פרח אדום במקום שחר אדום

בימים האחרונים של חודש ינואר, חבל הבשור כולו ירוק. לאורך הכבישים הצרים והארוכים החוצים את המישור האינסופי, מתחילים לצמוח פרא כלניות, סוג של קידום מכירות ראשוני וטבעי לפסטיבל 'דרום אדום' השני, שיתקיים בנגב המערבי לכל אורך חודש פברואר. בצמתים מרכזיים כבר נתלו דגלי הפסטיבל המתקרב, שיעודד את ההמונים מכל הארץ ואת תושבי האזור, לצאת למרחבים וליהנות ממרבדי הכלניות, מצעדות, מסיורים ומאטרקציות נוספות.

אך בניגוד לפסטיבלים אחרים, בנגב המערבי הפסטיבל דרום אדום הוא מיזם התנדבותי-חברתי ועסקי של חמישה צעירים תושבי הנגב, העוסקים במקצועות חופשיים, ומארגנים את האירוע כולו בזמנם הפנוי, וגם לא מעט על חשבון העבודה.

האווירה במשרדו של אופיר ליבשטיין בקיבוץ כפר עזה, מלאת התלהבות. אצל כל המארגנים מפעפעת האידיאולוגיה, ונראה שהם עצמם מופתעים מכמות שיתופי הפעולה שלה זכו השנה. בשנה שעברה ביקרו בפסטיבל בארבע השבתות של פברואר, 130 אלף איש, והוא התפרס על פני שתי מועצות אזוריות. השנה משתתפות בו שש מועצות אזוריות, מכל רחבי הנגב המערבי, והתקציב שלו עלה למיליון שקל, שגויסו מגופים שונים ומנוהלים דרך המועצות האזוריות. מיליוני הכלניות הפורחות בנגב המערבי מהוות את התירוץ לפסטיבל, שמתוכנן למשוך השנה מאות אלפי אנשים.

אופיר ליבשטיין, 30 פלוס, יזם בתחום האינטרנט ומאמן אשי, מרכז את הפרויקט עם אשתו ורד. הפרויקט הזה נוצר לא מעט בשל כוחותיו היצירתיים והעסקיים. "לפני שנה היינו בפורום יזמים של מועצה אזורית שער הנגב. ראינו שיש לנגב המערבי הרבה מאוד מה להציע, אבל איך שהוא העסק לא מתרומם. המושבים כאן חקלאיים ברובם, ובשנים האחרונות הם הורידו את נפח הפעילות החקלאית ל-15% בערך. הגענו למצב שאנשים צריכים לייצר לעצמם מקורות תעסוקה, ופונים לאטרקציות תיירותיות, לאמנויות ולטיפולים. לכן, החלטנו כתושבי האזור וכמעוניינים בפיתוחו הכלכלי, למתג את מרחבי הנגב המערבי כתיירותיים, כמנוף להתעוררות כלכלית והתיישבותית של האנשים כאן".

"כשאומרים 'נגב' מיד חושבים על מדבר, מרחבים שוממים ועל גמלים", מוסיף גיל פלוס, מנהל ייצור במפעל הפלסטיק 'כפרית' שבקיבוץ ואחד השותפים להפקת הפסטיבל. "לא חושבים על המרחבים הירוקים שקיימים בחלק שבין אשקלון לצאלים. המקום הזה נמצא במרחק שעת נסיעה מתל-אביב, רגע לפני המדבר. החלטנו לקחת חודש בשנה, שבו מתרחשת כאן תופעת טבע נדירה שאין בשום מקום אחר בארץ בעוצמה כזאת - פריחה של מיליוני כלניות, שמתחזקת משנה לשנה - ולעשות ממנה פסטיבל שלם".

את התשואה להשקעת הזמן והמרץ שלהם, הם לא חושבים שהם יראו מיד. הכוח של הפסטיבל הוא בחשיפה למאות אלפי המבקרים.

ליבשטיין: "הפסטיבל הוא מעטפת של אירועים לחשיפת האזור, על אוצרות הטבע והעסקים הקיימים בו. כדי ליצור אותה צריך תשתית פיזית מוצלחת, מיתוג והון אנושי, שמורכב מכל מי שעוסק בתיירות. כך, לדוגמא, אנחנו מכשירים מקומות ויוצרים בהם אווירת פסטיבל. צוותים שלמים תולים בימים אלה את הדגלים בכל מקום, כדי להיות מוכנים לעונה, וזה יוצר אווירה שכל התושבים הם חלק ממנה. וכשהם מכירים את האטרקציות התיירותיות של הנגב, הם גם חושפים אותן לאורחיהם והתיירות מתרוממת".

