אישה תחת השפעה

האם לאישה יש קול, מחשבה, דעה, מטרה וגוף עצמאיים, או שהיא משרתת מטרות חיצוניות לה?" את השאלה הזאת שואלת אשכר אלדן-כהן, אמנית רב-תחומית, הפותחת בסוף השבוע תערוכה חדשה בהוד השרון. אלדן-כהן מציגה עולם דימויים שבו מיטשטשים הגבולות בין האישי והכללי, בין המוצנע והחשוף. עיתוי התערוכה בסמוך ליום האישה הבינלאומי אינו מקרי. אלדן-כהן טוענת, שדווקא בעידן ה"כאילו שוויוני", יש צורך דחוף לבחון מקרוב את מצבה של האישה בחברה.

התערוכה, תחת הכותרת הבוטה "גוף וגופה", עוסקת בשאלת הגוף הנשי במרחב החברתי-פוליטי בישראל, ובשאלת המפגש שלו עם הגוף הגברי, כמו גם עם הגוף הזר, האחר - הגוף הפלשתיני במציאות הישראלית.

את ייצוגי הזר היא שואבת מעבודות של הצלם מיקי קרצמן, שהושאלו לתערוכה. אל הזר הזה, "האויב", מתייחסת אלדן-כהן כאל השתקפותה של האישה באשר היא. דמות הגבר מול האישה מתגלגלת בדמות הכובש מול העם הכבוש.

יתר הדימויים בתערוכה, שהיא למעשה מעין מיצב בחלל הגלריה, הם צילומים שלה. בצירופים ובחיתוכים שונים, היא מציגה את גופה החשוף, על כל פגיעותו, וכן דמויות גברים, בעיקר חיילים.

אשכר אלדן-כהן, בתו של המשורר אנדד אלדן, נולדה בקיבוץ בארי וכיום היא חיה ועובדת בהוד השרון. "כילדה בקיבוץ תחושת הדיכוי טבועה בי", היא אומרת. "הטמעתי את הקודים הללו של התנהגות מול גברים שגם היום אני רואה את עצמי מתנהגת אחרת כשאני בחברת גבר - אני מוצאת את עצמי מדברת באופן יותר נחמד, מתחשב, מתבטל משהו".

קרוב לאדמה

שירי רוט, 36, חלתה בסרטן בשנת 2003. בשנת 2005 חזרה המחלה ושירי עברה שוב סדרת טיפולים והבריאה. טופז רוזן, 37, חלתה לפני כ-5 שנים בסרטן צוואר הרחם והחלימה. בתהליך ההחלמה, לפני כשלוש שנים, הכירו השתיים, במסגרת קבוצת תמיכה של האגודה למלחמה בסרטן. השתיים מצאו שפה משותפת, התחברו בלב ובנפש והתמודדותן עם המחלה, האובדנים והחרדה חיזקה אותן ונתנה להן כוח להשתלב חזרה בשגרה. ביוני 2006, נסעו יחד לאפריקה, ואת תוצאות מסען המצולם הן מציגות בתערוכה שאצר הצלם והנוסע המתמיד זיו קורן. "אפריקה מסמלת עבורי את הנגיעה הכי קרובה לאדמה, לפשטות, לצבע ולטבע. חיפשתי לטייל במקום ללא סטריליות, המאפיינת כל כך את בתי-החולים", מספרת רוט. בתערוכה הן מציגות צילומים של שתיהן מהמסע בטנזניה ובזנזיבר.

" "לא הכל שחור", הפתיחה ביום האישה הבינלאומי, 8.3.07, בשעה 20:30 בית ציוני אמריקה, רחוב אבן גבירול 26, תל-אביב. התערוכה תימשך עד 18.3.07. כל ההכנסות ממכירת התמונות ייתרמו לאגודה למלחמה בסרטן.

מיניות לא מתנצלת

הצלמת כרמית חסין מציגה תערוכת יחיד ראשונה, "ונוס וגינוס", בחלל הגלריה שבה צולמו התמונות - הקיצ'ן גלרי ביפו. הצילומים עושים שימוש בצביעה המיוחדת של הקירות, בסגנון דקורטיבי, שלדברי האמנית מזכיר את מלאכת האיפור הנשי. הקיצ'ן גלרי הוא חלל המשמש גלריה לתערוכות מתחלפות ומקום לאירועים פרטיים, מטבח שף וסלון תרבות.

חסין למדה בפירנצה וזכתה בפרס ראשון ב Festival du Scoop -בצרפת, עם צילומי רפורטאג' של חיילות צה"ל. השנה זכתה בפרס שני בתחרות "עדות מקומית" בישראל.

לרגל יום האישה, מציגה חסין סידרת צילומי נשים בשפה ישירה, מינית ולא מתנצלת. המצולמות הן נשים אמיתיות ,לא דוגמניות. הצילומים מציגים "חייתיות אורבנית מאולפת" על סף התפרצות.

5 תחנות התרבות של >

עדן עפרת

עפרת, אמנית צעירה (28) העובדת בעיקר בטכניקות של ווידיאו ומיצב, למדה בחוג לקולנוע באוניברסיטת תל-אביב ובמחלקה לאמנות בבצלאל, והשפעות הקולנוע ניכרות בעבודתה האמנותית. כבתם של הצלמת עליזה אורבך ושל האוצר וחוקר האמנות גדעון עפרת, היא גדלה בסביבה רוויית אמנות, עד כדי כך ש"בגיל חמש הכרזתי שאני לא נכנסת לגלריות. זה החזיק מעמד עד גיל 12".

בסוף השבוע תיפתח תערוכת יחיד שלה בגלריה נגא בתל-אביב.

ביל ויולה

"בסביבות גיל 10-12, ראיתי ב'הלנה רובינשטיין' תערוכה של אמן הווידאו ביל ויולה, שמאוד השפיעה עלי, בעיקר העיסוק האובססיבי שלו במים, במוות ובלידה.

דגלס גורדון

"פגשתי בעבודה שלו כשהייתי נערה, בוונציה: חלל שחור שבתוכו נורה, שנדלקה במרווחי השניות שהיו דרושים לקריאת טקסט שסיפר על חוקרי מקרי מוות בצרפת, בסוף המאה ה-19. זה נראה מנותק מההקשר ועם זאת חי לגמרי.

פיטר גרינאווי

"העושר הצורני שקיים אצל הבמאי הזה הופך את הקולנוע לדימוי סטטי, שאפשר ממש להיכנס לתוכו. זה משהו שגם אני רוצה ליצור.

"מילון הכוזרים"

"ספרו של מילוראד פביץ, שלוקח סיטואציה היסטורית ויוצר בתוכה קסם סוריאליסטי. כל ההיסטוריה במין מהלך מכושף".

הבית שלי

כילדה נחשפתי להרבה מאוד אמנות, אבל כאמנית לא הרגשתי שבגלל המוצא שלי היו ממני ציפיות גבוהות או פתיחת דלתות, די הקפדנו על זה".