"הכדורגל הוא הדבר היחיד שמעניין פה"

סיפור ההצלחה המסחרר של הפועל "איתוראן" קרית שמונה שהעפילה אתמול לליגת העל בכדורגל לאחר שלפני שבע שנים עוד דשדשה בפאתי ליגה א', עומד בסתירה גמורה למצב העגום בו נמצאת העיר עצמה. איזי שרצקי - שתרם במהלך התקופה 50 מיליון שקל לעיר, באמצעות איתוראן שבשליטתו, וכן מכספו הפרטי - מספר ל"גלובס" כי במידה והממשלה תשקיע קצת בעיר, ניתן יהיה להעלות אותה על דרך המלך, כמו קבוצת את הכדורגל. אבל לצערו, "ברגע שהחזירו את לבנון למעשה החזירו גם את קרית שמונה", ולכן היא בדרך לאבדון. העיר, לא הקבוצה.

"לפני שבע שנים וחצי בזמן שנחתו קטיושות על קרית שמונה, שודרה בטלוויזיה התוכנית 'עובדה' של אילנה דיין ונאמר שם כי הכדורגל חשוב לקרית גת הרבה יותר מאשר 'אינטל'. פניתי לראש העיר חיים ברביבאי וביקשתי להיפגש איתו", מספר שרצקי בראיון ל"גלובס", "הוא סיפר שיש בעיות קשות בכדורגל. הגענו להסכם שאיתוראן לוקחת את הפועל קרית שמונה תחת חסותה, ובמקביל הקמנו עם חב"ד בית תמחוי שמספק 700 ארוחות חינם מדי יום. גייסנו תורמים ומתנדבים לבית חולים לילדים פגועים וכן השקענו במוסדות נוספים בעיר. עד עכשיו השקענו כ-50 מיליון שקל בעיר, כ-30 מיליון שקל מהסכום הזה הלך לטובת הכדורגל. הכדורגל הוא הדבר היחיד שמעניין פה בעיר. הוא מעלה את המורל ונותן לאנשים סיבה לקום בבוקר. לא רק לאלו שגרים בעיר אלא גם לכל הקיבוצים, הישובים הדרוזיים והסביבה".

"התמקדנו בנוער כי שם העתיד. לקחנו מחלקה עם 20 ילדים וכרגע יש לי 450. מי שלא מביא תעודה טובה לא ממשיך במחלקת הנוער, וזה מדרבן להצלחה". התוצאה כאמור לא איחרה לבוא. כל הקבוצות של האגודה עולות ליגה, מהנערים ועד הנוער. ויותר מכל, הפועל קרית שמונה העפילה לליגת העל.

עבור שרצקי, שמקפיד לפקוד את קרית שמונה לפחות פעמיים בשבוע למרות שביטלו את הטיסות לעיר, מדובר בשמחה מהולה בעצב. לדבריו, עיירת הפיתוח שהפכה למעשה לפרויקט חייו לצד איתוראן, גוססת. "קרית שמונה חיה מתקציב הביטחון. ברגע שהחזירו את לבנון, וכולם פתאום שכחו את העיר. קיצצו את התקציב מ-32 מיליון שקל ב-1999 ל-21.7 מיליון שקל ב-2005, ונזכרים בה רק בתקופת בחירות. בכפר בלום ובגושרים, למשל, קיבלו פיצויים מלאים מהממשלה, בעוד שבעל קיוסק בקרית שמונה, שקשה לו לדווח על הכנסות, לא קיבל כלום. מבחינתו מדובר על מכת מוות לכל דבר".

לא ניתן לעשות כלום במדינה

"קרית שמונה אינה מובילה ברשימות המקומות מוכי האבטלה, מאחר שאף אחד כבר אינו מגיע להירשם. כולם עוזבים, ובעוד כמה שנים יישארו בעיר רק אלו שבאים לבית התמחוי. שלא תבין אותי לא נכון, אני נהנה לאכול במסעדות יוקרה, ורואה שכל המקומות הללו מפוצצים - ממש אין מקום - בדיוק כמו שאין מקום כבר בבתי התמחוי. אני לא סוציאליסט ומקווה שהמסעדות ימשיכו להיות מלאות, אבל אני רוצה שבבתי התמחוי לא יהיו בכלל דורשים. וניתן לעשות את זה. אנחנו מתייאשים כי לא ניתן לעשות שום דבר במדינה הזו, לא משנה איזו ממשלה עומדת בראשה ובאיזה מפלגה מדובר".

בעל הבית של איתוראן גולש לשורש הבעיה. " לאף אחד לא חשוב מה קורה מחוץ לתחום של גדרה-חדרה. לפני שנתיים ביקשו ממני לבוא ולתרום להיכל התרבות בתל אביב. מישהו, מהאנשים הללו, בכלל חשב לארגן ערב תרומה בקרית שמונה? מדינת ישראל תיפול לא בגלל הביטחון, אלא בגלל שלאף אחד לא אכפת מהאיש הקטן והרעב בעיירת הפיתוח".

