רעיון חביב אך מטופש

א.נהוג לומר שבאינטרנט "התוכן הוא המלך". אבל זה לא לגמרי נכון. התוכן הוא הדבר (אם אפשר לקרוא לזה דבר) שממנו עשוי (אם אפשר לקרוא לדבר כזה עשוי) האינטרנט. הרי הכול זה תוכן. אין באינטרנט דבר שאיננו תוכן. חדשות, צ'טים, קניות, דואר, פורנו, וידאו, שיתוף קבצים, טוקבקים, לוחות דרושים, הכתיבה והקריאה - הכול זה תוכן, ותוכן זה הכול. אבל הוא לא המלך.

המלך, המלך האמיתי של כל האינטרנט הזה הוא הטראפיק, כלומר התנועה, כלומר ההתרחשות. התוכן, דינמי ככל שיהיה, הוא סטטי. גוש של קוד ותו לא. הסרט הכי מצחיק ביוטיוב, הטור הכי מושחז ב"גלובס", הבלוג הכי חושפני בישראבלוג, מכתב השרשרת הכי מטומטם במייל, השיר הכי יפה במייספייס והתמונות הכי יפות בפליקר - כל אלה הם כלום בלי הטראפיק. זה הטראפיק מהתוכן ואליו, שמפיח בו רוח חיים, מקיים אותו ואפילו מכניס לו כסף אם הכול מסתדר כמו שצריך. זה המלך האמיתי, והוא בדיוק כמו הרוח בשירי ההייקו - אתה לא רואה אותה, אבל היא בכל מקום: בעלים הזזים על העץ, בעורך המסתמר קלות ובציפור הדואה.

הטראפיק דומה, אבל הוא לא בדיוק כמו רייטינג בטלוויזיה. הוא יותר כמו וירוס, ישות שעצם קיומה הוא ההתפשטות, או כמו הפקס, שעצם קיומו תלוי בפקס אחר שיקבל ממנו או שיישלח אליו. באינטרנט המדיום הוא אולי המסר, אבל התנועה היא המהות.

הטראפיק הוא רוח התקופה, וכמוה הוא מתגלם כל פעם בדברים שונים שאנחנו קוראים להם טרנדים, וחלקנו אוהבים למצוא בהם את מודל הרווח.

זה כבר כמה זמן שהיהלום בכתר הטראפיק הוא מה שכולם מכנים - וכולם, בלי יוצא מהכלל, לא יודעים באמת במה מדובר - אינטרנט 2.0, תנועה מקושקשת ומקסימה שבליבה עומדת מהפכה בייצור התוכן. כלומר, מעבר מצריכה של תוכן מופק לייצור עצמי של תוכן, וכמובן שיתופיות מבורכת של תכנים מכל הסוגים.

אני מת על זה.

ב.באינטרנט, כמו בחיים, אתה לא תמיד יודע מה בא קודם, ואם הצורך הוא אמיתי או שמדובר בעוד מניפולציה של אלה שיש להם מה להרוויח מזה. ברוב המקרים זה הולך ביחד.

אבל מה שהכי יפה בכל הסיפור זה שתמיד הוא לא יוצא כמו שתכננו את זה, וגם זה כמו בחיים כמו שיודע כל מי שחי.

הסיפור האחרון שמדגים את הנאמר לעיל התרחש בבועת האינטרנט הישראלית, ובלי להזכיר שמות - הוא סיפורה של רשת חברתית אחת שקמה לא מזמן. רשתות חברתיות קיימות באינטרנט מאז ומתמיד (כלומר שלוש-ארבע שנים), והן מבוססות על הרעיון החביב שבין כל אדם לכל אדם מפרידים שישה קשרים. רעיון רב עוצמה מצד אחד, שמניע כפי שאנו יודעים את גלגלי המשק ואת החיים בכלל. אבל, בואו נודה, רעיון חביב וקצת מטופש מצד שני. יש לי חבר שחבר שלו נשוי לאח של מישהי שיוצאת עם הבן דוד של אחותך. איך זה קושר בינינו?

באינטרנט, על כל פנים, הפך הרעיון הזה שכולנו רקמה אנושית אחת מקוונת, יחד עם מהפכת התוכן המופק על-ידי הגולשים והשיתופיות, למנוע טראפיק רב עוצמה. ואיפה שיש קיוסק מצליח, מישהו כבר יפתח עוד אחד מולו, וכך הלאה.

הרשת החברתית שאני מדבר עליה קמה במטרה להפוך לרשת החברתית בדגש עסקי-ברנז'אי חזק. כמה חודשים אחר כך נדמה לי שכבר הבנתי את לב העניין.