" מה עם האחריות של המדינה? האם המועצות לא היו צריכות לחשוב על הפסטיבל הזה בעצמן?

"זה הייחוד של הקבוצה הזאת. אנחנו לא מחכים שהרשויות ייזמו משהו, אלא מזמינים אותן להצטרף. הרעיון הוא: התושבים פועלים למען עצמם בשיתוף הרשויות".

ומוסיפה יעל בוגין, מורה בבית-ספר באזור: "רשויות לא יוזמות. אם עולים צרכים, הן מטפלות, אבל לא יותר מזה. לצערנו, אין תוכנית-על ממשלתית לפיתוח אזורי, וכל מועצה לא יכולה ליזום שיתופי פעולה".

אריאל כהן, מורה-דרך במקצועו ושותף לפרויקט: "הפסטיבל הזה מגיע מאנשים שחיים פה, מלמטה, בהתנדבות, לשם השגשוג של כולם, וזה מראה שהנגב פורח כיום כי המרכז שלו פה".

פלוס: "אנחנו עצמנו גאים במקום ובמה שיש לו להציע. אנחנו לא דורשים תשומת לב מבכיינות, אלא ממחשבה על קידום כלכלי תיירותי שלנו ושל האזור שלנו".

ארגונים ושותפויות

יוזמת הפסטיבל סחפה אחריה את המועצות האזוריות שבין אשקלון, כביש 40 וצאלים, וכן את הרשות לפיתוח הנגב, הסוכנות, מקורות, המשרד לאיכות הסביבה, משרד התרבות ועוד. לדברי פלוס, "כל גוף כזה לא יכול ליזום פעילות כזו בעצמו, אבל הוא שמח להצטרף לפעילות קיימת. אתמול היה לנו כאן סיור למפעילי תחנות המידע, שמורכבים ממורות חיילות, מנציגי החברה להגנת הטבע ועוד. המפגש ביניהם יצר אינטגרציה שוודאי תשפיע גם בהמשך על הרמת האזור מבחינה תיירותית".

" מה עם פוליטיקות פנימיות וסכסוכים היסטוריים שקיימים בין ארגונים שונים?

ליבשטיין: "אנחנו מנסים לדלג מעליהם ולשתף בעשייה את מי שאפשר וברמה הכי אישית. השנה, לדוגמה, הפסטיבל יתקיים גם בימי שישי לטובת הציבור הדתי".

כהן: "אפילו הצבא הצטרף השנה, והוא עוזר בכל מה שהוא יכול. מורות חיילות מדריכות בצעדה, אוגדת עזה נותנת לנו מעטפת של ביטחון".

בוגין: "כולם מבינים שאחד ועוד אחד זה יותר משניים, ושחשיבה סקטוריאלית רק פוגעת בסופו של דבר".

התגייסות הארגונים והמשרדים השונים סייעה לקיומה של צעדה שעלותה כ-200 אלף שקל. ההכנסות היחידות הצפויות הן מכרטיסים לצעדה בעלות של 20 שקל, שכוללים גם חולצה, כובע והופעות לאורך הדרך.

" אפרופו סקטורים, קשה להתעלם מכך שהיישובים שדרות, נתיבות ואופקים, לא הצטרפו למרות שהם בלב המרחב הזה.

ליבשטיין: "לב הפסטיבל מתמקד בתיירות ובחקלאות, אבל זה תהליך. אני מאמין, שהם יצטרפו יום אחד לעשייה. הם כבר שותפים ברמת אגפי החינוך - הילדים יוצאים לצעדות באזור במסגרת הפסטיבל. וילדים שמספרים להורים שלהם על המרחבים היפים שמסביבם, הם פרסומת הכי טובה".

איך זה קרה

מנקודת המבט הזו, קשה לחברים להיזכר בהכנות לפעם הראשונה, אי שם לפני שנה וחצי. ליבשטיין: "כינסנו את כל מי שיכול להתעניין בפסטיבל. הזמנו את כל הקיבוצים והמועצות באזור, ושאלנו מי רוצה לעשות אירוע. במקביל, תלינו דגלים בכל מקום, ואנשים לא ידעו מה זה. העניין שנוצר אז גרר תחרות על השבתות: כל קיבוץ או מושב רצה לעשות אירועים בתחומו, והיינו צריכים לאזן ביניהם, כך שבכל שבת יהיו מספר קבוע של פעילויות".

