זיוף יקר: מפעל די.סי.די לשלם כ-6.2 מ' ש' פיצוים ל-19 חברות תקליטים בינלאומיות

תעשיית המולטימדיה בארץ ובעולם מתמודדת בשנים האחרונות עם פעילות פיראטית ענפה. לפי ההערכות, קרוב ל-50% מהמכירות בשוק המולטימדיה הם של מוצרים מזויפים.

על רוב הזיופים שנמכרים בישראל אחראים אמנם הפלשתינים והסינים, אולם מסתבר שמפעל די.סי.די שבגן התעשיה בתפן, שהוקם בהשקעה של 4 מיליון דולר מצד המדינה, היה שותף אף הוא לתופעה.

נגד חברת די.סי.די, בעליה ומנהליה, האחים שמשון ושאול קרליץ, מתנהל גם הליך פלילי, בו הם מואשמים בעבירות לפי פקודת זכות יוצרים בגין ייצור חצי מיליון דיסקים מזויפים.

במקביל, הגישו 19 חברות המוזיקה, בהן EMI, וירג'ין, קפיטול, יוניברסל, סוני, האחים וורנר ופוליגרם, תביעה אזרחית בסך 12 מיליון שקל נגד שלוש החברות שמחזיקות במפעל, מנהליהן האחים קרליץ, וניר עובד, מנהל חברת די.סי.די טכנולוגיות ומבעלי רשת מקומוני "הד הקריות".

באמצעות עו"ד ד"ר שרה פרזנטי טענו החברות הזרות כי המפעל היה משתמש בתקליטור אב ("מאסטר") כדי להכין ממנו תקליטורי אם, המכונים "סטמפרים", אותם מכרו למזמינים. בינתיים, אגב, החברות שהחזיקו במפעל הפסיקו את פעילותן ומונה להן כונס בשל חוב של כ-16 מיליון שקל.

הנתבעים, שיוצגו על-ידי עו"ד אבי אביטל, הודו בפגיעה בזכויות היוצרים של החברות הזרות ובעובדה שהשירים ב-65 כותרי הדיסקים שיוצרו במפעל הועתקו מהתקליטורים וההקלטות המקוריים.

להגנתם טענו, שהתקליטורים יוצרו לפי הזמנות של לקוחות, שהצהירו בפניהם בכתב אודות זכויות היוצרים, וכן שהאחריות לייצור התקליטורים המפרים רובצת על ליאת דנינו-גלילי, שהיתה מזכירת המפעל באותן שנים. גלילי היתה עדת התביעה העיקרית בהליך האזרחי ומשמשת גם עדת מדינה נגדם בהליך הפלילי.

השופטת גבריאלה (דה-ליאו) לוי ציינה בפסק הדין כי מנהל המפעל, שמשון קרליץ, ניסה "לתאר מפעל המתנהל כביכול מעצמו, משל לא היה כלל צורך במנהל", ותמיד "הפנה את האצבע לכיוון ה'פקידה'".

לדבריה, גם המזכירה גלילי "אינה טלית שכולה תכלת, באשר גם היא בשלב מסוים, עת ראתה את הייצור המפר המתנהל במפעל ואת הרווחים שהתגלגלו לידי מנהליו ובעליו, פתחה קו ייצור משני 'בבעלותה', בתוך המפעל וכנראה ללא ידיעת מי מהנתבעים. אולם משנהפכה לעדת תביעה 'והתוודתה' על חטאיה, עדותה היתה עקבית ומהימנה".

מאחר שגלילי טענה שניר עובד לא היה מעורב בזיופים, קבעה השופטת שאין לו כל אחריות אישית בגין הייצור המפר. על קביעתה זו ערערו חברות התקליטים לבית המשפט העליון, שדן היום בערעור אך טרם הכריע בו.

בחישוב הפיצוי קבעה, שכל תקליטור משוכפל נחשב ליצירה אחת ומזכה בפיצוי אחד, ומדובר ב-51 תקליטורים. באשר לתקליטי אוסף קבעה, שמדובר בלקיחת יצירות פרטניות מבעלי זכויות שונים ושילובם בכל פעם בהרכב אחר. לכן, כל שימוש כזה הוא הפרה חדשה ומדובר ב-529 יצירות.

עבור כל אחת מ-580 ההפרות היא זיכתה את התובעות בפיצוי סטטוטורי של 10,000 שקל, ובסך הכל 5.8 מיליון שקל. 5 החברות ומנהליהן (למעט עובד) חויבו כל אחד ב-50 אלף שקל שכ"ט עו"ד ו-25 אלף שקל הוצאות משפט, שנמשך מאז שנת 99'. (ת.א. 540/99).