גם מלחמת לבנון השנייה לא שינתה את התמונה. "אחרי המלחמה האחרונה כולם באו לתרום ורצינו לתפוס על זה טרמפ", אומר שרצקי. "בניתי תוכנית השקעה בעיר, כי חוץ מהכדורגל אין בה כל עוגן, בתקווה שהממשלה תבוא יחד איתי. אבל שבעה חודשים לאחר מכן כולם כבר שכחו שהיתה מלחמה". במקביל העביר שרצקי מכתב מפורט לראש הממשלה אהוד אולמרט בו הוא מסביר כי קרית שמונה הולכת ונמחקת ולכן תמיכתה של הממשלה בפרויקט היא הכרחית.

מדובר בתוכנית פארק הגליל, עליה עמל ביחד עם אנשי מקצוע מובילים ובמרכזה פרויקט השקעה של 100 מיליון דולר, שישתרע על שטח של 2000 דונם הקרוב לקרית שמונה ויהפוך למרכז תיירותי-חינוכי, שיעסיק מאות עובדים. הכנסות המיזם יינתנו למשקיעים, במידה שיסכימו להשתקע באזור התעשייה שיסופח לעיר.

"אם היו מציעים לי כזה דבר גם אני הייתי בא. לצערי לא נראה לי שיש סיכוי, למרות שלא התייאשתי מהחזון. אני אפילו התחייבתי במידה והמדינה תאמץ את התוכניות, לעזוב את רוב עיסוקי ולהתמסר, כמובן שבהתנדבות, למיזם", מספר שרצקי ומסביר מדוע הממשלה ככל הנראה לא תשים שקל: "במצב היום המנהיגים לא יכולים לחשוב אפילו שנה קדימה, וכל פוליטיקאי חושש שעוד מעט הוא כבר לא יהיה שם לכן לא ניתן לתכנן קדימה".

מתחיל להיות פסימי

ולא שאין מהיכן להביא את התקציב. "הממשלה קיבלה מיליארד דולר מיסים ממכירת ישקר, ומכרו את בתי הזיקוק במחיר שהם לא חלמו. עם הכסף הזה ניתן לעשות מהפכה של ממש בצפון, אבל לא עושים כלום. אם נמשיך כך, נקום בוקר אחד ונגלה שאין לנו מדינה ואת זה אומר לך אדם אופטימי מאוד שמתחיל להיות פסימי".

ובכל זאת, הסיבה למעט מהאופטימיות שנשארה היא מועדון הכדורגל, שבמידה ואיתוראן לא היתה תורמת לקבוצה, ככל הנראה אף אחד לא היה יודע על התגייסותה למען העיר כולה. אגב, "מחלת הכדורגל", טבועה לא רק באיזי אלא גם בבניו, שאחד מהם, ניר, היה בעבר קפטן נבחרת הנוער וכיום מקדיש חלק ניכר מזמנו לעשייה בק"ש כמנכ"ל משותף באיתוראן. " לפני שבע שנים כולם צחקו עלי כשאמרתי שאני רוצה להגיע לליגת העל ותראה היכן אנו היום", מספר שרצקי האב בנחת. "התקציב השנתי של מועדון הפועל קרית שמונה עומד כיום על 11 מיליון שקל. בשנה הבאה הוא יעלה בערך ל-16 מיליון שקל,(15% מתוכו הולך למחלקת הנוער) וכל הצוות המקצועי, כולל רן בן שמעון יישאר".

לפחות בעניין הספורט, שרצקי ממשיך לכוון גבוה. "הכדורגל ירים את העיר. יבואו אוהדים מירושלים מחיפה ומתל אביב. אנחנו נעשה הכל על מנת להתייצב, ובשנים שלאחר מכן להפוך לקבוצת צמרת".

בשונה מהמצב המוניציפאלי, בכדורגל לדברי שרצקי, הכסף אינו הדבר הכי חשוב. " למרות כל הדיבורים, אולי חוץ מבית"ר ירושלים, חיפה ונתניה, הבעלים כמעט שלא מביא כסף לקבוצה. הכול מתקציבים, טוטו ודברים אחרים. אנחנו בליגה הלאומית ולמרות זאת הבאנו הרבה יותר כסף לקבוצה מאשר רוב הקבוצות בליגת העל. הכסף חשוב אבל לא העיקר. תראה, מכבי הרצליה משחקת את הכדורגל היפה בליגת העל עם התקציב הכי קטן. במשחק של הכח מול בית"ר לא יכולת לנחש שבית"ר עם תקציב שגדול פי עשרה ויותר".