המשימה: פצצת האטום הנאצית

12 שנה אחר כך. איבו ג'ימה, 1944. הנחתים האמריקנים מגדוד 28 של הדיביזיה החמישית שפלשו לפני שבועיים לאי, מתחפרים עתה לפני ההתקפה על קיטה ונישי, שתי הגבעות האסטרטגיות. היפנים ממול מתחפרים בשוחות כשמרחק של לא יותר מ-300 מטרים מפריד ביניהם ובין היאנקים. כל צד מחכה שהאויב ממול ימצמץ.

פתאום נשמע קול. רמקול. אנגלית לא רעה, מבטא יפני. חייליו של הגנרל קוריביצ'י המגינים על האי: "אישה שלכם בבית מזדיינת עכשיו עם שכן". הנחתים רגילים לזה. היפנים מנסים להדיר את שנתם כמה פעמים בלילה. ואז, שוב ברמקול: "בייב רות' מסריח"! אחרי חצי דקה, "לו גריג בנזונה!" איש לא מגיב. עוברת עוד חצי דקה ואז, "מו ברג מזדיין בתחת"! עד אותה שנייה היתה דממת מוות בשוחות. הנחתים מנסים לישון. אבל עכשיו, עם ה"מו ברג מזדיין בתחת", נשמעים קולות של נחתים מהשוחות השואלים זה את זה, "מי לעזאזל הוא מו ברג?", "מי שמע על מו ברג?" רות' וגריג הם שחקני בייסבול מהטובים בהיסטוריה של המשחק. אייקונים ממש. אבל מו ברג?

ב-1938 נשלחו רות', גריג ומו ברג כ"משלחת רצון טוב" ללמד את היפנים כיצד הגדולים שבמקצוענים משחקים את המשחק שכבש ושטף את יפן, משחק שהפך שם לפופולרי ביותר - בייסבול. היפנים חשבו מאז שברג הוא אייקון בייסבולי כמו רות' וגריג. מו ברג שיחק אז כ"קצ'ר" (תופס) בוושינגטון סנאטורס, קבוצת הבייסבול של הבירה. ה-C.I.A חיפש אדם מתאים למשימת ריגול ביפן, וברג היה האדם המושלם לתפקיד שעמדו להטיל עליו: טיפוס מתבודד ללא אישה וילדים שדיבר יפנית כבן המקום.

ה-C.I.A שלח אותו עם הוראה לצלם את אזורי התעשייה של טוקיו. הצילום בטוקיו היה אז אסור לחלוטין, ותמונותיו היו חלק חשוב באסטרטגיית ההתקפה האווירית הראשונה של הגנרל ג'ימי דוליטל על טוקיו ב-1942, עם 16 מפציצי ה-B25 שלו. זו היתה ההתקפה הראשונה על אדמת יפן.

סיפור חייו של ברג עניין אותי יותר מכל סיפור חיים אחר של אתלט, יהודי או לא יהודי. כחלק מעבודת המחקר שלי לתואר MA בקנט סטייט יוניברסיטי, 1965, למדתי וחקרתי את עברו. גיליתי דברים מדהימים עליו. פגשתי ושוחחתי איתו שלוש פעמים, ב-1961 וב-1967. באחד ממשחקי הבייסבול של היאנקיס בשלהי אוקטובר של 1961, פנה אלי העתונאי אייזיק סטרן, ואמר, "אני רוצה שתפגוש מישהו". אבל לפני שהוא מציג אותי בפני ברג הוא מזהיר: "אל תשאל אותו שום שאלה. תן לו להוביל את השיחה". הוא מציג אותי ואומר לו, "מו, זה הבחור מישראל שסיפרתי לך עליו". מיד אורו פניו של מו. "מה שלום האדון?" הוא שואל אותי בעברית. "מה מביא אדוני למשחק בייסבול עד הלום"? הוא מסרב לדבר אתי אפילו מלה אחת באנגלית. "אני מחפש לעשות יותר טוב שפה עברית שלי".

בחדר עם אלברט איינשטיין

במוזיאון של ה-C.I.A בלנגלי, וירג'יניה, נמצא שלט קטן עם כיתוב המסכם את שירותיו בסוכנות הריגול: "מו ברג, שחקן הבייסבול של ווייט-סוקס, סנאטורס, ורד-סוקס במשך 19 שנה, שימש סוכן שצילם בסודיות תמונות של טוקיו במצלמה רגילה וכן מצלמת 16 מ"מ בשנים שלפני פרל הרבור. אחר כך, בשנות המלחמה באירופה, נשלח לאיטליה, גרמניה ושווייץ כדי ללמוד כמה שיותר על פרויקט האטום של היטלר, כשבין תפקידיו נדרש להתיידד עם הפיסיקאי הגרמני ורנר הייזנברג, שהיה אחראי על פיתוח האנרגיה והפצצה האטומית של גרמניה, בשביל ללמוד ממנו על התקדמות הנאצים בפיתוח פצצת אטום. אם לדעת ברג היו הנאצים קרובים לפיתוח הפצצה תחת הייזנברג, הרי שהיה עליו לחטוף אותו או להורגו במקום".

