שם המשחק: תיאטרון לנפש ולעסקים

4 שנים אחרי פיצוץ השותפות בביה"ס למשחק שהקימו השחקניות ענת ברזילי ועפרה ויינגרטן, משגשג ביה"ס "מבחן בד", שיסדו ברזילי ובן זוגה רון זמיר. המטרה, מלבד הכשרת שחקנים, ללמד איך לשפר יכולות בחיים ובעסקים. טייס-חניך: "אני אוהב לשחק יותר מלטוס" > ספיר פרץ

ארבע שנים אחרי הריב המתוקשר בין השחקניות עפרה ויינגרטן וענת ברזילי, מודה ברזילי כי לא היה לה קל להתגבר על הטראומה. "לקח לי שלוש שנים לצאת מהסיפור הזה. הייתי תמימה וקיבלתי מכה קשה על התמימות הזאת".

הסאגה המשפטית בין הניצות טרם הסתיימה, אך ברזילי טוענת שהיא היום אישה חזקה ומפוכחת הרבה יותר. "הלקח שהפקתי מהסיפור הזה הוא לא לפתוח עסק עם שותפים. שותף רע אי אפשר לפטר כמו עובד רע". הלקח שהפיק שותפה לחיים ולעסקים, רון זמיר, הוא להיות ביורוקרט. "לעבוד בצורה מאוד מסודרת. לתעד ולרשום כל דבר, ולהיות מעורב בהכול".

גם זמיר, בנו של שופט (בדימוס) בית-המשפט המחוזי בתל-אביב, עמוס זמיר, מעיד שהתגבר על הטראומה. "העורך-דין היה זול מפסיכולוג".

הדרמה שהסעירה את קהיליית המשחק והבידור בארץ, התפוצצה בשנת 2002, שלוש שנים אחרי שויינגרטן וברזילי הקימו בתל-אביב את "בית-הספר למשחק ולבידור". הן היו אחראיות על הצד האמנותי, והבעלים שלהן, זמיר ועופר אבני, על הצד האדמיניסטרטיבי. בית-הספר, שהחל עם 12 תלמידים במתנ"ס "בית תמי" בתל-אביב, החל לשגשג, והיו לו כבר 100 תלמידים, אבל אז מישהו רוקן את הקופה.

בינואר 2006, הרשיע בית-משפט השלום בתל-אביב את אבני בעבירה על-פי סעיף 432 לחוק העונשין. על-פי כתב הכרעת הדין, אבני הודה כי מסר לזמיר 17 צ'קים שלא נפרעו, בסכום כולל של עשרות אלפי שקלים.

בימים אלה מתנהל בבימ"ש השלום משפט נוסף בעניינם של ברזילי-זמיר-אבני-ויינגרטן. על-פי כתב התביעה, שהגישו ברזילי-זמיר - בסך 592 אלף שקל - אבני גנב, בידיעת אשתו, מאות אלפי שקלים מקופת בית-הספר.

אבני מסר בתגובה, "נכנסו לשותפות עסקית עם ברזילי וזמיר. השותפות עלתה על שרטון, ומאז אנחנו מושמצים על ידם. בין אם נזכה במשפט ובין אם לא, בכוונתנו לתבוע את ברזילי-זמיר על דיבה ועל פגיעה בזכותנו להתפרנס בכבוד. למרות הכול, הצלחנו להקים בכוחות עצמנו בית-ספר מצליח למשחק".

"לא בי"ס לסלבריטאות"

כך או כך, הזוג ברזילי-זמיר הזדרז לפתוח בשנת 2002 בית-ספר משלו, בשם "מבחן בד". זמיר מסביר את המהלך: "המוניטין שלנו הם שעמדו לנגד עינינו. לא רצינו להרוס את השם שלנו. לכן, ספגנו את הנזקים, לקחנו הלוואות, ויצאנו לדרך חדשה".

לטענת זמיר וברזילי, בית-הספר הכפיל את עצמו תוך שנה, הן במספר התלמידים (240) והמורים (20), והן במחזור הכספי, 2 מיליון שקל. "המוצר שלנו השתפר פלאים". לדברי זמיר, כיאה לעסק בצמיחה, שמכניס כסף, הועתק משכנו בספטמבר 2006, משדרות בן-אביגדור (200 מ"ר) למבנה גדול יותר (290 מ"ר) בדרך פתח-תקווה בתל-אביב, בהשקעה של 140 אלף שקל.

ברזילי אומרת, כי בית-הספר לא עובד על מתח רווחים גבוה, אלא על כמות תלמידים. "לכן, בתקופות שיש פחות נרשמים, בעיקר בחודשים מאי-אוגוסט, אני נכנסת ללחץ".

