כמה מעצבים צריך כדי להחליף מנורה?

את סמל המדינה, מנורה ולצדה ענפי זית ותחתיה המילה "ישראל", קיבלנו בילדותנו כמובן מאליו, יחד עם מוסדות החינוך והשלטון, טוהר הנשק ותחושת הצדק והגאולה. המנורה היא אור לגויים (וגם ליהודים), ההתבססות על המנורה החקוקה על שער טיטוס והחזרתה הסמלית מהגלות מבטאת כמובן את השיבה לארץ. עלי הזית מסמלים את השאיפה לשלום, והמילה "ישראל" מבטאת את תמצית הרעיון הלאומי. שלושה מרכיבים אלה משקפים את הערכים, את המורשת ואת התרבות אשר מקבלי ההחלטה שאפו לראות במדינה החדשה.

כמעט מפתיע לגלות עד כמה בלתי מובן מאליו הוא הצירוף הזה, כמה זמן לקח עד שהתגבש, ועד כמה התלבטו מקבלי ההחלטות בדרך אל הסמל. הדיון התחיל עוד לפני שקמה המדינה, עוד בימי הממשלה הזמנית, שתפקדה עד שנבחרה הכנסת הראשונה בפברואר 1949. חברי הוועדה היו מודעים לחשיבות שבבחירת סמל ולמשמעותה, וראו זאת כחלק מהדיון הכללי בעיצוב מוסדות השלטון ובאופיה הרצוי של המדינה העתידית. בחירה של סמל היא גם הכרעה כיצד תיראה המדינה עצמה. למשל, האם תרבותה תהיה דתית או חילונית, מה יישמר מהמסורת היהודית, מה ייזנח ומה יתווסף?

באופן טבעי, התגלעו חילוקי דעות. אחת הדרכים להתמודד עם המורכבות הזו הייתה ללכת אל העם. ביוני 1947 פורסמה פנייה ראשונה אל הציבור, לשלוח הצעות לוועדת הסמלים של הממשלה הזמנית. ההצעות לא הניחו את הדעת, כנראה, שכן בנובמבר 1948 חזרה הוועדה ופרסמה מודעה נוספת, ובה ביקשה עוד הצעות.

והציבור נענה. הצעות נשלחו על-ידי מבוגרים וילדים, אזרחים וחיילים, ותיקים ועולים, עירונים וחקלאים, אמנים ואנשי אקדמיה. להצעות נלוו דברי ההסבר של המציעים המאירים את השקפות העולם, התחושות והאווירה של אותם ימים. נראה כי הקושי בבחירת סמל המדינה מלמד על המשמעות הרבה שמיוחסת לסמל כצופן ערכי ותרבותי.

הסמל הנבחר, שעיצבו האחים גבריאל ומקסים שמיר, גבר על מתחריו העיקריים, שהיו סמלים המתבססים על לוחות הברית או על גור אריה יהודה. בין הנימוקים שהושמעו לטובת הסמל שנבחר דובר על כך שהסמל צריך לעורר הזדהות ותחושת שייכות וגאווה בלבם של כל אזרחי המדינה, ועל כן יש להימנע משימוש בסמלים דתיים בוטים. האם גם היום היו משתמשים בנימוק כזה?

המורשת אולי נותרה כשהייתה, אבל התרבות ללא ספק אחרת. רגע לפני שנתה ה-60 של המדינה, פנינו בשאלה לקבוצה נבחרת של מעצבים-אמנים, אם יש מקום לחשוב מחדש על סמל המדינה. האם הסמל כמות שהוא עדיין מבטא את אופיה ואת תרבותה של המדינה? האם יש מקום לעיצוב מחדש או לפחות לרענון, למתיחת פנים או לקצת קוסמטיקה?

"סמל, מרגע שנקבע, אין לשנות, מטעמים של היסטוריה והמשכיות", אומר חתן פרס ישראל לעיצוב בשנת היובל למדינה, דן רייזינגר. "אין להתייחס למדינה כמו לחברה מסחרית, שממציאה לעצמה תדמית ולוגו חדש. הסמל הוא לא עניין לרוח הזמן ולאופנה משתנה. אולם כציטוט, כאלגוריה, כקריקטורה, ניתן בהחלט להשתמש בסמל לצורך הבעת עמדה וביקורת".

