי העבודה "נוח". "חם - אחד מבניו של נוח, ביזה אותו כשלא כיסה את ערוותו. מיכלאנג'לו צייר את אותה סצינה, כששלושת בניו של נוח מקיפים אותו. אני בחרתי למקם את הדמות העירומה, שאינה נימולה, מוקפת במכונות DVD - סמל לנתינת שירות בצורה לא-אנושית. הניכור המובע בדימוי מתעצם. הצופה, שמביט במערומיו של האיש הזקן, משחזר בעצם הצפייה שלו בגוף העירום את חטאו של הבן, שלא כיסה את ערוות אביו".

אחרינו המבול

מלבד האלגוריה התנ"כית, נס מוסיף שהצופים צריכים להיעזר בתיווכה של האמנות כדי להבחין באותם אנשים "שקופים", שנוח לנו להתעלם מהם בחיי היומיום.

על-ידי ההרכבה של דמויות חסרות זהות, על התשתית המיתית של סיפורי התנ"ך, האמן שואף לעמת בין המציאות הישראלית העכשווית לבין ההיסטוריה והמיתוס של העם הנבחר.

המציאות החברתית של ישראל 2006 מוצגת כישות המכלה את עברה המפואר. "הסדרה מצביעה על השפל העמוק שהחברה הישראלית הגיעה אליו", הוא אומר. "על המהפך שלנו מחברה אוטופיסטית בעלת אידיאלים שוויוניים, ערכים סוציאליסטיים ודאגה לזולת - לחברה כובשת, קפיטליסטית ומנוכרת, עם פערים חברתיים עמוקים ובלתי הכרחיים".

כנראה שהעיסוק של נס בסוגיות של זהות - ישראלית, יהודית ומינית, הופכת אותו לאמן אטרקטיבי בזירת האמנות הבינלאומית. לפני שנתיים נמכרה עבודה שלו, "הסעודה האחרונה", מהסדרה "חיילים", במחיר שיא של 102 אלף דולר, במכירה פומבית של בית המכירות היוקרתי "סותבי'ס" בניו-יורק. התערוכות שלו זוכות באופן קבוע לעניין מצד העיתונות הזרה, ובשנים האחרונות הוא הפך לנציג מיומן של אזורנו.

" גם בהרצאות בחו"ל אתה מביע את עמדתך הנוקבת לגבי מצבה המידרדר של מדינת ישראל?

"לא. בארץ אני מרשה לעצמי להיות ביקורתי ונוקב לגבי המציאות שבה אנחנו חיים, אבל בחו''ל תמיד אנסה להראות את הבעייתיות של המצב. ברגע שאני הופך לדובר או לנציג של ישראל, ולא מדבר רק בשם עצמי, אני מרגיש מחויב להציג את הדברים כפי שהם נראים מהצד הישראלי".

לדבריו של נס, בתהליך העבודה הוא הושפע מצייר הבארוק האיטלקי קראוואג'יו, שיצא נגד הפרשנות האידילית המסורתית בציור של נושאים תנ"כיים. גם קראוואג'יו נהג להשתמש באנשי הרחוב כמודלים לציורים ריאליסטיים ולא אידיאליים של סיפורי התנ"ך. הוא יצר אינטרפרטאציה ואיקונוגרפיה חדשים וזכה לביקורת נוקבת מצד הכנסייה. ייתכן וזה גם מה שיקרה לנס, כאשר תערוכתו תוצג בישראל ותזכה לביקורות מצד גורמים דתיים ואחרים.

" אתה מאמין באלוהים?

"מאוד. גדלתי בבית מסורתי. אבל לאלוהים שלי לא איכפת אם אני אוכל שרימפס או שותף למשכב זכר. לאלוהים שאני מאמין בו חשוב שנהיה בני אדם". "