מה כבד עלייך?

במדינות עולם שלישי מסוימות, דלקת הכבד (הפטיטיס) נחשבת למגיפה מספר אחת - יותר מאיידס, יותר מחיידקים טורפים, יותר מהתקפי לב, סוכרת וסרטן. במערב דלקת הכבד פחות נפוצה אך היא בהחלט קיימת וחשוב להיזהר ממנה, בין אם אתם מטיילים במדינות בהן היא נפוצה, ובין אם אתם נשארים בבית אבל חשופים לגורמי סיכון אחרים.

דלקת כבד יכולה לנבוע ממספר גורמים, כשהמוביל ביניהם בפער משמעותי הוא וירוס. דלקת כבד ויראלית יכולה להתחיל כמטרד דמוי-שפעת ולהתפתח למחלה חריפה ואפילו קטלנית. במקרים נדירים היא עלולה להוביל למחלות קטלניות כמו סרטן הכבד, שחמת הכבד (הצטלקות של הכבד המונעת את פעילותו התקינה) או מוות שנובע ישירות מאובדן תפקוד הכבד.

במילוני האנגלית-עברית המילה הפטיטיס מתורגמת לרוב כ"צהבת", אולם התרגום לא מדויק. צהבת היא סימפטום של מספר מחלות, שהפטיטיס, כלומר דלקת כבד, היא רק אחת מהן. הצהבת (Jaundice) מתארת מצב בו העור מקבל גוון צהבהב הנובע מריכוז גבוה מדי בדמו של המוצהב של חומר בשם בילירובין (Bilirubin). סיבות נוספות, מלבד דלקת כבד, להופעת הצהבת הן פירוק מהיר מדי של כדוריות הדם האדומות, או חסימה של צינור המרה. תינוקות רבים נולדים צהובים, מצב שעובר כמעט תמיד מעצמו תוך כמה שבועות. אצל מבוגר בדרך כלל מעידה הצהבת על בעיה בריאותית משמעותית. (אגב, כשרופא מדבר לא על צהבת באופן כללי אלא על "צהבת A" או "צהבת B" הכוונה היא אכן לדלקת כבד נגיפית).

תפקיד כבד אחריות

לכבד תפקיד מרכזי במגוון תהליכים בגוף. הוא אחראי להפוך את החומרים הנצרכים במזון לאבני בניין של הגוף, הוא מסנתז את ההורמונים וחומרים אחרים האחראים לניטור פעילות הגוף וכן אחראי לפירוק הרעלים לחומרים שניתן לסלק. דלקת בכבד יכולה להפריע לכל התפקידים הללו.

במקרים האקוטיים ובתחילת הדרך, הסימפטומים של דלקת הכבד הנגיפית מזכירים את אלה של השפעת - עייפות, בחילות, אובדן תיאבון, חום וכאבי בטן. קל יותר לזהות כי לא מדובר בשפעת אם מתלווים לתסמינים אלה גם הצהבת שהוזכרה לעיל, גירוד, שתן בעל גוון כהה במיוחד, או צואה בעלת גוון בהיר במיוחד. בדיקה של רופא תגלה אולי כבד מוגדל ורגיש למגע.

הסוגים הנפוצים של דלקת כבד נגיפית הם A B ו-C. דלקת מסוג A היא תמיד דלקת כבד זמנית (אקוטית) החולפת תוך שישה חודשים עד שנה. וירוס זה פוגע, לפי ההערכות, בכשליש מאוכלוסיית העולם המערבי בשלב כלשהו בחיים. התסמינים בדרך כלל דומים לאלה של שפעת ולכן לא תמיד האבחנה נכונה. ההדבקה מתבצעת כשווירוס מצואתו של אדם נגוע מגיעה לפיו של אדם בריא.

דלקת כבד B מתפשטת, בדומה לאיידס, במגע של דם או הפרשות עם פצע או נקב בגוף. הדרכים הנפוצות להידבקות במחלה הן שימוש משותף של נרקומנים במחטי הזרקה מזוהמות, מגע מיני לא מוגן ומאם לתינוק. בכל שנה נדבקים בארה"ב בערך 73 אלף בני אדם במחלה, ירידה חדה לעומת שנות ה-80, בזכות החיסונים, וכן כתופעת לוואי מבורכת של ההתגוננות מפני איידס.

רוב החולים בעולם המערבי נרפאים מהפטיטיס B ללא טיפול, אך 1%-3% הופכים לחולים כרוניים, וממשיכים גם להדביק את סביבתם. תינוקות שחולים בהפטיטיס B הם בעלי סיכויים גבוהים במיוחד להפוך לחולים כרוניים. ברוב המדינות מתבצע כיום תהליך בדיקה שגרתי וחיסון לתינוקות ולבוגרים, עוד סיבה לכך ששכיחות המצב הכרוני בירידה.

