טיפים לזייפני תארים

זה מתחיל בראיון עבודה שגרתי, אחד מיני רבים, שבסופו אין את הג`וב המיוחד.

בראשך מתחילים לפעפע מחשבות שלא קיבלת את התפקיד בגלל תואר כלשהו שחסר לך. תואר ראשון במדעי המחשב, תואר שני בכלכלה, הנדסאי מכונות ואפילו סתם איזה קורס לא אקדמאי של מיקרוסופט ששווה שכר גבוה בחברת הייטק המחפשת מנהל מערכות שמבין במחשבים.

את הג`וב קיבלת אחרי חצי שנה של חיפוש עבודה מתיש, ואחרי שעה של זיוף תואר בתוכנת הפוטושופ הביתית שלך.

המראיינים? ממש לא אכפת להם

בימים קשים אלה, לזייף תואר זה פשוט קל, אפילו קל מאוד. הדרישות הגבוהות והמתמודדים הרבים למשרה הנחשקת מקדשים את האמצעים להשגת המטרה.

גם השמירה הקפדנית של המכללות והאוניבסיטאות על צנעת הפרט של בוגריה, לא תוכל לשבש את המרמה וההונאה. ואלה שמראיינים אותך? ממש לא אכפת להם. העיקר שהם מקבלים מה שהם רוצים: מועמד עם תואר על פי דרישה, בדיוק כמו שפורסם בלוח הדרושים בעיתון של יום שישי.

ככה, אתה מבצעת תפקיד רציני ומתגמל בחברה, כשכולם מניחים שיש לך תואר ראשון או שני, ואף אחד לא מעלה בדעתו שאין לך את זה. אם אין לך יכולת שכנוע, שיחות הקפה שלך עם עמיתך לעבודה לא יהיו על התואר שאין לך ואולי גם להם אין. אבל אם אתה מתכוון לעלות בסולם הדרגות, לא יזיק פה ושם לזרוק שסיימת את האקדמיה בהצטיינות ייתרה.

המעבר לתפקיד אחר בחברה אחרת הוא הזדמנות פז לשדרג את התואר. שוב פוטושופ, שוב התאמת קורות החיים לדרישות, שוב עבודה מול המראה בשכנוע המראיין בתואר השני שאין לך. קלי קלות. עברת את זה שוב. קיבלת תפקיד חדש, שכר יותר גבוה, התקדמת בחיים וגרמת נחת להוריך שלא השקיעו אגורה שחוקה אחת בלימודך הקשים.

ואז, עיתונאי קטן אחד

בשלב מסויים, אתה מגיע בחייך לתפקיד שדורש חשיפה ושקיפות. תפקיד במוסד ציבורי, ראשות סניף המפלגה, ריצה לכנסת. כמו שעשית ב 20 שנים האחרונות, אתה מדגיש בפני כולם שאתה הכי מתאים ואם לא היית מתאים בדרישות, לא היית יכול למלא בהצלחה תפקידים קודמים. ביננו? מי יכול לגלות שאין לך תואר? צנעת הפרט שנשמרת כל כך על ידי המוסדות האקדמיים עובדת לזכותך. טוהר צנעת הפרט הוא ערך עליון.

אבל אז, עיתונאי קטן אחד מגלה מה שאחרים לא הצליחו לגלות עליך, או יותר נכון, לא טרחו לחפש עליך: שאין לך תואר, שהתקדמת בחיים במרמה, שקורות החיים שלך, בחלק של ההשכלה, הם משופצים מדיי, ובעצם - אף פעם לא קיבלת באופן רשמי תואר ראשון, גם לא תואר שני.

אוח, הבושה.... כמו שרשרת קוביות דומינו, עברך הלא אקדמאי מתחיל לרדוף אותך. לך תסביר לכולם שעשית את זה כדי להביא לילדיך לחם הביתה ולתת להם חינוך טוב בלי להזקק לחסדיו של הביטוח הלאומי ושל מוסדות צדקה. מה עדיף? לעבוד על הביטוח הלאומי או לעבוד על המעביד הפרטי?

רמזור אדום לפניכם

זייפני קורות חיים יקרים, זכרו: כשהתפקיד הבא מלווה באור זרקורים, הגיעה העת לעצור ולא להתקדם. אור הזרקורים הוא רמזור אדום. בכל התקדמות נוספת אתם עלולים לחוות תאונת דרכים קשה שממנה אפילו חברת הביטוח לא תעזור לכם להתאושש.

לבלוג של משה הלוי (הלמו) בבלוגייה של גלובס ותפוז

לבלוגייה העסקית של גלובס ותפוז