בועת הטיטניום

אחד המוצגים המעניינים ביותר שנחשפו החודש בתערוכת השעונים הבינלאומית השנתית בבאזל היה "שעון מכונת מזל" שפיתחה חברת ג'יראר-פריגו. בחלקו העליון של שעון היד התקין היצרן שלושה "חלונות" זעירים, שמתחת לכל אחד מהם גלגל זעיר נפרד ועליו חמישה סמלים שונים. משיכה בידית מתכת זעירה, שמותקנת בצד השעון, מניעה מנגנון מורכב להפליא שמסובב את הגלגלים באופן אקראי, ועוצר אותם בנפרד על אחת מ-125 קומבינציות שונות של סמלים. אם התלכדו כל שלושת הגלגלים על סמל פעמון, מה שנקרא בעולם ההימורים "ג'קפוט", משמיע השעון צליל מכני ערב לאוזן של מכונת הימורים.

לפטנט הממוזער הזה אין כל קשר למדידת זמן, אבל זה לא מנע מהיצרן להשקיע בפיתוחו של השעון אלפי שעות עבודה, לנבור בארכיונים לצורך שחזור סמלים נושנים של מכונות מזל אותנטיות, ולתמחר את היצירה, שמיוצרת בסדרה מוגבלת, סביב חצי מיליון דולר ליחידה.

שוק היוקרה: קונים בלבד

הביטוי הזה ממצה אולי יותר מכול את מצבה הנוכחי של תעשיית שעוני היוקרה בעולם. בעבר הייתה זו תעשייה מיקרו-מכנית זעירה ואליטיסטית, ששימרה בצנעה ובאדיקות מיומנויות של עבודה ידנית מדויקת, שעברו מדור לדור והשתכללו במשך מאות שנים. אבל בשנים האחרונות הפכה התעשייה הזו למכונה משומנת לייצור כסף, שמושכת אליה - לצד חובבי השעונים הוותיקים - גם ספקולנטים, מהמרים ומחפשי רווחים מהירים הן מצד יצרני השעונים והן מצד הלקוחות.

התעשייה הזו חווה בארבע השנים האחרונות "בום" כלכלי מדהים, עם שיעורי צמיחה שנתיים שאינם מוכרים כמעט בענפים של "התעשייה הישנה". את שנת 2006, למשל, סיימה תעשיית השעונים השווייצרית עם צמיחה של 11.7% בייצוא הכולל, ופדיון של 13.7 מיליארד פרנק שווייצרי.

כמה יצרנים של שעוני יוקרה, שנסחרים בבורסות ברחבי העולם, הציגו בדוחות השנתיים שלהם צמיחה של עשרות, ולעתים מאות, אחוזים ברווח השנתי. הבוננזה מושכת אליה עוד ועוד "יצרני בוטיק", חלקם חדשים ורעננים, ואחרים שמתבססים על שמות מותג נושנים, שנרכשו מחברות שאינן פעילות כבר עשרות שנים.

אלה וגם אלה מתחרים ביניהם על ייצור של מנגנונים מורכבים להפליא עם עוד ועוד "קומפליקציות" מכניות, כמו מחוונים להצגת מצב הירח (פטנט שימושי בעיקר לאנשי זאב), מערכת פעמונים מכנית מיקרוסקופית שמנגנת בפרקי זמן קצובים, תאריכונים מורכבים, מייצבי "ג'יירו" ממוזערים לפיצוי על השפעת כוח המשיכה, ועוד. הדגמים הללו מיוצרים בסדרות מוגבלות של כמה עשרות עד כמה מאות יחידות - שיטה בדוקה להעניק להן ערך מוסף לאספנים.

אספני הדור החדש

המחירים עשויים להפתיע מאוד את מי שלא עקב אחרי השוק הזה בשנים האחרונות. בתערוכת באזל הוצגו עשרות דגמי שעונים חדשים במחירים שנעים בין כ-50 אלף דולר ל-400 אלף דולר. גם הופעת אורח של דגם המכונה "ביג באנג" של חברת Hublot, שמוצע ללקוחות במחיר עגול של מיליון דולר, לא עצרה את התנועה.

למרות המחירים ההזויים, חלק גדול מהדגמים האולטרה יקרים נחטפים מיד לאחר צאתם לשוק על-ידי "אספני הדור החדש", שיותר ויותר מהם מגיעים ממדינות שבהן שכבה גדולה של מתעשרים ובעלי ממון ללא כל מגבלות תקציב, פשוטו כמשמעו. בשנה האחרונה, למשל, נרשמה צמיחה דו-ספרתית ואפילו תלת-ספרתית בייצוא של תעשיית השעונים השווייצרית למדינות כמו רוסיה, טייוואן, הונג קונג (שמשמשת כמרכז לשיווק לעשירי סין) ודובאי.

המגמה הזו, מתברר, לא פוסחת גם על ישראל. חגי שטרנברג, מנכ"ל חברת כרונוטיים, שמייצגת בארץ מספר מותגים של שעוני יוקרה, אומר שיש כיום בישראל מספר הולך וגדל של לקוחות עם אמצעים לרכוש שעונים "מהליגה הבכירה" והיקרה ביותר. "אם לפני כמה שנים הייתי מפחד להביא לארץ שעונים במחיר של 600-700 אלף פרנק שווייצרי", אומר שטרנברג, "הרי שהיום אני נאבק עם היצרנים לספק לי אותם לפני ספטמבר, שהיא עונת החגים בארץ".