עד 1992 דלקת כבד מסוג C הועברה מאדם לאדם בעיקר בעירוי דם ומוצריו. עד אז לא ידעו לסרוק את הדם ולאתר את הנגיף. עם גילויו החלו ברוב המדינות לסרוק את כל מנות הדם ובמדינות אלה נפסקה ההעברה בצורה זו. כיום דרכי ההעברה הן חשיפת דמו של הנדבק למכשור רפואי נגוע בנגיף הפטיטיס C במקומות בהם אין הקפדה על עיקור וחיטוי, או מאם נגועה לתינוק. הדבקה בקיום יחסי מין אינה מהווה דרך העברה עיקרית, אם כי גם שיטה זו יכולה במקרים נדירים להוות סיכון.

קיימות גם דלקות כבד ויראליות מסוג D ו-E, אך הן נדירות ובמערב הן זניחות לחלוטין. כמו כן קיימות גם דלקות כבד שמקורן אינו ויראלי, כמו דלקות בגלל שתייה מופרזת של אלכוהול (עד כדי כך שהכבד אינו מצליח לפרק אותו), צריכה של מספר תרופות, כמו למשל משכך הכאבים Acetaminophen (מסוכן בעיקר לצד צריכה של אלכוהול), השמנת יתר חריפה ומספר מחלות תורשתיות.

חיסון קבוע - עדיף

ההתמודדות הטובה ביותר עם דלקת כבד נגיפית מסוג A ו-B היא מניעה על ידי חיסון. ניתן לקבל חיסון זמני במנה אחת המספיקה לכ-5-10 שנים, אך עדיף לקבל חיסון קבוע - שתי מנות בדלקת כבד נגיפית A ו-3 מנות בדלקת מסוג B, המחזיק לכל החיים. לכל אדם מומלץ להתחסן נגד שתי המחלות, ובמיוחד למי שנוסע למדינות בהן מחלות אלה נפוצות או שהוא עובד במקצוע רפואי. חולי הפטיטיס מסוג B חייבים להתחסן בפני סוג A.

הימצאות חיסונים טובים למחלות הללו גרמו לירידה חדה במספר החולים בשנים האחרונות. למרבה הצער, עדיין אין חיסון נגד דלקת כבד נגיפית מסוג C. כדי להימנע מהדבקה בנגיף מסוג C יש לנקוט באמצעי זהירות: שימוש בקונדומים, הימנעות מחשיפה למכשור רפואי רב פעמי שלא עבר חיטוי, כגון ברפואה פולקלוריסטית, בקעקועים ובפירסינג. למרות הירידה בתפוצת המחלה, דלקת כבד מסוג C היא עדיין הגורם המוביל היום בעולם לצורך בהשתלות כבד.

ומה אם אתם בכל זאת חוששים שנדבקתם בדלקת כבד נגיפית? האבחון מתבסס לרוב על בדיקת תפקודי הכבד (בדיקת דם), ואם אלה אינם תקינים מתבצעת בדיקת דם נוספת, בה, באמצעות איתור נוגדנים מאוד מסוימים, מנסים לאשש את הימצאותו של הווירוס הספציפי שהרופא מעריך שממנו אתם סובלים. אם הסיבה אינה ויראלית, האבחון יהיה כרוך לפעמים בהדמיה של הכבד (למשל בבדיקת אולטרה-סאונד או CT) כדי לבדוק את גודלו וצורתו. לעתים מתאפשר אבחון רק באמצעות ביופסיה של הכבד (נטילת דגימה קטנה מתאי הכבד ובדיקתה במעבדה).

הטיפול משתנה לפי סוג המחלה. להפטיטיס A בדרך כלל אין טיפול וההמלצה היא להמתין שהמחלה תעבור. בתקופה זו יש לנהוג באורח חיים ידידותי לכבד, כפי שיוסבר בהמשך. הסימפטומים של המחלה כוללים הקאות, שלשולים וחוסר תיאבון שעלולים להביא עד כדי התייבשות, אז מומלץ לגשת לבית החולים. כמו כן, במקרים נדירים הכבד מפסיק לתפקד למשך תקופת המחלה (מצב המתבטא בהחרפה משמעותית של התסמינים שתוארו לעיל) ואז חובה להתאשפז. החדשות הטובות הן שהמחלה תמיד עוברת עם הזמן, וגם אם אצל מספר קטן של חולים היא חוזרת בגרסה חלשה יותר מספר פעמים במהלך שנת ההחלמה, היא לעולם לא נשארת לכל החיים. במהלך שנת ההחלמה חשוב להתייעץ עם הרופא שלכם לגבי כל תרופה שאתם לוקחים, שכן תרופות מסוימות מחמירות את מצב הכבד.