אופיר וורד ליבשטיין פנו לספונסרים, שסייעו בתקציבים ראשוניים למימון דפי מסלולים, שאותם כתב אריאל. נפתחו תחנות מידע של החברה להגנת הטבע, שמדריכיה הדריכו תמורת סכום סמלי.

פלוס: "למדנו דברים שהפתיעו אותנו. צומת סעד התברר כמאוד פופולרי בגלל המרבדים העצומים של הכלניות, עד כדי כך שנוצרו כאן פקקי תנועה. אנשים עצרו למנגלים והשמיעו מוזיקה, והתושבים התחילו להתלונן על רעש. השנה אנחנו מנסים להצניע את הצומת הזה. שייהנו האנשים, כל עוד הם לא משחיתים את הפרחים. והם לא".

ליבשטיין: "עכשיו, כשיש שש מועצות אזוריות בעניין, כל אחת לקחה על עצמה משהו, כמו 'אתגר הבשור' במסלולי אופניים רחבים, או במועצה אזורית חוף אשקלון נפתחו מסלולי אופניים צרים ליחידים. במרחבים היה שיתוף-פעולה מעניין עם המשרד להגנת הסביבה, כשבית-ספר שלם שיקם את נחל שמריה והפך אותו ממזבלה למסלול טיול עם פסלי חיות יפים".

" אבל בגדול אין לאזור הזה הרבה מסלולי טיולים. יש את נחל הבשור ונחל גרר. הנסיעה לכאן במרחבים מישוריים קצת מונוטונית.

כהן: "אתה מתכוון שזה גן-עדן לרוכבי אופניים. אחרי שחשפנו בשנה שעברה את מסלולי האופניים המדהימים שיש כאן, רוכבים לא מפסיקים להגיע בשבתות ולנסוע בבתרונות. אתה יכול לנסוע כאן ולראות חול, כורכר ולס בעשר דקות".

"אנשים מעירים לנו, אחרי שלקחנו אותם לאזור רוחמה, שזה ממש מזכיר להם את שווייץ", מוסיפה בוגין. "יש משהו בגבעות המעוגלות הקטנות האלה שעושה טוב על הנשמה, שלא לדבר על הערך ההיסטורי של המקום. דרך השדות, לדוגמה, מרתקת לכל מי שלא עוסק בחקלאות. את כל המידע הזה אספנו לקראת הפסטיבל, וגילינו שיש לאזור הזה המון מה להציע".

עוד כלי לחשיפת האטרקציות של האזור הוא חוברת הפסטיבל, הכוללת 50 עמודים של מסלולים ואטרקציות, שתופץ ב-100 אלף עותקים בתחנות מידע באזור ובתחנות דלק בארץ. את רוב העבודה על החוברת, בעלות של 100 אלף שקל, עשתה ורד ליבשטיין. חלק קטן מהתקציב גויס מבעלי עסקים באזור שרצו לפרסם.

" האם הפסטיבל מיועד בעיקר לאנשים מבחוץ?

אופיר ליבשטיין: "לא רק. זה כמו אבן שאנחנו זורקים לשלולית. קודם כול, תושבי המועצות האזוריות. אחר-כך המרחב כולו, ואחר-כך כל תושבי המדינה. אנחנו אומרים לתושבי האזור, קודם כול תכירו אתם את הבית שלכם, אתם בזכות עצמכם מנוף כלכלי להעצמת האזור".

" האם מגיעים לאזור יותר אנשים מאז הפסטיבל הקודם?

"אין ספק. גם היזמים מתמקצעים, ומקומות לינה ותיירות נוספים נפתחים - לא מעט בעקבות החשיפה בפסטיבל".

" הגליל והנגב רחוקים מהמרכז ובאים לשם לטיולים בני יומיים, מה שאיפשר פריחה של צימרים ואטרקציות. האם הקירבה למרכז לא מפריעה לכם?

פלוס: "להפך. טיול לנגב המערבי לא מצריך לוגיסטיקה, והוא מאפשר למשפחה להגיע לחצי יום, להיחשף למה שיש לאזור להציע, ולחזור אחר-כך ליומיים בצימר".

" אתם מדברים על צימרים, אטרקציות, וכאלה. אבל זה האזור שבו נופלים קסאמים, לא? ממש בקיבוץ הזה נפלו לא מעט.

בוגין: "עובדה שזה לא הפחיד 130 אלף איש בשנה שעברה. מי שמפחד, לא יבוא. חוץ מזה, יש הפסקת אש".

ליבשטיין (בחיוך): "עזוב. זה לא כזה מעניין להתייחס לזה. הדרום אדום בגלל שלל הכלניות, לא בגלל שום שחר אדום". "