נמאס לי

המקום בהיר מאוד ומשתלב עם החול של הים. יש ערסלים ויש הרבה קש, ובאופן כללי העיצוב של החלל מתכתב עם החושות של סיני והחופים של תאילנד. אם המעצב היה צריך להגדיר את החזון שלו במילה אחת אני מתאר לעצמי ש"נינוחות" היא אופציה סבירה. מה לאורי שטרק ולנינוחות, ערסלים וקש? אני מניח שאם איזה קלאבר היה מאבד את ההכרה לפני 11 שנה באלנבי 58 (ואני יודע שזה קרה יותר מפעם) ומתעורר בקיץ 2007 הוא היה חושב שהעולם השתגע או ששטרק עבר סירוס כימי. אבל לא. שטרק בסך הכול התבגר והחליט סופית לוותר על עולם הלילה של שפך אלנבי לטובת חיים רגועים על החוף. "נהיינו ביץ' בויז, גמרנו עם הלילה", אומר שטרק על כוס שרדונה.

- זהו, הלילה מת?

"לא, הוא לא מת בכלל, אבל כבר לא מבלים בלילה. 22 שנה לא היה לילה אחד, חוץ מיום כיפור, יום הזיכרון ויום השואה, וגם שם היו חריגות, שלא יצאתי. לא היה דבר כזה לא לצאת בלילה. יש משהו מדהים בלילה. כללים משתנים, צורת הדיבור משתנה, כל האטיטיוד משתנה. ואני עדיין מאוד-מאוד אוהב את זה".

- אז מה, גם אתה השתנית?

"הגעתי לאיזו רוויה, זה כבר פחות כיף. אני מניח שזה הגיל והילדים אבל גם סצנת המועדונים. בכל העולם, דרך אגב, הסצנה הזאת הגיעה למיצוי, לא רק בתל אביב. יש אלף ואחת סיבות, זה השכר המופרז של הדי.ג'יים ובעיות של אלימות וסמים ועוד כל מיני דברים. למרות שבכל בית ספר תיכון, לא משנה אם זה ברמת השרון או בבאר שבע, תמצא אלימות וסמים".

- בתל אביב הגסיסה של הסצנה הזאת מורגשת במיוחד, לא?

"בוודאי. אבל יש בזה משהו שמאוד נכון לתל אביב כי זו עיר קטנה, ואנחנו לא צריכים לנסות להיות מנהטן כי אנחנו לא. אז תוסיף לזה את גיל 46 ואבא לשני ילדים, ואת ההבנה שאני נהנה להיות עם אשתי ועם משפחתי, ואני אומר באחריות שמוצה פרק ונפתח פרק. אם תעשה בדיקה אצל כל אנשי הסצנה חוץ ממר לובלין (ראובן לובלין, הבעלים של האומן 17 - מ"ש), שהוא חבר טוב שלי ואני אוהב אותו אהבה אמיתית, תגלה דעה גורפת שנמאס מהסצנה הזאת. בשבילי הגילוי לפני כמה שנים של מה המוזיקה האלקטרונית יכולה לעשות היה לחלוטין התגלות אישית. וכמו כל התגלות מתרגלים אליה וממשיכים הלאה".

- אבל זה היה הבית שלך.

"יותר מזה. הסצנה הזאת היתה המשפחה שלי. זה היה הדבר שהכי אהבתי. ממש יחסי אהבה במובן הרומנטי, ועוד יותר מזה אפילו. אבל עכשיו יש לי משפחה משלי ואני לא רוצה להתנתק ממנה. חוץ מזה, תקשורת מדהימה מתקיימת בין אנשים על חוף הים. בתל אביב אם תרצה או לא תרצה תיתקל בים על בסיס יומי".

- הים הוא ההפך המוחלט מארבעה קירות באלנבי עם מוזיקה אלקטרונית דופקת בראש.

"חד משמעית, לגמרי".

- איך אתה מגשר על זה?

"שאלתי את עצמי את השאלה הזאת, ואני חושב שגם שם וגם פה זו התעסקות בתרבות פנאי, וזה בילוי למרות שזו עבודה מאוד-מאוד קשה. אז נכון, שם יש ארבעה קירות ושם יש מוזיקה אלקטרונית שפה לא מנגנים וגם לא ינגנו. אז תיקח את כל הדברים האלה ויש גשר מאוד ארוך משם לפה".

- אתה חצית את הגשר הזה?

"כן. זה גשר ארוך, אבל עברתי אותו ממש בקלילות עם יד אחת קשורה מאחורי הגב. תראה, הקשר הזה לים הוא צד שהיה בי כל הזמן".