ג.רשת חברתית היא גן עדן של טראפיק. היא קומבינת הטראפיק המושלמת, וזאת משתי סיבות עיקריות. האחת - המשתמשים מביאים את התוכן. הרשת היא רק פלטפורמה. כמו מסעדה שאתה מוכרח להביא אליה את הסנדוויצ'ים מהבית. שנית, וזה לבה הפועם של הקומבינה: הרשת החברתית משאירה את הטראפיק בבית. שהרי כולם עוברים מחבר לחבר, קוראים זה את זה, מגיבים זה לזה וחוזר חלילה. יש תנועה, אבל התנועה כלואה ברשת, חוזרת על עצמה.

ואתם יודעים מה, אולי יש הרבה טראפיק, אבל איזה מין טראפיק? זה מזכיר לי קצת בנייני משרדים עם תעלות מיזוג מרכזי: הרבה אוויר לא טרי זורם בסירקולציה מהירה, אשליה של טריות כשבעצם אתה נושם את האוויר שבמחלקת שימור לקוחות כבר נשמו. יש טראפיק, אבל זה טראפיק מלאכותי. אתר סקי בתוך מרכז קניות בדובאי. זה נחמד, אני לא אומר שלא, אבל ברגע שאתה רואה את המנגנונים שמאחורי הרשת החברתית, ואת המקום שלך בתוך כל זה, הכול קצת מפסיק להיות כיף. אולי זה רק אני, אבל רשתות חברתיות - כמו מרכזי קניות - עושות לי קלסטרופוביה אחרי כמה זמן.

ד.הרשתות החברתיות, למרות האטרקציה והפופולריות, קצת בשקר יסודן. השקר של החברות. ברשתות האלה אתה נמדד לפי מספר החברים שיש לך. בקשות חברות נשלחות אליי השכם והערב, ואני מאשר אותן תמיד, הופך לחבר מתוך ידיעה והבנה שחברות שצריך לאשר אותה בלחיצת כפתור שווה בדיוק את הלחיצה הזו ולא הרבה יותר. ואז אתה יכול "לערוך" את החברות, שזה בכלל מצחיק.

וכמו תמיד דברים יוצאים משליטה. הרי אם יש דבר אחד שלמדנו, זה שבמקום שיש אנשים, כלומר (גם) באינטרנט, דברים תמיד יוצאים משליטה. ותמיד מתחיל להגיע דואר הזבל, וההטרדות, והקליקות והפוליטיקות. זה תמיד תענוג לראות איך הדברים תופסים את הצורה של עצמם, חורגים מהתבנית שתוכננה בעבורם, והופכים למשהו אחר. זה היופי של הזן, שנמצא לא רק בדברים המושלמים, אלא גם - ואולי אפילו יותר - בדברים שטיפה השתבשו. והכול הופך לרשת היכרויות (אבל זה תמיד ככה. באינטרנט, בסוף הכול הופך לרשת היכרויות, וזו גם הייתה ההתחלה של הכול). וכמו תמיד ברשתות החברתיות האלה, הוותיקים מזלזלים בחדשים ובוכים שמאז שזה נהיה המוני זה לא אותו דבר, ואיך שפעם היה כיף. ותיקים עלק. אפשר לחשוב שמדובר בעלייה הראשונה. כולה נרשמתם שבועיים קודם. בקיצור, ארגז חול בגן ילדים.

ה.מעניין שאמרתי "ארגז חול בגן ילדים". זיכרון הילדות הראשון שלי הוא: הגננת עומדת עם צינור ומרטיבה טוב-טוב את ארגז החול כדי שנוכל לפסל בבוץ. היא מסיימת, ואני משקיע את ידיי בשמחה בבוץ החמים, ומגלה שמדובר בסך-הכול בשכבת בוץ דקיקה, פחות מסנטימטר, שמתחתיה אותו חול יבש.

ו.לא מעט תגובות קיבלתי על הטור שעבר, שהכיל רשימה של אנשים שעשו דברים שעיצבנו אתכם ואותי. אף שברשימה לגלגתי פה ושם על אנשים כמו עמי איילון, קולט אביטל, שמעון פרס, בנימין נתניהו, אהוד אולמרט ואחרים, הרי שכל התגובות, ללא יוצא מן הכלל, היו משהו בסגנון: וויי, וויי, הסתבכת עם רני רהב. וויי, וויי, מה שהוא יעשה לך ומה שהוא יכול לעשות לך.

ראשי ממשלות בהווה ובעבר, ראשי שב"כ וגנרלים הוזכרו בטור הזה, אבל ממה שהם יעשו לי אף אחד לא דאג. נראה שזה מראה על מידת הכבוד והיראה שאנו חשים אל נבחרי הציבור שלנו, המשובחים. הם שקים כה חבוטים, שעוד בעיטה בהם לא מעלה ולא מורידה.

רק לתגובתו הצפויה (לדעתם) של רהב יכול היה להיות איזה שהוא סוג של אימפקט. נראה שזה מראה עד כמה התעוות פה חלק ניכר מהעניין. כנראה, זה מראה איפה הציבור סבור שטמון הכוח האמיתי פה במדינה. "

http://dror.notes.co.il