"גלובס" לא יחשוף את המקור העיתונאי בתביעת ראש לשכת עוה"ד

כהן טען בתביעת דיבה שהגיש נגד העיתון, כי כתבה שנגעה למינוי השופטת רות רונן למחוזי בת"א, כללה התייחסות ל"שמועות דמיוניות", לפיהן מינויה של רונן התאפשר בעקבות הבטחה שנתן בעלה, זאבי ברגמן (מנכ"ל קומברס), להעביר עבודה משפטית למשרדו של כהן, העוסק בקניין רוחני.

לטענת כהן, בפרסום זה מיוחסות לו עבירות פליליות חמורות ומעילה קשה בתפקידו הציבורי, וכי חזרה על דיבה היא דיבה. גלובס ומגן טענו, באמצעות עו"ד יורם מושקט, כי בכתבה הודגש שמדובר בשמועות "מופרכות וזדוניות", ועדיין הפרסום הוא אמת משום ששמועות היו, והיתה חובה עיתונאית וציבורית לפרסמן.

בחקירתה הנגדית, מבלי לגלות את זהות המקור, השיבה הכתבת מגן שהמידע נמסר לה ע"י עו"ד בכיר ומהימן בעיניה, עימו היא עובדת למעלה מ-10 שנים, ושידוע לה שהוא בקשרים עם שופטים במחוזי בת"א. לדבריה, פעמים רבות סיפק לה מידע ששמע מהשופטים שם.

כהן דרש לחשוף את שם הפרקליט הבכיר ואת שמות שני שופטים שמסרו לפרקליט את השמועה. עו"ד מושקט התנגד, בטענה של קיום חיסיון עיתונאי הן על מקורות המידע והן על תוכן המידע.

השופטת דליה מארק-הורנצ'יק קבעה שבהלכת ציטרין נקבע מבחן משולש להסרת החיסיון העיתונאי: הרלוונטיות של השאלה, האם מדובר בעניין מהותי (פשע או מעשה עוולה חמור, שבלי הסרת החיסיון לא ניתן להגיע למשפט צדק), והאם המידע אכן דרוש במקרה הקונקרטי, ולא ניתן להגיע אליו ע"י ראיות אחרות.

התנאי הראשון, קבעה הורנצ'יק, מתקיים. השאלה רלוונטית, משום שקיים ויכוח בין התובע לנתבעים האם היו שמועות כאלה אם לאו. גם התנאי השני מתקיים, משום שמדובר בבעל תפקיד ציבורי (ראש לשכת עוה"ד) ובטענות לקבלת שוחד. ואולם, המבחן השלישי אינו מתקיים, משום שכהן יכול להישען על ראייה אחרת.

כוונתה למכתב של השופט בדימוס חיים אילת, שהגיש "גלובס", ובו מאשר אילת שלקוחו, אותו עו"ד בכיר, העביר למגן את מה ששמע מפי שופט מכהן במחוזי בת"א. הורנצ'יק קבעה בשעתו, שהמכתב יוכל להתקבל כראיה, אם יזומן אילת לאשר את חתימתו ותוכנו, ואולם איש מהצדדים לא זימנו.

"עדותו של השופט בדימוס אילת מהווה 'ראייה אחרת'. דהיינו, קיימת אפשרות להישען על ראיות אחרות בלי לדרוש גילויים של מקורות מידע עיתונאיים", קבעה. העובדה שהצדדים נמנעו מלזמנו, אינה משנה מכך, ולכן לא התקיים התנאי השלישי. (ת.א. 47684/05).