הנקראות ביותר

פורטפוליו / אייל גבאי

גיל: 39 " תפקיד: מנהל רשות החברות הממשלתית

אני: ביצועיסט. רואה מטרה, מסמן אותה, מתכנן את הדרך, מסיט את הטפל ומשתמש בכלים שישיגו אותה.

הורים: גדלו בעוני מחפיר. אבא נפטר לפני שנה וחצי. בלוויה אחותי סיפרה סיפור שכתב על ילדותו בירושלים בשנות ה-30. הודיעו בבית הספר שהם נוסעים לטיול בתל אביב ושלא יצטרכו לשלם. זאת הייתה הפעם הראשונה שנסע מחוץ לעיר. בבוקר הטיול העמידו אותם בזוגות. המורה הסתכל על הנעליים הבלויות שלו ואמר, "לך תחליף אותן". אבא ענה שזה הזוג היחיד שיש לו. הוא אמר, "יהודה צא מהשורה ולך לשחק בחצר". כולם נסעו לתל אביב, והוא נשאר לבד על הנדנדה.

ילדות: ירושלים. נולדתי בקריית משה, שכונה של שיכונים. אימא ואבא היו מורים, ונתנו חשיבות להשכלה. כל ארבעת הילדים בוגרי תארים שניים. הרקע שלהם גורם לי לחבק את מדינת ישראל.

משפטים 1: הפסיכומטרי שלי אפשר להתקבל לכל מסלול באוניברסיטה, ומכיוון שאני ורפואה לא הולכים ביחד, בחרתי במשפטים. קיבלתי אישור ללמוד כלכלה במקביל. בסיום הלימודים הצטרפתי ל"מכון הישראלי לדמוקרטיה", ושובצתי לוועדת הכלכלה.

משפטים 2: עשיתי התמחות בבית המשפט העליון אצל דליה דורנר ובמשרד ש. הורביץ. עיסוק בתחום הוא לא בשבילי. עורך דין עושה תפקיד בקו השני, ובתפקידים כמו שלי קבלת ההחלטות היא בדרגות העליונות.

שירות ציבורי: בסיום התואר השני צחי הנגבי קרא לי לבוא איתו למשרד המשפטים. התאים לי לגור בירושלים ולראות עולם. נתניהו לקח אותי למשרד ראש הממשלה. לא הייתי במעגל הקרוב אליו. מי שעף קרוב לשמש, בהתחלה זה חם ונעים עד שהכנפיים נשרפות. הייתי שם שנה, עד שהפסיד בבחירות. זה היה שלושה חודשים אחרי שאילנה, אשתי הראשונה, נפטרה.

קרן: הבת הבכורה, בת 11, מנישואיי לאילנה ז"ל. היא הלכה מאיתנו כשקרן הייתה בת שלוש. חור שחור שנפער אחרי אהבה גדולה.

אובדנים: הכי קשים הם של בן זוג, עבודה, מקום מגורים. אני איבדתי את כל אלה בבת אחת. בנוסף לשניים שהזכרתי, עברנו ממודיעין בחזרה לירושלים.

עינת: אשתי. ניהלנו רומן אינטרנטי, כמו בספרים. התכתבנו שבוע, ואז נסעתי לחו"ל וכשחזרתי נפגשנו. היא קרן האור שלנו, ירושלמית, פסיכולוגית קלינית. לילדים שלנו קוראים תומר, נועה ויש עוד אחד בדרך.

בזק בינלאומי: הגעתי לשם דרך מודעה בעיתון. זאת הייתה תקופת הבועה, ואז התעוררנו כמו כולם מהחלום. משם חזרתי לאוניברסיטה, כמו בכל פעם כשהייתי צריך פסק זמן למחשבה.

הפרטה: התחלתי לחקור את ההפרטה והתחרות, נושאים שבהם עסקתי בוועדת הכלכלה. אני מאמין בהפרטה, באחריות ממשלתית ובביצוע פרטי.

שחיתות: באוצר לא ראיתי. מה שהיה מקובל ועבר בשתיקה, הפך לעבירה פלילית. לכן אני בעד העברת האחריות לדרג הבכיר בחברות הממשלתיות, ולא לתת אותה בלעדית בידי השרים.

פוליטיקה: לא ראיתי את השם של אף פקיד על פתק בקלפי. לא נבחרנו כדי לנהל מדיניות, אלא ליישם אותה. אם נבחר שר שאתה לא יכול ליישם את המדיניות שלו - תתפטר. התפקיד שאני עושה מהותי ממה שעושים רוב השרים.

שכר בכירים: במגזר הציבורי הוא לא מוגזם. להפך.

בזק: אחרי עסקות כאלה נשארים עם ריקנות גדולה. הפרטה כזו היא כמו לחתן בת שנוסעת רחוק.

אל על: גם לפני ההפרטה מצבה לא היה מזהיר. תעופה היא לא עסק מצליח בעולם, ובוודאי שהממשלה לא צריכה לנהל אותו.

בז"ן: העסקה הכלכלית הכי מורכבת שנעשתה בישראל. אחרי ההנפקה המוסדית סבלנו מקללת מנצחים.

דת: חלק בלתי נפרד מהחיים שלי.

סודוקו: משחק של היגיון ואלימינציה, תפיסה מתמטית וראייה מרחבית. דרך מצוינת להרוג זמן. אני פותר מה שעובר לי תחת היד בטיסות ובכנסים. זה עוזר לי לחלוקת קשב.

חופשות: בעיקר טיולים בארץ עם עינת.

פרישה: כשנכנסתי לתפקיד לפני ארבע שנים וחצי הגדרתי לעצמי כמה מטרות, ואני שמח שרובן ככולן הושגו, אבל יש עוד כמה החלטות לקבל לפני שאעביר את המקל הלאה. מתי? אין תגובה.

תפיסת עתיד: זה הרומן האחרון שלי עם המגזר הציבורי. כשאצא ממנו סביר להניח שאבחר מסלול דומה, שזה אומר למכור במגזר הפרטי, אבל גם לקנות.

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות