ביהמ"ש המחוזי: הבנקים למשכנתאות מחקו את הגנת הדיור החלופי מספר החוקים

בהחלטה חברתית יוצאת-דופן, התערב השופט יצחק כהן בחופש החוזים של הצדדים. למרות שקבע כי הדיירת שנטלה משכנתא ולא עמדה בפירעונה הבינה שהיא מוותרת על הזכות לדיור חלופי, הוא אסר על הבנק לפנותה מביתה.

"ביטול הגנת הדיור החלופי באופן גורף, מבלי שניתנה הדעת לנתוניו האישיים של הלווה או למטרת ההלוואה", קבע כהן, "היא מעשה שאינו מידתי, היא פוגעת בכבוד האדם והיא אף מעשה הסותר את תקנת הציבור".

סעיף 38 לחוק ההוצאה לפועל קובע, כי ניתן לפנות חייב מדירת מגוריו, אם "הוכח שיהיה לחייב ולבני משפחתו הגרים עימו מקום מגורים סביר, או שהועמד לרשותם סידור חלוף". עם זאת, ניתן להתנות על הסעיף ולוותר על הגנה זו, כפי שלמעשה כופים הבנקים בכל המשכנתאות.

בהלכת "מיסטר מאני" נקבע, שחובה על המלווה להסביר במפורש ללווה את משמעות הוויתור. עם זאת, הפסיקה הבחינה בין מלווה שהוא בנק, שאז לא מיהרו לבטל סעיף ויתור שכזה, לבין מלווה חוץ-בנקאי.

לודמילה קורבנקוב ובעלה עלו ארצה ב-93' וכעבור שנתיים רכשו דירה. הם נטלו משכנתא מבנק הפועלים ועמדו בתשלומים 11 שנה. קורבנקוב חלתה וננטשה ע"י בעלה, שחזר לרוסיה, והיא הפסיקה לעבוד ולכן לא עמדה עוד בתשלומים.

השופט כהן דחה את טענתה של קורבנקוב, שיוצגה ע"י עו"ד חנוך פוגל, לפיה לא הבינה את משמעות הוויתור. עם זאת ציין, שהעליון פסק כי השימוש בחריג של סעיף 38, המאפשר לפנות דייר בלא דיור חלוף, צריך להיעשות ב"ביד קמוצה, בזהירות ובדקדקנות".

ההצדקה להתערב במקרה זה, לדבריו, היא משום ש"הקשיים אליה נקלעה המבקשת (נטישת בעלה ומחלתה הקשה) הם קשיים אובייקטיביים, שהתעוררו שלא כתוצאה ממעשיה או מחדליה; חלק לא מבוטל מסכום ההלוואה ניתן מכספי המדינה, וסכום נוסף אמור להפוך למענק; אם לא יוסדר למבקשת דיור חלופי, תאלץ המבקשת להתגורר מתחת לכיפת השמים".

הוא אף קרא למדינה "לקבוע את המדיניות הרצויה לה בכל הנוגע למי שלוו הלוואות מכספיה, ולא להתיר לבנקים למשכנתאות לקבוע את המדיניות במקומה, ע"י ניסוח תניות מורכבות ומפותלות בחוזי ההלוואה". (ה"פ 231/06).