- היית גולש?

"ניסיתי פעם אחת. אתה רואה שם את הלגונה? זה כמות המים שבלעתי כשניסיתי לגלוש".

- איזה ריגוש יש לך מהים?

"הים ממכר, הוא כובש".

ממונה על השמשיות הלה לה לנד הוא לא המיזם העסקי הראשון של שטרק על חוף הים. הנחיתה הקודמת שלו על החול הרך של תל אביב היתה בר הצ'יץ' ביץ' שממוקם מטרים ספורים מהעסק שלו היום. את הצ'יץ' ביץ', שירת הברבור של פרק חיי הלילה בחייו, החזיק שטרק במשך שבע שנים בד בבד עם קולנוע זמיר, המועדון האחרון בבעלותו. אם הצ'יץ' ביץ' היה בר לילי לכל דבר, הלה לה לנד הוא כבר עסק אחר. חוץ ממסעדה קיצית, שטרק ושותפיו מחזיקים את כל רצועת החוף באורך 150 מטר. הם זכו במכרז על החוף לחמש שנים עם אופציה לעוד חמש. זה שינוי מהותי מעסקיו הקודמים של שטרק. האיש שהקים את אלנבי 58 ובניינטיז משל בעולם הקלאבינג התל אביבי, שאת חייו הקיפו דרינקים, כימיקלים, סקס בשירותים, ביטים מונוטוניים וסלבס שפוכים על הרחבה, הוא עכשיו שריף של רצועת חוף. שטרק אחראי על השמשיות, על מיטות השיזוף ועל כל קשיש שבא לעשות כושר על החול.

משדרג את הים "בחוף הזה בשנת 83' החברה של המציל היתה חברה שלי איזה שלוש-ארבע שנים. אני מדבר על תקופת כסית, ופה היינו עושים קומזיצים עם אורי אבנרי ושמוליק קראוס וכל אלה. אז יש לי קשר גדול מאוד לחוף הזה. כשהוא יצא למכרז על ידי חברת אתרים, אמרנו יאללה וזכינו".

- בין היאללה והזכינו בטח יש דרך מפרכת.

"ברור. נפתח מכרז, אז צריך להתכונן כמו שצריך למכרז".

- איך אתה עם ביורוקרטיה?

"גיליתי שאני מעולה".

- רק עכשיו?

"לא, עוד בצ'יץ' ביץ'. תמיד חשבתי שהעירייה זה מקום כזה חשוך ומפחיד עם פקידים וחשבתי שאם אני אשלח מכתב אז מן הסתם יפתחו אותו עוד 17 שנה, אולי. וזה ממש לא ככה. גיליתי שיש שם כמה אנשים שיש להם ויז'ן לגבי העיר הזאת. יש אנשים בעמדות הגבוהות כמו מנהלי אגפים שאפשר לעבוד איתם והם לא אוטומטית אויבים שלי. אם אתה בא ואומר להם, 'בואו נעשה חוף ים שהוא יפה לדעתנו, וגם דרך אגב לדעתה של אדריכלית העיר, ונשדרג את רמת התפריט והעיצוב', אז יש מי שיקשיב ויעזור".

- כשאתה ניגש למכרז בעירייה הם מתערבים ברמת התפריט?

"לא, אבל אתה רואה את הקש פה על הגג? בשביל לשים את החתיכת קש הזאת היה צריך אישור של סגן מהנדס העיר. אל תשאל למה, אבל בסך הכול זה שטח ציבורי והעירייה מתייחסת ברצינות לחופי הים ולאיך שהם נראים. החופים מאוד משפיעים על תל אביב כי תל אביב זה ים, אז הם שמים דגש על כל דבר קטן. ואי אפשר לבוא לפה כמו לכל בר בתוך העיר, צריך אישור על כל פיפס ופיפס ופיפס. לא תמיד הם מסכימים, אבל במקרה שלנו הם הלכו איתנו כי אני מניח שגם הם רוצים שהעיר תיראה טוב ושחוף הים לא יהיה רק כדורי פלאפל ופיצה קפואה, שזה מה שיש עכשיו. אפילו גיליתי שזה כיף גדול לעבוד מול העירייה".

זה אתה, שטרקיהו - זה אותם אנשים שסגרו לך את אלנבי 58.