הפטיטיס B יכול להיות אקוטי (זמני) או כרוני (קבוע) והטיפול משתנה בהתאם. למצב הזמני קיימות מספר תרופות אנטי-ויראליות, אך אף אחת מהן אינה נחשבת יעילה במיוחד. בדלקת כבד כרונית, המתבטאת בשכפול מהיר יחסית של הווירוס ובפעילות מוגברת של המערכת החיסונית, הטיפול הוא אפקטיבי יותר וגם חשוב יותר. המלחמה היא בו זמנית בחיידקים עצמם ובנזק שגורמת המערכת החיסונית לכבד תוך כדי המלחמה בהם.

תרופה בשם אינטרפרון אלפא היא בעלת פעילות אנטי-נגיפית ואנטי-דלקתית גם יחד, והיא יעילה בכ-37% מהחולים. בשנים האחרונות מפותחות גרסאות חדשות ויעילות יותר שלה. תופעות הלוואי הנפוצות הן תחושה דמוית שפעת ופגיעה בקרישת הדם. קיים מגוון רב של תרופות אנטי-ויראליות נוספות, והיריעה תקצר מלפרט את כולן. אף אחת מהן אינה יעילה בכל החולים ולכל אחת מהן פרופיל בטיחות אחר, ולכן ייתכן שתצטרכו לבדוק מספר תרופות לפני שתמצאו את זו המתאימה לכם. התרופות אינן מביאות לריפוי מלא, אך לעתים קרובות יוצרות דיכוי של הווירוס עד שאין סימנים שלו בדם. בחלק גדול מהמקרים ניתן בשלב כלשהו להפסיק את התרופות, אך הניטור על ידי רופא חייב להימשך.

רק במקרים נדירים מאוד, מחייב המצב השתלת כבד. הבעיה היא שהכבד החדש עלול להידבק גם הוא במחלה, ואין היום דרך למנוע זאת. החדשות הטובות הן שההידבקות השנייה היא לרוב פחות חמורה מהראשונה.

אישה בהיריון הלוקה בהפטיטיס B חייבת ליידע את הרופא בכך, כדי לוודא שהתינוק יקבל מיד עם לידתו טיפול תרופתי וחיסון נגד המחלה.

לדלקת כבד מסוג C אין היום עדיין חיסון. הבעיה העיקרית בדלקת מסוג זה הינה שבמקרים רבים השלב האקוטי אינו מלווה בצהבת, ולכן החולים אינם יודעים לדווח על אירוע של דלקת כבד והבעיה מתגלית רק בבדיקה אקראית של תפקודי כבד. לכן בכל מקרה של בדיקת תפקודי כבד בעייתית יש לדווח לרופא על כל אפשרות שהייתה לכם להידבק במחלה בעבר: עירוי דם ומוצריו, טיפול רפואי פולשני, שימוש במחטים כחלק מתהליך רפואי או אסתטי, טיפול אלטרנטיבי במחטים או יחסי מין לא מוגנים.

ברוב המכריע של החולים הנגיף נשאר בגוף לתמיד, כך שלמעשה דלקת כבד מסוג C הינה מחלה כרונית בהגדרה. עד לאחרונה הטיפול היחיד בחולי דלקת כבד מסוג C היה באינטרפרון, אך רוב החולים לא הגיעו לדיכוי מלא של הווירוס. לאחרונה הוספה תרופה בשם ribavirin הניתנת בדרך כלל בשילוב עם האינטרפרון, וכאן נצפתה היעלמות של הנגיף מהדם ברוב המקרים. דרוש מעקב ממושך יותר כדי לראות אם מדובר בטיפול יעיל למשך זמן או רק בהפוגה זמנית. תופעת הלוואי העיקריות של השילוב היא "דמוי שפעת", כלומר עייפות וכאבי פרקים. תופעות לוואי נדירות יותר הן דיכאון, נשירת שיער, בעיות בקרישת דם, הפרעות בניטור התירואיד, אנמיה ועוד. הרוב המוחלט של החולים מצליחים לחזור היום לאורח חיים רגיל. רק לעתים נדירות נדרשת השתלת כבד.

אם אתם סובלים מדלקת כבד מסוג כלשהו, תצטרכו להקפיד על אורח חיים ידידותי לכבד, הכולל: הימנעות מאלכוהול, התייעצות עם רופא טרם נטילת כל תרופה שהיא, הפחתת כמות השומנים והחלבונים בתפריט, בעיקר לטובת ירקות ופירות וכן הימנעות מתוספי ויטמין A ו-D, אלא אם יש בהם צורך ברור. "

יועץ למדור: ד"ר אבי וינר, מנהל המכון לרפואה תעסוקתית וסביבתית במרכז הרפואי רמב"ם