ברחובות שלנו

"רוב בני האדם אינם רואים רוחות רפאים", אומרת הילר, "בגרמניה יש 303 רחובות שנקראים על שם היהודים שהתגוררו בהם בעבר, אך איש כמעט אינו מבחין בהם. שמות הרחובות האלה הם רוחות העבר הרודפות את ההווה".

את הרחובות הללו ניתן לראות בעבודת וידיאו-ארט באורך 67 דקות, המוצג עד סוף השבוע בגלריה גבעון בתל-אביב.

בצפייה בסרט שבות בלי כל קושי רוחות העבר ומתקבצות סביב הצופה, מנהלות איתו דו שיח אילם של רגשות, מידע, זיכרון, נוכחות והיעדרות. לנו, הישראלים, זוהי מעין הזמנה למסע. קבלו זאת איך שתרצו: מסע הרפתקאות או דרך מכאובים וייסורים. מסע בין ארבע עונות השנה, בין קיץ אירופי גשום וקליל לסתיו אפרורי שמשרה תחושת דעיכה. טיול בגרמניה, בקונוטציה של "אירופה הקלאסית" מפרסומות התיירות, בדמות הצורר הנורא שטבועה בזיכרון הקולקטיבי שלנו, או ב"גרמניה האחרת", שאותה אנחנו מחפשים בכל קונטקסט אפשרי.

החוויה אינה קלה, אך גם אינה קורעת את הלב. זהו "עיסוק צונן בנושא לוהט", כדברי הילר עצמה. מדובר בסרט תובעני אך לרגע לא משעמם. המצלמה של הילר ניצבת איתן, בדרך-כלל, בפינת רחובות ודבר אינו מחריד את שלוות הצילום, במסורת הסטילס.

הסרט כמעט חף מפרובוקציות רגשיות, אך הוא מותיר הרבה מקום למחשבה ולהזדהות. מדי פעם, המצלמה קולטת מכונית אשפה או רכב לניקוי הרחוב. ניקוי "רחוב היהודים" הוא דימוי חזק במיוחד, שחוזר על עצמו, במקרה או שלא, במספר אתרים.

הצילום נייח, הרחוב שמשתקף מבעד לעדשה הוא זה שנע וזע, באופן שמעורר אי-נוחות. רחובות שלמים חסרי חיים, רחובות אחרים הומים, גדושים לעייפה בקניות ובבילויים, בתי-כפר נידחים ושלט המוביל אל בית הקברות היהודי.

" "תקינות ביקורתית 2", גלריה גבעון, רח' גורדון 35, ת"א. ב'-ה' 10:00-14:00, 17:00-19:30; א', ו' 10:00-14:00; ש' 11-14:00