רייזינגר, האיש שעיצב בין השאר את סמלי אל על, טבע, מוזיאון תל אביב ולהקת בת שבע, מסביר כי שינוי של סמל הוא צעד גחמני והרסני, שיעיד על חוסר יציבות, כמו סמל של רפובליקת בננות (מושג שחוזר גם בדימוי שהציע המעצב יוסי למל). עם זאת, רייזינגר מנתח את מרכיביו הגרפיים של הסמל, ומציין כי מבחינה זאת יש מקום לעשות עיבוד טכני שישפר את תמונת המנורה ואת השימוש בה.

"המנורה של האחים שמיר מצוירת באופן כמו-אימפרסיוניסטי. הכתמים שמופיעים בתחתיתה ואמורים לשמש עיטור של אור וצל ורמז לתלת ממדיות נראים אקראיים. הייתי מסגנן אותם בצורה חד-משמעית יותר, כדי שישמרו על צורתם ולא ייעלמו בהקטנה, בהגדלה ובשימוש תלת ממדי. בנוסף, נכון יהיה לקבוע קוד צבע אחיד, הן לסמל והן לדגל ישראל - שעל-פי ההחלטה ההיסטורית צבעם תכלת-לבן, אך גוון התכלת נתון לשינויים ונע לעתים עד כחול-שחור כמעט".

רייזינגר מציין, לדוגמה, שעל דוכן הנואמים של משרד ראש הממשלה מופיע סמל המדינה ב"נגטיב", כשהרקע בהיר והמנורה בכחול או בשחור. "גם זה נראה לי לא נכון. סמל המדינה צריך להיות ביטוי אחיד ורשמי, וצריך להתייחס אליו בכבוד. בארץ יש תרבות שינויים פזיזה למדי. חברה עסקית יכולה לעשות זאת אם זה משרת אותה. מדינה - לא".

רייזינגר מגלה שלפני 20-30 שנה חשב ברצינות על האפשרות לשנות את דגל המדינה, ולהוסיף לו צבע אדום, כראוי לעם החי על חרבו ושקוע במלחמת הקיום. היום, הוא מבין שכל שינוי הוא טעות. אולי כמו רייזינגר, שהיה אז צעיר ופזיז יותר, צריך להתייחס בסלחנות גם לפזיזות התרבותית שנהוגה כאן. בשנות חיים של אומות ועמים, מדינה שמתקרבת לשנתה ה-60 נמצאת בקושי בגיל ההתבגרות. ואולי דווקא העובדה שניתן לשחק בסמל, להעיר עליו ולהשתמש בו כמשל וכפרודיה בעלת משמעות חברתית-לאומית, מעידה על עוצמתו ועל עמידותו, לתפארת מדינת ישראל. "

ג'ובוי Jewboy. "כשהאחים שמיר עיצבו את סמל מדינת ישראל הם השתדלו ככל יכולתם לרצות את כל הכוחות והצדדים בישראל המתהווה. ועדיין רבים הרגישו באותה תקופה מקופחים ולא מיוצגים. כשניגשתי לבחון את הסמל, מיד הרגשתי גם אני מקופח מהסמל העייף והחד-צדדי של האחים שמיר. לכן, על מנת לתקן את העוול, אספתי בזיעה רבה עשרות סמלים ישראליים שונים ומגוונים, ופשוט הנחתי אותם זה על-גבי זה בערימה. מפא"י, אצ"ל, לח"י, ישראל ביתנו, כך, הרשות הפלסטינית (שעדיין מסופחת ושייכת לישראל), מע"צ, אגודת ההומואים והלסביות, גולני, הצופים, בית"ר, מג"ב ועוד ועוד... אה! וגם ארומה ונינט. התוצאה הייתה כתם שחור וריבועי. ברור שהתוצאה מאפיינת הרבה יותר טוב את ישראל ואת עתידה"

Jewboy (ירון שין) הוא מעצב ואמן

אוהד אלימלך.