אביו ברנרד, בן לרב יהודי באוקראינה ודובר עברית, הגיע לארה"ב ב-1887 ועם נחיתתו זרק את הכיפה והתפילין כי רצה להתבולל ולהיות "אמריקני". אבל גם בלי יהדות מסורתית, היתה בבית גאווה יהודית וזיקה ציונית. שנים אחר כך הרגשתי בגאוותו הגדולה של מו על היותו יהודי מיד אחרי מלחמת ששת הימים, כשפגשתי אותו ב"יאנקי סטדיום" והוא ממהר לעברי, מחייך ואומר: "כל כבוד לישראל. עשיתם כולם יהודי בארה"ב לאדם גאה!"

אחרי שהיה 'אול אמריקן' בבייסבול בתיכונים, ונחשב לגאון בכל המקצועות ההומניים, אוניברסיטת פרינסטון הציעה לו מילגה אקדמאית ומילגת בייסבול. באוניברסיטה הוא הגיע למעמד של "אול אמריקן" וסיים את המכללה בציונים מצוינים במחלקה לשפות, שם היה ידוע כגאון לינגוויסטי. איש לא הופתע כשפרינסטון הציעה לו משרה מלאה בשפות הרומנטיות מיד כשסיים את לימודיו. הוא היה גם הסטודנט הראשון במקצועות ההומניים שהעז להירשם לקורס "קוואנטום" בפיסיקה, שרק גאוני פרינסטון למדו אצל פרופסורים כאלברט איינשטיין. הוא סיים את הקורס עם ציון A . חבריו בפרינסטון העידו עליו שהוא היה מבקר קבוע במשרדו של אלברט איינשטיין, אתו היה משוחח על גיאומטריה "אוקלידית" ופיסיקה גרעינית. היתה זו עובדה נוספת בבחירתו של ברג להיות מרגל האטום בגרמניה הנאצית.

אחרי שסיים את לימודיו עלה בו הרצון ללמוד בפאריס. כדי לממן את לימודיו חתם כמקצוען בקבוצת ברוקלין דודג'רס המפורסמת. בחודשי הפגרה סיים בהצטיינות את אוניברסיטת סורבון הצרפתית והיוקרתית עם תואר נוסף בלטינית, ושתה יין עם ארנסט המינגוויי בביסטרו השונים בעיר.

נקבר בהר הצופים

למרות שהיפנים הכירו אותו מביקור קודם ב-1932, ומנאום שנשא בתחנת הרדיו הממלכתית היפנית ב-1939, לנחתים בשוחות הוא היה מין "ג'ו שמו" - שם עלום לחלוטין. בארצות הברית הוא היה מוכר הרבה יותר לחובבי הספורט. כמה מומחי בייסבול אף ניבאו לברג גדולות כשהגיע לליגה ב-1922. כמה אפילו טענו שהוא "הדבר הבא". אבל פציעת ברך קשה ב-1929, חבטה בינונית ואטיות, היו בעוכריו. למרות החסרונות הללו הוא קיבל כמה קולות בהצבעה ל"שחקן המצטיין" של הליגה ב-1929.

אחד החששות הגדולים של האמריקנים היה שהיטלר יצליח לייצר פצצת אטום לפניהם, ובכך להטות את הכף במלחמה. בשביל לנסות ולהתיידד עם המדען שאחראי על ייצור הפצצה הנאצית, הבינו ב-C.I.A שיש לאתר אדם שיוכל לדעת פיסיקה גרעינית ברמה כזאת שיוכל לדון עם הייזנברג בענייני גרעין. לצורך כך חזר ברג לבית היוצר שלו, אוניברסיטת פרינסטון, שבה היה איינשטיין חלק מ"פרויקט מנהטן" לפיתוח הפצצה האמריקנית. לברג היה תפקיד בפרויקט "AZORA" הסודי, ושם למד על חציית האטום (פיוזיה).

ההמשך "המבצעי" היה בשווייץ. ברג הגיע לציריך, שם הרצה הייזנברג בכנס גדול. מו הצליח להתקרב אליו בדרך ידידותית, והפרופסור הזמינו לכוסית יין וארוחה. למו היה אקדח מתחת לחגורה. אלא שהייזנברג אמר לברג את מה שאמרו לו גדולי מדעני אירופה: "לנאצים יש די אורניום, אבל הם אפילו לא קרובים לייצור הפצצה". הוא מיד הודיע על כך ל-C.I.A, ועל פי המסופר פרץ הנשיא רוזוולט בצחוק של אושר כששמע זאת.

מו ברג ביקש מאחותו אתל שאחרי מותו תשרוף את גופתו ושאפרו ייקבר בישראל. בסוף 1972 הגיעה אחותו של ברג לישראל עם קופסת אפר קטנה. הביוגרף ניקולאס דוידוף גילה שאפרו של מו ברג פוזר בהר הצופים, אך איש אינו בטוח בכך.

הגרסה המלאה של הכתבה פורסמה בספרו החדש של מנחם לס "על חיצים ובונבונים" בהוצאת גלורי