"באלנבי 58 הייתי הילד הרע והנורא של עיריית תל אביב. הם כל הזמן ניסו לסגור אותנו, והיום אני יכול להגיד לך שקצת בצדק, קצת, לא הרבה. עשינו המון רעש במרכז תל אביב, והכי גרוע זה שגרמנו לטענתם לפקקי תנועה סביב כל כרם התימנים ולא היה מקום חניה. גם בקולנוע זמיר לא הסכימו לעזור לנו בכלום כי אמרו, 'זה אתה מאלנבי 58 ואתה הולך לעשות לנו את זה עוד פעם'".

- מה קרה שהתחלת להקפיד על הכללים?

"שלא כמו במקומות האחרים, אני הרבה יותר מנסה להקפיד על הכללים פה במקום הספציפי הזה, ולא מאהבת החוק. אני אסביר לך למה. הפקח של עיריית תל אביב יושב בדלת ליד והוא לא האויב שלי כמו שהוא היה בכל המקומות האחרים. הוא בא אליי ואומר לי, 'תשמע, באפריל מזג האוויר הוא טריקי נורא. תקשיב לי, אני פה 20 שנה ואני יודע, אז תקפיד שאם תהיה רוח צריך לחזק את זה ואת זה ואת זה'. אתה מבין, הוא לא עובד מולי או נגדי, הוא עובד איתי".

- בעלי מועדוני לילה הם מתעלמים סדרתיים מחוקים עירוניים.

"אני מעולם לא התעלמתי".

- וואלה.

"ברור שהתעלמתי, אי אפשר לעמוד בזה. תראה, גם היום אי אפשר לעמוד בכול, יש חוקים מאוד נוקשים, אבל בסך הכול זה ים".

- חול ומים הם דברים שמעודדים גמישות ונזילות.

"נכון. יש איזה משהו, למשל, אני לא זוכר מה, שמותר רק שישה מטרים מקו המים. לא זוכר מה זה, אבל מותר אותו רק שישה מטרים מקו המים. עכשיו תגיד לי, איפה עובר קו המים? אז אתה מבין? אי אפשר להקפיד על הכול, אבל ההבדל הוא שפעם הייתי הילד הרע ותמיד ניסיתי להמציא פטנט לעקוף את החוק. היום אני יכול להגיד לך בוודאות שאני לא ושיש שם בעירייה אנשים פתוחים וטובים עם חזון בטירוף".

- אני לא חושב שהעירייה נעדרת חזון, פשוט לפעמים נראה שהבעיה היא שיש שם אנשים עם חזון דפוק.

"אני לא אספר לך שהחזון שלי זהה לשלהם. אתה רוצה לדעת מה החזון שלי? החזון שלי הוא שבכל החופים מרידינג עד ליפו יהיה ג'וס בר כל 50 מטר, ולמה שלא יהיו דקלים על החול או מיטות שיזוף בצבעים משוגעים".

אצבע את הים בירוק

- למי שייכות מיטות השיזוף?

"לנו".

- אתה יכול לעשות איתן מה שאתה רוצה או שיש סטנדרט?

"חד משמעית יש סטנדרט".

- של גודל וצבע והכול?

"בוודאי. תשאל אותי מה הייתי רוצה? הייתי שם מיטות שיזוף זוגיות, מגניבות, בצבעים מוזרים, אבל ההנחיה היא שחופי הים בתל אביב צריכים להיות אחידים".

- או.קיי.

"בכלל לא או.קיי. למה? למה שאני לא אהיה צהוב והוא כתום וההוא ורוד עם נקודות ירוקות?"

- אז העירייה מראה פתיחות או לא?

"בסך הכול כן, אבל עד גבול מסוים. אני מאמין שבסופו של דבר חופי הים ישתדרגו כי הם חייבים. הזמן דורש את זה והעיר דורשת את זה. זה לא כמו בסרטים הישראליים בשחור-לבן שהזקנים פה משחקים בכדורי כוח ובן-גוריון עומד כאן על הראש. זה לא, מה לעשות? זה היה יפה, אבל האוכל צריך להיות אחר והעיצוב צריך להיות אחר והתאורה והמוזיקה צריכות להיות רגועות יותר".

- לא חסרים לך הביטים? לא כבעל בית, אלא כאדם, כאורי.

"לא חסרים לי הביטים בכלל, אפילו לא במילימטר. חד משמעית לא".

- גם לשמשיות יש סטנדרט?

"כן".

עוד ארוץ - אולי תהיה האיש שקובע את הסטנדרט? כבר שנים מדברים על זה שאתה רץ למועצת העיר.

"זו אופציה סבירה מאוד. אני לא יודע אם אני בשל לבחירות הקרובות, אבל בוודאות אני אומר לך שזה יקרה".

- וואלה.

