התקדמות בדרך לבג"ץ

אין כמעט סעיף בהחלטה הזו שלא מעורר את חמתו של איזה ארגון, שרואה בה עוול נוראי שלא ניתן לחיות איתו בשלום. כך למשל, פורום 15 הערים הגדולות, שעתר כנגד החלטה 979, מעדכן עתה את העתירה שלו בעיקר כנגד האפשרות להקים מבנים מסחריים (עד 500 מ"ר) בתחום הנחלה ולהשכירם לאחרים. לטענת הפורום, מתן אפשרות כזו תחבל באזורי התעסוקה העירוניים ותגרום לעוד נדידה של התעסוקה מהכפר אל העיר, ולעוד בריחת ארנונה מהעיר רבת התושבים אל המועצות האזוריות דלילות האוכלוסיה.

האגודה לצדק חלוקתי והאגודה לזכויות האזרח דורשות לבטל את ההחלטה, שכן לטענתם היא תביא לפרבור מסיבי של האזורים הכפריים ולפגיעה בערים הגדולות. האגודה, בראשה עומד ד"ר סנדי קדר מראשי הקשת המזרחית, שהביאה לביטול החלטות המועצה בעניין הקרקע החקלאית, גם מתנגדת לסעיף המאפשר לסחור בחלקת המגורים, תמורת תשלום של 33% מערך הקרקע. לדעת האגודה, באפשרות לפיצול הנחלה יש היבטים תכנוניים בעייתיים, שכן זו תגרום לפרבור האזור הכפרי, לניצול פראי של שטחים פתוחים ולזליגת אוכלוסיה חזקה מהערים.

ארגונים קיבוציים, ובראשם עמותת "אדמתי", מאיימים בבג"ץ בטענה שההחלטה מפלה את המגזר הקיבוצי לעומת המגזר העירוני, בכך שהיא מחייבת את הקיבוצניק לשלם 33% בעת מכירת הקרקע, פי 10 יותר ממה שהתבקש החוכר העירוני לשלם. חברי העמותה דוחים את הטענה לפיה לא שילמו דמי חכירה ראשוניים, ומתחייבים להציג בבית המשפט את רשימת היישובים שלטענתם שילמו תשלומים אלה.

טענה נוספת היא שמועצת מקרקעי ישראל פלשה לתחומים שהיא אינה מופקדת עליהם, והיא מתערבת בהסדרים הפנימיים של המערכת החברתית בקיבוץ, כולל ניסיון להגדיר מיהו חבר קיבוץ ומי לא, ומרכיבים תכנוניים שאינם בסמכותה. ההחלטה מסורבלת, מסובכת ויקרה מדי לגבי חלק מהיישובים, ולדעתם היא לא תיושם. הוועד גם מוחה על על כך, שמזכיר הקיבוץ הדתי, יאיר ריינמן, התבקש לעזוב את הישיבה, ומכנה זאת 'הוצאת ההתיישבות אל מחוץ לגדר'.

מזכיר התנועה הקיבוצית, גברי ברגיל, אומר שההחלטה מלאה בפגמים הפוגעים בזכויותיהם של חברי הקיבוצים והמושבים ביחס לחוכר העירוני, ולכן אין לו ספק שהתנועה תנסה לתקנם בשנה הקרובה בכל דרך אפשרית. "יחד עם זאת, גם לאחר שלוקחים בחשבון את כל הכשלים", אומר ברגיל, "אי אפשר להתעלם מהעבודה שמדובר בהחלטה חשובה מאוד, שתיתן קצה אור לקיבוצים ותאפשר להם לעשות מהלכים משמעותיים של התחדשות באמצעות קליטת משפחות צעירות, בקיבוצים שרובם ככולם נמצאים בפריפריה וזקוקים לדם חדש כאוויר לנשימה".

דווקא ארגוני הסביבה, שהיו שותפים מלאים לבג"ץ הקשת המזרחית, החליטו הפעם שלא להשתתף בחגיגה המשפטית, לא כי הם מסכימים עם ההחלטה אלא כי הפעם החליטו להשאיר את המלאכה לאחרים. מפלגת הירוקים הודיעה שהיא מתנגדת להחלטה.

שורת פסילות

על מה הזעם? בג"ץ ביטל לפני כשלוש שנים את החלטות מועצת מקרקעי ישראל הנוגעות לקרקע החקלאית (717, 727 ו-737), ושלח אותה לקבל החלטות חדשות. ועדה בראשות מנהל המינהל, יעקב אפרתי, קבעה בנובמבר 2003 את החלטה 979 להיוון חלקת המגורים, שהתבססה על דו"ח ועדת מילגרום מדצמבר 2000, שהתייחסה לראשונה לביסוס זכויות החקלאים בקרקע העירונית.

החלטה 979 לא אושרה בסופו של דבר על-ידי היועץ המשפטי לממשלה דאז, אליקים רובינשטיין, שהציע להקים ועדה בינמשרדית לבחינת הנושא, בראשה נבחר לעמוד הממונה על התקציבים, קובי הבר. בין הסיבות בגללן החליט רובינשטיין שלא לקבל את 979, הטענה לפיה ההטבות בתחום התעסוקה והאפשרות להשכיר מבני תעסוקה עלולים לגרום לתחרות לא הוגנת מול בעלי נכסים במגזר העירוני. טענה נוספת היתה, שפיזור שטחי התעסוקה בתוך שטחי הנחלות מנוגד למדיניות המינהל, וכי ההחלטה עלולה להביא לתהליך פרבור של המרחב הכפרי.

