מדי כמה שנים מוצא את עצמו המיליארדר הססגוני לארי אליסון, מנכ"ל ומייסד חברת תוכנת העסקים מס' 2 בעולם, "אוראקל", משועמם באופן קיצוני. מה עושים במצבים כאלו? מוציאים קצת מה-20 מיליארד דולר - השווי האישי שלו לפי המגזין "פורבס" - על כמה דברים יפים, בשביל הנשמה.
אבל גל הקניות האחרון של אליסון, שאוהב לפרוק אנרגיה על שיט יאכטות בטורניר "גביע אמריקה" השנתי, משאיר אפילו את עמיתיו המיליארדרים הראוותנים בחוף המערבי פעורי פה. אליסון הוציא מאז 2003 ועד היום משהו כמו 200 מיליון דולר, כדי לרכוש תריסר נכסים על חוף הפחם במאליבו היוקרתי, בייחוד באזור הידוע כ"חוף המיליארדרים", ומיד נבין מדוע.
ככל הידוע, רכש אליסון חמש אשכולות של יחידות דיור, שתי מסעדות סמוכות, את מלון "קאזה מאליבו אין" ותחנת דלק אחת או שתיים ריקות, כנראה למטרת חניה ללקוחות ולדיירי הנכסים החדשים שלו. כל הרכישות הללו הן ב-carbon beach, רצועת חוף שמשתרעת לאורך כ-2.3 קילומטר ממזרח ל-Malibu Pier ("מזח מאליבו"). רצועת החוף הזו, שבהיסטוריה הרחוקה נפרקו עליה מטעני פחם, נחשבת כבר שנים ל"חוף המיליארדרים".
שימו לב מיהם דייריו המפורסמים של החוף: אלי ברוד, פילנטרופ ידוע שמשתתף כעת בהתמודדות על חברת העיתונות והמדיה טריביון, ראש עיריית לוס אנג'לס לשעבר, ריצ'רד ריורדן, המפיק ג'פרי קצנברג ומפיק המוזיקה דייויד גפן (שניהם הקימו יחד עם סטיבן ספילברג את אולפני "דרימוורקס"). יש עוד דייר מפורסם. מכירים את חיים סבן, נציגנו העשיר ביותר בתעשיית הטלוויזיה והבידור (ובזק הישראלית)? כן, גם הוא דייר חוף הפחם הזה.
אליסון, בן 62 שבהחלט שומר על כושר גופני, הגיש עד כה לעיריית מאליבו (שנפרדת מבחינה מוניציפאלית משכנתה הגדולה לוס אנג'לס) בקשות לאישור שתי מסעדות חדשות, כולל אחת שאמורה להיות המילה האחרונה ב"מטבח הגבוה" היפני. אליסון לא רק אוהב דברים אסתטיים ואקזוטיים. הוא ידוע גם כמעריץ ענק של התרבות היפנית. כמה ענק? ובכן, הוא הקדיש עשר שנים וכמה מיליונים טובים להקמת "כפר יפני" (מן הסתם בסגנון אמריקני) על אחוזתו שמשתרעת על 95 דונם בוודסייד, מדרום לסאן פרנסיסקו, ששווה כיום 200 מיליון דולר. איך הוא קרא ליאכטה שלו, היאכטה הפרטית הארוכה ביותר בעולם (כ-150 מטר)? ניחשתם: "השמש העולה".
אחד התושבים שמבסוטים בעליל מכניסתו של איל התוכנה לשכונה הוא ג'פרסון וואגנר, בעליה של חנות לציוד גלישת גלים על "פסיפיק קוסט הייוויי", הכביש הראשי לאורך החוף. וואגנר מעריך שאליסון "רוצה להשתלט על הקצה הזה של העיר כדי לממש את חלומות המסעדנות שלו. הוא קונה את מה שהוא צריך כדי ליצור את העולם הקטן שהוא מתכנן", אומר וואגנר, שהחנות שלו שוכנת מול אחד מגושי הנדל"ן שאליסון רכש. "מבחינתי זה שדרוג גדול של האזור".
אליסון אינו המיליארדר היחיד שהבחין בהזדמנות של "חוף הפחם". דייויד גפן משפץ ומשדרג כעת את "מאליבו ביץ' אין", שכבר מקבל הזמנות אונליין ליוני. "גפן העלה את הרף של מה שהיה אתר ישן אבל מלון נפלא", אומר טוני דורן, תושב ותיק של מאליבו וסוכן נדל"ן מקומי.
גפן ואליסון נמשכו, למעשה, לאחד האזורים הבודדים שניתן עדיין לפתח בקנה מידה גדול לאורך הכביש המהיר הראשי. "חוף הפחם" נשאר מסיבה כלשהי לא מטופח במאליבו, עירם של העשירים והסלבריטאים. בכל פינה אחרת בעיר הזו, הכל כבר תפוס או שתוכניות המתאר אינן מאפשרות פיתוח גדול.
מבחינה נדל"נית אליסון לא פראייר. המחיר של בתים לא גדולים יחסית, שמשקיפים על החוף, מתחיל ב-20 מיליון דולר. השחקנים קורטני קוקס ודייויד ארקט העמידו לראשונה את ביתם, שבו ארבעה חדרי שינה, חמישה חדרי אמבטיה ורחבת כניסה של 25 מטרים, למכירה ב-33.5 מיליון דולר.
אליסון היה גם חכם בעיתוי שבחר לביצוע הרכישות שלו. הוא שילם 65 מיליון דולר על חמשת אשכולות יחידות הדיור הסמוכות כבר ב-2003, כשהשוק היה חם אבל עדיין לא רותח. בתחילת 2004 הוא רכש את שתי המסעדות, פיר ויו קפה ו-ווינדסייל, ב-30 מיליון דולר. שתיהן סגורות עדיין מאז הרכישה. העסקה הבאה היתה רכישת מלון "קאזה מאליבו אין" הסמוך למסעדות, שנפתח כבר ב-1949. אחר כך הוא רכש בית בקהילה הסגורה המקומית (שכונה עם שערי כניסה מאובטחים) תמורת 20 מיליון דולר.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.