אילן ישועה עשה את כל הדרך לתפקיד הכי לא צפוי: ניהול וואלה. הוא חושב שזה יעבוד מצוין

בין אילן ישועה לבין דוקטורט ברפואה הפרידה שנת לימודים אחת. חמש שנים אחרי שהחל את לימודי הרפואה בהדסה, שם הכיר את אשתו, הוא החליט שעולם הרפואה לא בשבילו. "לא אהבתי את העולם הזה", הוא מסביר בפשטות את ההחלטה לפרוש מעתיד רפואי ולעבור לתחום ההוצאה לאור. ובכל זאת, כמי ששירת כחובש קרבי וכמדריך חובשים, זיהה ישועה נישה פנויה ושילב בין העולמות.

באגף העזרה הראשונה לא היה אז "אף טקסט-בוק אחד נורמלי", לדבריו, והוא הרים את הכפפה. בשיתוף פעולה עם משרד הביטחון, חיל הרפואה ומט"ח (מרכז טכנולוגיה חינוכית), הוציא ישועה את "עזרה ראשונה במצבי חירום". מדובר במדריך המחזיק 500 עמודים, שהפך לרב-מכר ומשמש עד היום כספר הרשמי של חיל הרפואה, הג"א ומד"א.

לא בטוח שהעובדים של ישועה בוואלה כבר הספיקו לעיין במדריך. נראה שגם את אנציקלופדיה בריטניקה שהבוס החדש ניהל בהמשך דרכו, כמו את התוכנות הלימודיות שהוביל במרכז לטכנולוגיה חינוכית, לא כל אנשי התוכן של האתר קוראים לפני השינה. בכלל, איזה מפגש אנושי נשמע כפוי כמו רוח המאגניבות של ילדי וואלה שפוגשת את הרצינות של ישועה.

אז אתה המבוגר האחראי, והם עושים קטעים ושיגועים.

"יש דימויים, ויש מה שקורה באמת. הדימוי של נערי פרא שובבים או ילדים רעים של האינטרנט, ומולם בא מישהו מעונב, וול סטריטי יותר - יש בזה קצת מהאמת. אבל בגדול, אם אני מסתכל על התהליכים שאני עובר עם ההנהלה, עם הנערים, כמו שאת קוראת לזה, הם כולם לגמרי ענייניים. לעשות ניהול יותר פורמלי של עצמך, למשל להסתכל על נושא כמו צמיחה אורגנית מפיתוח עצמי, או מיזוגים ורכישות - זה נושא שאני שם על השולחן בצורה מסודרת, ואני חושב שגם הילדים השובבים נהנים מזה. הקטע של שובבות וכדומה יכול לעזור לך עד נקודה מסוימת, ומקטע מסוים הוא צריך לקבל חיזוקים מהניהול היותר מסודר, וצריך ליצור מיקס. הגישה שלי מאוד פשוטה: הכול על השולחן והכול ענייני. אין משהו שאני לא דן בו. ממה שאני רואה, החיבור הזה מתקבל באהבה".

בסוף עוד נשתכנע, אבל בשלולית האינטרנט התקבל מינויו של ישועה, 50, בהרמת גבה מסוימת. הדמות האנונימית והאפרורית נראתה כזיווג מוזר למדי עם פורטל האינטרנט הפופולרי בישראל, שפרובוקטיביות ותכנים צהבהבים, לעתים כאלה שאינם ראויים למאכל אדם, הם מסימני ההיכר שלו. כמי שבא מגופים אקדמיים ומעונבים, מצא עצמו ישועה מתמודד עם תכנים מסוג שונה לגמרי.

כך, למשל, הציבה יד צעירה את התשובה "תימנים" כאופציה ללא מעט סקרים בענייני היום, שהאתר מפרסם בזה אחר זה. מדוע צומצם מצעד הגאווה? התימנים. "בעצרת זיכרון לכבודי הייתי רוצה" - תימנים. וכך הלאה.

כך קרה עד שהופיעה התשובה "תימני/ם" בסקר שחקר כיצד נוהגים גולשים זכרים לכנות את אבר המין שלהם, ואז נזעקו כמה מבני העדה, שדרשו התנצלות ואיימו בתביעה על הוצאת לשון הרע. ישועה היה יכול להיעלב בעצמו, אחרי הכול גם המשפחה שלו באה מתימן, אבל אותו זה מצחיק.

לא מביך אותך להתעסק בחומרים כאלה?

"התשובה היא לא. נכון שגם בריטניקה וגם מט"ח הם גופים יותר סולידיים. הם באים מתוך עולמות אחרים, אבל זה מדיה, ולמדיה הזאת יש את המודלים העסקיים, והמודל העסקי הוא רייטינג. להגיד לך שהייתי כותב כל דבר כזה? לא, כנראה שלא. במקרה של התימנים באמת קיבלתי מכתב תלונה, והאמת שצחקתי עד דמעות כשראיתי את זה. זה הז'אנר בתוך הערוצים האלה. לי, כתימני, זה לא מפריע. מי שלא רוצה לא חייב להיכנס אליהם. תוכן צהוב הוא חלק מהמדיה. הוא נמצא בכל מקום, גם בטלוויזיה וגם בעיתונים. כולנו מעקמים את האף, ובסופו של דבר כולנו מסתכלים על הדברים הצהובים האלה, גם האיסטניסים".

ובכל זאת, בוואלה ההגשה פרובוקטיבית במיוחד

"ההגשה בוודאי פרובוקטיבית. יש ערוצים כאלה, ויש כאלה שפחות. בעולם של היום, אני אהיה קצת צבוע אם אגיד שהילדים לא נחשפים ממילא לדברים האלה בכל זמן ובכל מקום. אם זה מצדיק את זה שזה יהיה גם פה - אני לא יודע, אבל זה שם את זה בקונטקסט פחות נוראי. ילדים בגילים האלה, האם הם רואים את המילה 'לאונן' בעוד כל מיני מקומות? כן. מה, המילה הזאת מפילה אותם לרצפה? היא מפילה מישהו לרצפה? אני חושב שבסך-הכול יש לנו גבולות".

הראיון המלא מתפרסם היום במגזין G

[לעיתון הדיגיטלי]