המהדורה הבלתי מוגבלת

כשאנדרו בייקר, מבקר הספרים הנחשב של ה"דיילי טלגרף" הבריטי, התבקש להעלות על הכתב את רשמיו מהספר החדש המגולל את סיפורו של מועדון הכדורגל של מנצ'סטר יונייטד, הוא נאלץ לערוך לו ביקור בית. לספר, לא למועדון. "זהו לא ספר שאתה מבקר אותו, זה ספר שאתה מבקר אצלו", כתב בייקר. המבקר המכובד נאלץ לשים פעמיו למשרדי בית ההוצאה קראקן, שם קיבל את פניו העורך הראשי, וכשכפות ידיו נתונות בכפפות כותנה לבנות, הוא שלף מתוך קופסת העץ המהודרת את הכרך הכבד (38.5 ק"ג), עטוי כריכת העור היוקרתית.

בשעתיים הבאות עבר בייקר על כל 850 העמודים של הספר, אשר מי שחשקה נפשו בו, ייאלץ להיפרד מ-3,000 ליש"ט (כ-24 אלף שקל). הון עתק, אבל כנראה שבעידן הספורט המקצועני - שבו קבוצות נסחרות בבורסה כאילו היו חברות היי-טק, שבו מיליארדרים נלחמים על הזכות לרכוש מועדונים, ושבו רשימות ההמתנה למנויי ה-VIP של הקבוצות הגדולות אינן נגמרות - גם הספרים עולים ליגה.

שם המשחק הוא הכסף הגדול, והאוהדים השרופים בעלי האמצעים קונים גם את זה. הצלחתו של "יונייטד", הספר השני שהוציאה קראקן בסדרת "אופוס", מדהימה בכל קנה מידה, ובעיקר בזה הכלכלי. קרוב למחצית מ-9,500 העותקים מן המהדורה "הרגילה" שהוצאו למכירה נמכרו בתוך פחות משלושה חודשים. מובן שעל מנת ליצור ערך אספני לספרים, ההוצאה מוציאה לאור מהדורה מוגבלת בעותקים, ממספרת את כולם, ומבהירה שמה שלא יהיה, היא לא תדפיס מהדורות נוספות. את עקומת הרווח לא צריך להיות גאון פיננסי בשביל לשרטט. בהנחה שכל הספרים בסדרת "יונייטד" יימכרו, וסביר שזה יקרה מאוד בקרוב, הרי שמדובר בהכנסות של כ-30 מיליון ליש"ט. גם לאחר ניכוי ההשקעה הלא מבוטלת בהפקת המהדורה, כ-4.5 מיליון ליש"ט לטענת ההוצאה, הרי שמדובר בתשואה פנומנלית.

לדברי ניק רוג'רס, איש יחסי הציבור של הוצאת "קראקן", כ-3% מרוכשי "יונייטד" הם ישראלים. "אין לנו ספק שהשוק הישראלי הוא מצוין בעבורנו. אפילו שמדובר במדינה עם אוכלוסייה לא גדולה, יש בה שיעור ניכר של בעלי ממון שספורט במיוחד וכדורגל בפרט הם תחומים שמרתקים אותם".

100 מיליון דולר הכנסות

מי שחתום על זיהוי ההזדמנות העסקית הוא קרל פאולר. ברוקר לשעבר, בן 37 בסך-הכול, שפרש ב-2002 מבית ההשקעות הנחשב גולדמן סאקס, לטובת הקמת חברה לייעוץ מס ולהשקעות. לא עניין של מה בכך, למי שהרוויח שכר שנתי בן שבע ספרות, אבל פאולר לקחת את ההימור. הוא הקים את קבוצת קראקן, שביקשה לספק שירותים למיליונרים לייט, וכך הכיר את עולם הספורט - שחקנים מקצוענים שהרוויחו כמה מיליונים בקריירה הארוכה שלהם, וביקשו עצתו הנבונה בדבר השקעות ותכנון המסים. "זה היה מודל מאוד פשוט", משחזר פאולר. "הצענו ייעוץ פיננסי, בין היתר לאנשי ספורט. סוון גוראן אריקסון, שהיה אז מאמן נבחרת אנגליה, הוא לקוח שלנו, וכאשר אתה חוסך לאנשים תשלום מסים, אתה מגיע לקרבה אישית והדוקה איתם. משם זה כבר היה צעד קטן להציע להם להיות שותפים לרעיון עסקי שיניב הכנסות מזכויות יוצרים, שאותן יהיה ניתן להשקיע בחזרה בדרך משתלמת מבחינת המיסוי. וכך חוזר חלילה. כולם מרוויחים מהסידור הזה".