"כן. מתוך מקום שתל אביב היא עיר יקרה וחשובה לי ומתוך הכרת הגופים של העירייה ומה כן אפשר ומה לא. עדיין לא מספיק, בוא לא נתבלבל, אבל צריך לעשות פה המון כי תל אביב היא כבר לא עיר עברית, אלא מטרופולין, ויש הבדל גדול מאוד. היא מטרופולין ישראלי, ובתור שכזה יש מלא מה לעשות כאן כדי שגם אני וגם אתה וכולנו יהיה לנו נכון וכיף ומעודכן להיות פה".

- האג'נדה שלך לעיר יותר רחבה מתרבות הפנאי?

"אל"ף, תרבות הפנאי זה שטח מאוד-מאוד רחב. סתם לדוגמה, זה כולל גם את הספרייה הציבורית, לא שאי פעם הייתי בה. הייתי רוצה לראות את תל אביב לא לגמרי אחרת אבל קצת אחרת, ותרבות פנאי זה חלק מאוד גדול מכל מטרופולין בעולם. אנשים עובדים מאוד קשה, ותרבות הפנאי שהיא גם טלוויזיה ושחמט, מסעדות וכל דבר שהוא פנאי, זה הכול דברים מאוד חשובים".

- אתה תהיה בנוי לקום כל בוקר וללכת למשרד?

"שאלה מצוינת. אין לי תשובה לזה, אבל כנראה שלא. קודם כול, אם זה יקרה, אני לא אלך בבוקר. אחת הסיבות שאני לא עושה את זה עכשיו היא שאני לא אוכל לעבוד בבוקר".

- מה חלוקת העבודה בינך ובין השותפים שלך?

"אין חלוקה. כולם עובדים נורא-נורא קשה. מפאת עומס העבודה אנחנו כולנו סוחבים פיילות עם כלים וממלצרים ושוטפים".

- בטוח לכל אחד יש טאץ' לדברים אחרים.

"בסדר, מטבע הדברים אחד אחראי יותר על הלוגיסטיקה והתפעול של כל המערכות ואחד אחראי יותר על השיווק, נקרא לזה ככה".

- זה אתה?

"קרוב לוודאי".

- איך החלוקה הכלכלית בינך ובין השותפים?

"יש חלוקה בינינו, והיא תישאר בינינו, והכול טוב".

- כשאתה מנהל מקומות בילוי מתוך אהבה לדבר, אפשר גם לצבור הון?

"אני לא הולך לקנות במכולת רק עם חיוך. אני מניח שאם הייתי אחרי הצבא הולך לשחק בבורסה, הייתי, כמו שאתה קורא לזה, צובר הון. אבל אני עושה את זה באמת-באמת מאהבה לדבר, אפילו בלי מרכאות. תשאל אותי אם אני עשיר. אני לא. גם לא אף אחד משותפיי".

- אני מצטער.

"זה סבבה. אנחנו באים לפה מאהבה ומאוד אוהבים את מה שאנחנו עושים".

- אומרים שמה שאתה עושה הכי טוב זה לארח, שבבסיסך אתה entertainer. במה שונה טו אנטרטיין פה לעומת הזמיר או אלנבי 58?

"קודם כול, יש הבדל גאוגרפי. אנחנו מדברים בכל המקומות האלה על מקום תחום מאוד, ופה, כמו שאתה רואה, זה לא. אם תשב שם בקצה החוף, אני לא אוכל לגשת אליך כמו אם אתה יושב פה. דבר שני, בזמיר או באלנבי או באליזבת היה מאוד ברור בשביל מה אתה בא. היית בא בשביל המוזיקה ובשביל הדרינקים ובשביל לבלות. פה אחד בא לאכול ואחד בא להסתובב או לשחק מטקות. אתה יכול לבוא להשתזף ולא מעניין אותך אף אחד או לאכול ולשתות כמה דרינקים. זה גם לא שעות מוגדרות, הצהריים נורא שונה כאן מהשקיעה או מהלילה".

- בטח יש ריגוש עצום בלפתוח מקום חדש.

"יש ריגוש עצום בלפתוח מקום חדש. עצום. זה אדרנלין מטורף".

- וכמו לכל ראש, גם לזה יש תפוגה.

"מן הסתם כן".

- כמה זמן תחזיק עד שיימאס לך מהמשתזפים בחוף גורדון?

"בחמש-עשר השנים הקרובות אני פה, חד משמעית. ורק פה. מכרנו את הצ'יץ' ביץ', יצאתי מהזמיר וכל כולנו פה".

- ובזמן הזה מה אתה עושה בלילות? יושב בבית ורואה טלוויזיה עם האישה?

"כן, למה לא?"