שטרנברג טוען שלא מעט מהלקוחות הם אספנים וחובבי שעונים, שמשתמשים בשעונים לא רק כמורי שעות אלא כהשקעה טובה. "יש לקוחות שבחודש אחד יכולים לקנות שני שעונים במחירים של 200 עד 300 אלף דולר, כי הם חוששים שדגם נדיר מסוים יעלם מהשוק העולמי", הוא מציין. "בתערוכת השעונים האחרונה, למשל, ניתן היה למצוא אנשי עסקים שמלווים סוכנים רשמיים, נכנסים איתם לפגישות עם היצרן. ורוכשים על המקום שעונים מסדרות נדירות ומוגבלות".

שוק אספני יד שנייה

אחד המנועים המרכזיים שמניעים את הצמיחה המסחררת הזו הוא שוק "היד השנייה" לשעונים. עד שנות ה-90 בערך נמכרו בשוק הזה בעיקר שעונים נדירים וישנים, שנרכשו על-ידי אספנים ותיקים בשל ערכם ההיסטורי. אולם כיום מתנהג השוק המשני כמו בורסת סחורות ספקולטיבית לכל דבר, שבה נמכרים גם שעונים עדכניים. ההבדל העיקרי הוא שבבורסה הזו המחירים רק עולים. למעשה, לא נדיר למצוא כיום שעונים מסדרות ייצור מוגבלות של מותגים ידועי שם, שאספנים מוכנים לשלם עליהם 20% ואפילו 30% יותר ממחיר המחירון מיד לאחר רכישתם אצל היצרן.

אם מדובר בפריט נחשק ונדיר במיוחד, המחירים מוגבלים רק על-ידי הדמיון. כך, למשל, במכירה פומבית שנערכה בשלהי חודש מארס בניו-יורק על-ידי Antiquorum, הגוף העסקי המוביל שעורך מכירות פומביות לשעוני יוקרה ברחבי העולם, נרשם פדיון שיא של 7.1 מיליון דולר על 347 שעונים שהוצעו במכירה. כ-400 מציעים מכל העולם - כולל ממדינות כמו רוסיה, טייוואן, סין, ספרד ונסיכויות המפרץ (שרובם התמודדו באופן מקוון) - נאבקו בשיניים ובציפורניים וירטואליות על כל פריט, תוך שהם דוחפים את המחירים לשיאים חדשים.

כך, למשל, שעון זהב בן עשר שנים בלבד - עם מנגנון אוטומטי פשוט למדי וללא "סיבוכים", מסדרה המוגבלת לעשר יחידות, שהשיקה חברת "פטק פיליפ" לרגל חנוכת מפעל הייצור החדש של החברה בז'נבה - נמכר תמורת 590 אלף דולר. עוד חמישה שעונים נמכרו בסכומים של 150 עד 500 אלף דולר. אפילו שעון מסדרה מסחרית יחסית דוגמת רולקס Submariner משנות ה-80 נמכר תמורת כ-84 אלף דולר.

המחירים הללו מהקצה העליון של השוק מחלחלים כלפי מטה, ודוחפים למעלה גם את מחיריהם של "שעוני האספנים" הנפוצים והזולים יותר בכל העולם, גם בישראל. אספני הדור החדש נעזרים בזירת המכירות הפומביות באינטרנט, ובעיקר באתר EBAY, שמפגיש בין הביקוש להיצע של אספני שעונים וציידי מציאות מכל העולם, ומאפשר - למי שיודע להשתמש בכלי הזה ומוכן לקחת את הסיכון - להשיג רווחים מרשימים.

אולם האספנים מקוננים על כך שמספר המציאות הפוטנציאליות בארץ הולך ופוחת. גבי, מהנדס אלקטרוניקה במקצועו ו"צייד שעונים" חובב, אומר שישראל הייתה בעבר גן עדן למציאת שעונים. "לישראל הגיעו עולים ופליטים מכל העולם, שנשאו על גופם רכוש אישי ויקר, ובכללו שעונים שקיבלו בירושה שניים ואפילו שלושה דורות לאחור. עד לפני שנים לא רבות ניתן היה לאתר בארץ "שעוני סבא" נדירים של מותגים ידועי שם, שהסתתרו בחנויות של שענים ותיקים ובחנויות עתיקות ברחבי הארץ, והוצעו במחירים מצחיקים. כיום קשה למצוא חנות, כספת או ויטרינה ברחבי הארץ שלא 'נחרשו' על-ידי ציידי מציאות".

לדבריו, אפילו הסחורה הנפוצה יותר יחסית כבר הולכת ונעלמת. "בשנות ה-50 וה-60, למשל, נרכשו בארץ הרבה מאוד שעוני מתכת של חברת "IWC שפהאוזן" השווייצרית בתור מתנות נישואין, יום הולדת או יציאה לפנסיה. לפני עשר שנים ההיצע שלהם היה גדול, וניתן היה לרכוש אותם בסכומים מצחיקים. חלקם אפילו ננטשו והוזנחו מחוסר רצון לכסות את עלויות השיפוץ. כיום הם נחטפים במחירים של מאות דולרים, אפילו אם מצבם רעוע במיוחד".

האם אתה לא חושש שמדובר בבועה, שעלולה להתנפץ?

"כל שנה צופה מישהו, שהבועה הזו עוד רגע הולכת להתנפץ. אבל בכל שנה השוק רק עולה, ומי שביצע לפני שלוש וארבע שנים השקעה זריזה ונבונה, עשה רווחים מרשימים. אם זאת בועה, היא כנראה עשויה מטיטניום". "