בית המשפט העליון קבע כי לא ניתן ליישם את עקרונות "הצדק החלוקתי" על סכסוכים פרטיים אלא רק על רשויות ציבוריות בקביעת מדיניות פעילותן בהקצאת קרקעות. עקרון הצדק החלוקתי קבע כי יש לחלק את משאבי המדינה בין כל אזרחיה בצורה שווה. לעקרון זה ניתן ביטוי בפרשת בג"ץ הקשת המזרחית.
בכך קיבל בית המשפט העליון מספר ערעורים שהוגשו בעניין סכסוך על מגרש, שבו חמש חנויות וארבע דירות מגורים. יעקב דיקסטרא רכש זכויות חכירה בחמש חנויות מחברת עמידר במתחם ברח' קיבוץ גלויות 16 בהרצליה.
לטענתו, עם רכישת הזכויות בחנויות הוא רכש גם את המגרש הצמוד להם, ולכן הוא בעל זכויות במגרש. הדיירים בשתיים מדירות המגורים טענו, באמצעות עו"ד חנוך ארליך, כי המגרש צמוד בחלקים שווים לדירות המגורים שלהם.
המשפט התנהל בפני שופטת המחוזי בת"א, דרורה פלפל, שקבעה כי אין בגוף החוזים התייחסות לחכירה של שטח המגרש, וכי דקסטרא לא הצליח להוכיח את טענתו. ואולם, נקבע, כי כיוון שלא ברור למי הקרקע הוחכרה, יש להחיל את עקרונות הצדק החלוקתי - כלומר המגרש יחולק לשני חלקים באופן שחצי ישויך לחנויות והחצי השני ישויך לדירות.
עוד קבע המחוזי כי עמידר והמינהל ישלמו 300 אלף שקל הוצאות משפט בשל עדויות סותרות, מסמכים סותרים וחוסר הבהירות ואי הסדר שהתגלה ברישומי ומסמכי הרשויות. דיירי שתי הדירות, עמידר והמינהל ערערו לביהמ"ש עליון.
הוצאות חורגות
השופטים איילה פרוקצ'יה, אשר גרוניס ויוסף אלון קבעו שיש לקבל את הערעורים. לדבריהם, היה על ביהמ"ש המחוזי לדחות את התביעה בהיעדר הוכחה מספקת לביסוסה. העליון קבע כי הצדק החלוקתי חל על רשויות ציבוריות בקביעת מדיניות פעילותן בהקצאת קרקעות, אך לא בתחום המשפט הפרטי.
עוד ביטל ביהמ"ש העליון את ההוצאות לדוגמא שהוטלו על המינהל ועמידר, וקבע כי בעניין זה חרג בית המשפט מהמסגרת המקובלת של פסיקת הוצאות. "בין הביקורת המוצדקת על חוסר הסדר והארגון הנדרש בנתוני הרשויות הציבוריות, לבין השתת הוצאות עונשיות שהציבור הרחב נושא במימונן, רחוקה הדרך", נקבע. (ע.א. 2121/04).
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