"מה עולל המכהן בתפקיד הבכיר במדינה, שכל תפקידו ללחוץ ידיהם של אושפיזין-עמך בסוכת הנשיא בחול המועד? ואת מי זה מעניין באמת? העם רוצה לדעת עוד. מבעד למסך הפיקסלים של א', עולות שאלות נוקבות: א', מי את? א' קיצור של...?

ביום בהיר אחד הפכה עובדת לשכה אלמונית לנושא החשוב ביותר במדינתנו נטולת הבעיות. מצוידת בשם מקוצר, ובטשטוש היאה לטייס בחיל האוויר, יצאה א' לקרב על התקשורת, והפכה את מוסד הנשיאות המאובק למדור רכילות עסיסי".

אוהד אלימלך (Junkyard 7)

הוא מעצב גרפי ואמן

סטודיו .Blue Goo

רועי אבנטוב: "בעיצוב הסמל, שיקבל כמובן את המילה ישראל בתחתיתו, התמקדנו בחזרה לערכים אורגניים וטבעיים, שיכולים אולי להציל את העולם, במקום טילים.

בחרנו בצמחים חיטה וסביון כשני קצוות של צמחי ארץ ישראל - מהחקלאי המניב אל הפראי והלא מבוית. הסביון, שהוא צמח בר מתפשט ומשתלט על סביבתו, עשוי לסמל משהו מתכונות הישראליות החדשה".

סטודיו Blue Goo: רועי אבנטוב, רענן גבריאל, ופריד שאוקי

דן רייזינגר, חתן פרס ישראל לעיצוב: "הסמל הוא לא עניין לרוח הזמן ולאופנה משתנה. אולם כציטוט, כאלגוריה, כקריקטורה, ניתן להשתמש בסמל לצורך הבעת ביקורת"

דן רייזינגר. "סמל מדינה לא משנים. אבל אם דווקא מתעקשים לשנות דברים על-פי ערכי העכשוויות, 'מנכ"ל המדינה' יכול לקבל את ההצעה המצורפת"

דן רייזינגר הוא מעצב ותיק,

חתן פרס ישראל לעיצוב בשנת היובל

יוסי למל. "אני חוקר הרבה שנים אייקונים ומיתוסים. המנורה היא אייקון מאוד דרמטי כבר אלפיים שנה. יש בה משהו מאוד הירואי, המון אידיאולוגיה וציונות. והנה פתאום אנחנו מוצאים את עצמנו בפאזה מאוד מטלטלת, כשבכל שדרות ההנהגה פשתה השחתת המידות: הנשיא, ראש הממשלה, שר המשפטים, שר האוצר, הרמטכ"ל, חברי כנסת נבחרים, המפכ"ל, נציב מס ההכנסה - כולם תחת חקירות. ומצד שני יש אייקוניזציה של אנשים כמו זאב רוזנשטיין, שהפך לסוג של גיבור.

"אלה סממנים של רפובליקת בננות, והבננות שלנו לא כל-כך רעננות. אני רואה את זה כאילו המדינה החליקה על בננה, אבל אני רואה גם את הצד החיובי: הגענו לאיזו תחתית של סיאוב, ועכשיו אולי נוכל למצוא מוצא. אם חושפים את השחיתויות עכשיו, אולי נוכל עוד לתקן. אלה פצעי הבגרות שלנו"

יוסי למל הוא מעצב ואמן. מבעלי פרסום למל-כהן

יעל עומר.

במסגרת החשיבה על סמל אקטואלי למדינה, הלכה יעל עומר עם מוטיב ענפי הזית וצילמה עצי זית בשטחים: "אדמת מריבה, היסטוריה חרושת שנים, מלחמה וגם שלום, התיישבות, עקירה, חישוף, הפקעה, כיבוש, הוי ארצי מולדתי, מה אין בו בעץ הזית? אז בואו ונפקיע גם אותו! כי כל יהודי טוב יודע: המתחיל במצווה, אומרים לו גמור"

יעל עומר היא אמנית רב-תחומית

סטודיו צדר. "ההשראה לסמל החדש מגיעה מתרבות ה'סמוך', וההרגל המגונה של טאטוא בעיות מתחת לשטיח, שבמהלכו נשרה גם עטרת עלי הזית מסמל המנורה"

צדר פרסום ושיווק.

קריאייטיב: אסי יריב, דוריס סספורטס, איל צדר.