ב"מבחן בד" לומדים כיום 240 תלמידים, בתוכנית לימודים המוכרת על-ידי משרד החינוך. משך הלימודים הוא 10 חודשים, 40 מפגשים, בעלות של 8,400 שקל. לטענתם, הלימודים וסיומם ב"מבחן בד", מקנים גמול השתלמות למורים, 300 שעות ללימודי תואר שני בתרפיה באומנות, וכרטיס חבר באמ"י.

" האם יש תחרות קשה בענף לימודי משחק?

"יש הרבה בתי-ספר קיקיוניים למשחק. ענף לימודי התיאטרון-משחק מתחלק לשלושה: בתי-ספר לתואר אקדמי (כמו אוניברסיטאות וסמינר הקיבוצים), בתי-ספר במסלול לימודים של שלוש שנים (כמו בית צבי, ניסן נתיב ויורם לוינשטיין), וכ-20 בתי-ספר פרטיים, שאנחנו אחד מהם. הדרך שלנו להתמודד עם התחרות, היא לתת שירות טוב יותר. הרבה תלמידים מגיעים לכאן אחרי ששמעו עלינו מפה לאוזן, ואנחנו משקיעים גם בפרסום, 200 אלף שקל בשנה".

" האם כל אחד יכול ללמוד אצלכם?

"זה לא בית-ספר לסלבריטאות. מי שבא ואומר 'אני רוצה להיות סלב' לא מתקבל. מתקבלים אנשים קומוניקטיביים, שרוצים להוציא את השחקן שבהם. אנחנו מאמינים שאדם-תלמיד אנטיפט יכול לסגור לנו כיתה שלמה. התלמידים שלנו לומדים להיות שחקנים. עם זאת, לא כל מי שלומד פה, רוצה באמת להיות שחקן. לומדים כאן אנשים שרוצים לשפר את היכולת להרצות ולהציג מצגות. לומדים אצלנו אנשי עסקים ואפילו קברניט באל-על".

לומד משחק בשביל הנפש

הקברניט, איציק גרבר, גילה את כישורי המשחק שלו כבר בגן, בגיל 5. "זה היה טמון בי מאז ומתמיד. כילד, הופעתי בהצגות של בית-הספר, וכטייס בחיל האוויר הופעתי במסיבות טייסת. הופעתי גם באירוע לציון 50 שנה לחיל האוויר לצידו של צביקה הדר, שהיה אז חייל בנ.מ".

לפני כשנה, החליט גרבר לעשות משהו עם כישורי המשחק שלו. "עשיתי קורס משחק בן שנה עם השחקנית עדי ניצן, ובחמשת החודשים האחרונים אני לומד בבית-הספר של ענת".

לדברי גרבר, כישורי המשחק עוזרים לו גם באל-על. "לפי הפידבקים שאני מקבל מהדיילים, אפשר לומר שאני בין הקברניטים הבודדים שנפרדים פיזית מהנוסעים בסוף הטיסה. זה מקובל בארה"ב, לא אצלנו. את היכולת שלי לעמוד מול הנוסעים, מול קהל, אני זוקף למשחק, שמגביר את היכולת ליצור אינטימיות עם אנשים זרים".

עם או בלי קשר לכישורי המשחק שלו, גרבר נבחר לשדר את מהדורת החדשות הפנימית של אל-על באינטרא-נט. "למדתי משחק מול מצלמה, וזה שיפר את יכולותיי להגיש את המהדורה. אני רואה את השיפור מפעם לפעם".

" יש לך כוונה לעזוב את אל-על למען קריירה של משחק?

"זו שאיפה לא כל-כך ריאלית מהסיבה הכלכלית בלבד. עם זאת, בהחלט יש לי שאיפה לשלב בין שני המקצועות. לטוס ולשחק בהצגות. מה יהיה הלאה? זה ייקבע לפי מידת ההצלחה ומידת ההזדקקות לכסף. מה שבטוח, אני אוהב לשחק יותר מאשר לטוס".

עוד לקוח מרוצה הוא איש העסקים, דודי גודר, שאומר: "אני לומד משחק בשביל הנפש. חיפשתי משהו טוב לנפש. משהו לא חומרי. הייתי צריך לבחור בין חוג מקרמה לחוג משחק, והעדפתי משחק".

גודר, העוסק ביזמות נדל"ן בארץ ובמזרח אירופה, טוען, שהמשחק מסייע לו גם בעסקים. "למדתי מיומנויות של פתיחות ושל חוסר שיפוטיות. אני בא ללקוח כאדם מאוד פתוח, מוביל אותו בטכניקות של משחק, ובדרך זו אני מצליח להכיר טוב יותר את העומד מולי. עסקים זה אנשים. לאנשים בעולם העסקי יש קליפות שצריך לדעת איך לקלף. המשחק נותן כלי קילוף לא רעים". "

צרו איתנו קשר *5988