עוד קבע רובינשטיין, שההסדר לגבי הקיבוצים אינו בשל, והוא יוצר השוואה מלאכותית בין הקיבוץ למושב. לאחר דיונים רבים, הצליח הבר, בדצמבר 2005, להביא לממשלה הצעה 979 משופרת, שאמנם אושרה השבוע אך אינה סוף פסוק.

ההצעה מקנה זכויות מהוונות בחלקת המגורים, ולראשונה מסדירה את הפעילות הלא חקלאית. למושבניקים מאפשרת ההחלטה להוון חלקה בשטח של עד 2.5 דונם, עליה יוכלו להקים מבנים בשטח כולל של 375 מ"ר ברוטו (אותן זכויות היסטוריות שקיימות כבר עשרות שנים). תמורת היוון הזכויות בחוזה חכירה אישי מול המינהל (לראשונה לא כברי-רשות), יתבקשו בעלי הנחלות לשלם למינהל דמי היוון בשיעור של 3.75% משווי הקרקע.

"העותרים בקיבוץ יפסידו"

מי שיבקש לבנות מעבר ל-375 מ"ר, יתבקש לשלם דמי חכירה מהוונים מלאים, לפי 91%. שינוי מהותי נוסף הוא שלראשונה יוכלו המושבניקים לפצל את חלקת המגורים בנחלה ואף למכור אותה לזרים תמורת השלמת התשלום ל-33% מערך הקרקע (בחלקה שכבר שולמו דמי היוון, התוספת לפיכך תהיה 29.25% מערך הקרקע). העברת זכויות בנחלה כולה תתאפשר תמורת תשלום דמי רכישה בעבור מלוא הזכויות, שיעניקו פטור מתשלום דמי הסכמה. מספר היחידות במושב לא יעלה על המוגדר בתמ"א 35.

הסעיף המעורר את המחלוקת הגדולה ביותר, הוא כמובן זה המתיר לבנות מבנה לתעסוקה בשטח של 500 מ"ר, ואף להשכיר אותו בהיוון של 45% עד 91%.

בקיבוצים מאפשרת ההחלטה להוון מגרש בשטח שני דונם, עליו ניתן להקים בית בשטח של 160 מ"ר, בהיוון של 3.75%. בעת העברה או מכירה, מתבקש הקיבוצניק לשלם 33%, סעיף המעורר זעם רב בקרב חלק מהארגונים הקיבוציים. סך זכויות הבנייה בקיבוץ יקבע לפי מכפלת 160 מ"ר במספר הנחלות, הנקבע על-פי תקן הנחלות בקיבוץ, או במספר המשפחות ביום הקובע - לפי הנמוך מבין השניים.

אחד ממנהלי המינהל לשעבר אומר בתגובה, שאם הקיבוצניקים יעתרו לבג"ץ, סביר להניח שהם יפסידו כמו שהפסידו בבג"ץ הקשת. לדבריו, ההתיישבות החקלאית מעולם לא שילמה למינהל דמי חכירה ריאליים, אלא 600 שקל לשנה בלבד. "אם הם רוצים להשוות את עצמם למגזר העירוני", הוא אומר, "הם יגלו שדיירים של עמידר, שקיבלו מגרשים גדולים ביישובי עולים, כמו אבן יהודה, מבשרת ציון, ראש העין ועוד, נדרשו לשלם היוון של 51% על הבית השני והיוון של 91% על הבית השלישי". לדבריו, המלצות ועדת הבר אינן מנותקות מהרצף הפילוסופי הזה, ולכן אם הקיבוצים ילכו לבג"ץ סביר מאוד להניח שיפסידו, בדיוק כמו שהפסידו בסופו של דבר בבג"ץ הקשת המזרחית.

יו"ר חברת מהדרין, יונתן בשיא, מי שהיה מחברי הוועדה שקבעה את החלטה 979, עליה מבוססת החלטת הבר, אומר אף הוא כי אם הקיבוצים יחליטו ללכת לבג"ץ זו תהיה שגיאה, שכן הם שוב יתקלו במצב של תפסת מרובה לא תפסת.

באשר לבג"ץ המתוכנן של פורום 15 הערים הגדולות, אומר בשיא, שגם אם יתברר שראשי הערים צודקים, לא ניתן לסגור את דלתות האורווה אחרי שהסוסים ברחו ממנה, שכן במושבים יש כבר כיום אלפי מבנים לתעסוקה, ואי אישורם כמוהו כהטמנת הראש בחול. בשיא גם מציע לאגף התקציבים באוצר לתת למינהל מקרקעי ישראל את התקציב הדרוש כדי לחזק את האגף החקלאי, שכן זה יאלץ עתה לטפל בכ-60 אלף חוזי נחלות במושבים ובקיבוצים. כל זאת, כמובן, רק אחרי שיסתיים עוד סבב דיונים בבג"ץ. "