פאולר החליט להתחיל בגדול - בארצות הברית, באירוע המפורסם ביותר של הענף הפופולרי ביותר - בסופרבול של השנה שעברה. ההפקה הייתה גרנדיוזית, הוצאו למכירה 19,600 עותקים "רגילים" במחיר של 4,000 דולר לספר, ועוד 400 עותקי MVP עם חתימותיהם של השחקנים המצטיינים מכל משחקי העבר. כל עותק שכזה נמכר ב-40 אלף דולר - קרוב ל-100 מיליון דולר של הכנסות. "המודל העסקי הוא נכון, ובמהלך השנה האחרונה השקענו כל מאמץ אפשרי בהקמת צוותי העריכה וההפקה", אמר פאולר בדטרויט. "אנחנו יודעים שיש למוצר הזה שוק, אם רק יבוצע כראוי. קיבלנו הזמנות עוד בתקופה שבה רק דיברנו עליו. אני אף פעם לא מכנה אותו בשם 'ספר'. מבחינתי זהו 'אופוס', וזה חשוב מאוד ביצירת המותג והמכירה שלו".

כמו "יונייטד", גם "סופר-בול" מגיע בממדים עצומים: 50 על 50 ס"מ, 38.5 ק"ג ו-950 עמודים. עורכי הספר סרקו למעלה משלושה מיליון צילומים, מהם נבחרו כ-2,000, כאשר לפחות 30% מהם מעולם לא פורסמו קודם לכן. כמו, למשל, הצילום מהסופר-בול הראשון ב-1967, שמראה שורות רבות של מושבים נטושים באצטדיון הקולוסיאום בלוס אנג'לס. לא להאמין, אבל גם כאשר מחיר הכרטיס היה רק שלושה דולרים, המארגנים לא הצליחו למלא אז את האצטדיון. כמה עמודים לאחר מכן מופיעה תמונה שנמצאה בקופסת נעליים מאובקת, שאותה צילם בנו של הצלם המפורסם יוג'ין ביוור. "הוא בסך-הכול צילם את אביו בעבודה, מבלי להבחין כי ברקע רואים את וינס לומברדי, מאמנה של קבוצת גרין ביי, חוגג את הניצחון", מספר פאולר בגאווה.

את 2,000 הצילומים המרהיבים מלווים מאמרים, שנכתבו על-ידי עיתונאי הפוטבול הבכירים ביותר בארצות הברית, ובראשם בוב מקג'ין, שראיין כ-100 מאמנים, שחקנים ומנהלים.

סר בובי מספר על אסון מינכן

ההצלחה המסחררת של הספר הראשון, וקופת המזומנים הגדולה שהוא מילא, פינה את פאולר לפרויקט ה"יונייטד". הוא עצמו אמנם אוהד של קובנטרי סיטי הקטנה, אבל ידע היטב שאת המסע הזה כדאי לו להתחיל עם מועדון הכדורגל הפופולרי ביותר בעולם, עם יותר מ-40 מיליון אוהדים, מרביתם מחוץ לגבולות בריטניה.

המטרה הייתה לערבב את התוכן ההיסטורי עם מבט עדכני יותר על המועדון האגדי. החל בהתייחסות ראשונה אי-פעם של בובי צ'רלטון לאותו לילה ארור בפברואר 1958 במינכן, כאשר תאונת מטוס טרגית חיסלה כמעט את כל הקבוצה, שבנה אז המנג'ר מאט באזבי. אחרי כמעט 50 שנה, צ'רלטון פורס בעבור הספר היוקרתי את כל מה שעבר עליו באותן שמונה שעות איומות. את 5,000 המילים המצמררות הללו מלוות תמונות רבות שמעולם לא פורסמו, חלקן תמונות קשות לצפייה, כמו שורה ארוכה של גופות המסודרות על המסלול המושלג לצד המטוס המרוסק.

פרק אחר מציג "יום בחיי אולד טראפורד", שבו מתעד הצלם המפורסם כריס סטיל-פרקינס את המתרחש בתוך האצטדיון שזכה לכינוי המחייב "תיאטרון החלומות". פטריק ג'יארדינו האמריקאי, עוד צלם מפואר, הנציח את כריסטיאנו רונאלדו, הכוכב הנוכחי של המועדון, מלהטט בכדור, ואת היצירה הזו אפשר לראות במלוא הדרה כאשר הדפים נפתחים לרוחב של שני מטרים, ממש גודל טבעי.

הספר משחזר את כל ההיסטוריה המפוארת של מנצ'סטר יונייטד, מאז נוסדה על-ידי כמה פועלי רכבת בסוף המאה ה-19 ונקראה "ניוטון הית'", וכולל - מלבד נתונים ודירוג 50 השחקנים הגדולים ביותר של המועדון בכל הזמנים, כפי שנבחרו על-ידי עיתונאי הכדורגל הבכירים בבריטניה - גם חלקים ביזאריים. כמו, למשל, סדרת הצילומים של אריק קאנטונה, שהתעקש לביים אותם בעצמו, כאשר הוא ניצב מול שלד אדם, או כשהוא דוחף עגלת קניות שבתוכה כדור. בצילום אחר הוא נראה בוכה בתוך כנסייה, ובאחרת הוא מרוח בדם ובנוצות.

אגב קאנטונה, אחד המזמינים הראשונים של הספר דרש את עותק מספר 7, שהיה מספרו של הפנומן הצרפתי כמו גם של שני האייקונים ג'ורג' בסט ודייוויד בקהאם, ששיחקו בקבוצה. בעבור התענוג הסכים המזמין לשלם 60 אלף ליש"ט. העותק הראשון של הסדרה נמכר בבית המכירות הפומביות סות'ביס בלא פחות מ-250 אלף ליש"ט.

על המהדורה הרגילה חתמו באופן אישי שתי האגדות המקומיות, המנג'ר אלכס פרגוסון וכוכב העבר בובי צ'רלטון, בעוד שמי שרוצה ספר ייחודי אפילו יותר, קיבל את "מהדורת האייקונים". 500 עותקים שעליהם חתומים גם אריק קאנטונה, בראיין רובסון ודניס לאו - שמות שלא אומרים הרבה למי שאינו חובב המשחק, אבל אומרים הכול, ואף יותר, לאוהדי מנצ'סטר יונייטד. המחיר אגב, 4,250 ליש"ט.

בחדר ההלבשה של ווימבלדון

לא מעט אספנים מתייחסים לספרים הללו כאל יצירות אמנות של ממש, ומאמינים שערכם בשוק רק יעלה עם השנים. משקיע גרמני החליט לרכוש שלושה עותקים מסדרת ה-MVP של הסופרבול לצורכי השקעה בלבד. פוטבול לא מעניין אותו, והוא ביקש לאחסן בעבורו את הספרים עד שיחליט כי הגיע הזמן הנכון למכור.

זו אחת הסיבות שספרי "אופוס" נוספים נמצאים כבר בהפקה מתקדמת. אחד כזה הוא הספר "מראדונה" על כוכב הכדורגל הארגנטיני, שאת העותק מספר עשר של הסדרה (מספר החולצה של השחקן), כבר הזמין לקוח בכ-100 אלף ליש"ט. ספר נוסף הוא על סאצ'ין טנדולקר, אגדת קריקט הודית. הקשר עם השניים הוא דו-סטרי: שניהם שותפים פעילים מאוד בהפקת הספרים, והם גם לקוחותיו של פאולר, שמסייע להם בניהול עסקיהם והשקעותיהם. "אין כאן מחשבה עמוקה מדי", מסביר פאולר. "אני משוגע על ספורט, ורציתי לעשות משהו גם בעבור ההנאה האישית שלי".

יחד עם "מראדונה" צפוי לצאת השנה ספר הסוקר את תולדות מירוצי הפורמולה 1, למכורים לספורט המוטורי. בנוסף, מתוכננים ספרים על ווימבלדון, סלטיק, ארסנל, הראגבי האנגלי, מיכאל שומאכר, פרארי, ברצלונה, גביע ריידר (טורניר הגולף היוקרתי בעולם), בייסבול, וגם בתחומים שלא קשורים רק בספורט, כמו דיסני, מלחמת הכוכבים, ואולי גם ספר על תולדות נאס"א.

שיתופי הפעולה ההדוקים מביאים את מפיקי הספר למקומות שאף עיתונאי לא הורשה לחדור אליהם. במסגרת העבודות על הספר "ווימבלדון", שיסקר את טורניר הטניס היוקרתי בעולם, הצלם וולטר איוס הורשה להיכנס לחדרי ההלבשה של הטניסאים לשתי הדקות האחרונות לפני שהם עולים לגמר - פריבילגיה שאף צלם מעולם לא זכה לה. וכחלק מההכנות לספר על הפורמולה 1 כבר סוכם כי מצלמה מיוחדת תותקן בכובע המצחייה של האדם שמנופף בדגל השחמט, כאשר המכונית הראשונה חוצה את קו הסיום.

ואיפה משיגים את ה"אופוסים"? לא בחנות הספרים השכונתית, כמובן, ואפילו לא ברשתות הגדולות. מרבית הרוכשים עושים זאת בהזמנות ישירות מההוצאה, אבל מי שבכל זאת מעוניין לבדוק את הסחורה לפני שהוא משקיע כמה אלפי דולרים טובים, מוזמן לחדרי הקריאה המיוחדים שהוקמו ב"הארודס" בלונדון או ב"סאקס פיפת' אווניו" בניו יורק. "מרחבי אופוס" הוקמו גם בנמלי תעופה מובחרים, כמו דובאי, שנגחאי, דאבלין ולונדון - נמלי המעבר של לקוחות פוטנציאליים. "