המחוזי הכריע: גן הזיכרון "יצחק שדה" ביפו לא שייך לבנו של מפקד הפלמ"ח

שדה גידר את חלקת המריבה, הנמצאת בצמוד לביתו ביפו, בטענה שמדובר בגן היסטורי שהקים אביו ב-1949. הגן כולל, בין היתר, פריטים היסטוריים רבים, בהם קרון הפיקוד של חטיבת השריון הראשונה במלחמת השחרור וכן ממצאים ארכיאולוגיים.

שדה פנה לבית המשפט בבקשה לאכוף הסכם להחכרת הגן בינו לבין מינהל המקרקעין מדצמבר 94', במסגרתו ויתר על תביעת הבעלות שהגיש ביחס לגן. שכניו של שדה טענו כי הוא השתלט על הקרקע לא לו בחלוף 30 שנה ממות אביו, וחסם אותה באופן שאינו מאפשר לציבור מעבר חופשי.

בית המשפט המחוזי בת"א קבע, כי בין שדה למינהל לא השתכלל הסכם אזרחי מחייב, וכי לא ניתנה לו הבטחה מחייבת. השופטת דרורה פלפל ציינה כי אמנם בכירים במינהל נתנו הבטחה שהגן יוחכר לו, אך הם לא הוסמכו לכך.

השופטת מתחה ביקורת על התנהלות המינהל המציג בפני אזרח (התובע) מצג, לפיו קיימת אפשרות לכרות חוזה ברוח מסוימת. היא ציינה כי היא אינה מרוצה מהתוצאה המשפטית אליה הגיעה, ושהינה פועל יוצא מהתנהלות לא נאותה של נציגי המינהל.

השופטת החליטה לחייב את המינהל לשלם לתובע הוצאות בסכום של 50 אלף שקל. לדבריה, "במקרה הנדון האזרח 'נגרר' לערכאות כתוצאה ממצגים לא נאותים של הרשות ומעמימות המסך שיצרה בניגוד למדיניותה, כשבכירים כיום מתכחשים לפעילותה - ולכן על הרשות לשלם לאזרח בגין התנהלות זו שכר והוצאות".

השופטת ציינה, כי אי הטלת הוצאות משמעותיות במקרה כזה על הרשות, עלולה לתמרץ אותה שלא להעלות את נושא תיקון הליקויים של רישום זכויות המקרקעין על סדר היום הדחוף שלה.

"הציבור העניק למינהל את הכוח, הזכות והחובה לנהל את מקרקעיו כדין. מקרקעין זו הזכות הקניינית החשובה והיקרה ביותר לאדם", ציינה השופטת, "והינה מסתבר שהרשות, שלצידה עומדת ברמה הנורמטיבית חזקת התקינות, אינה מתנהלת כך". לדבריה, יש להטיל הוצאות על הרשות כדי להרתיעה, כך שהיא תעשה שידוד מערכות ותתקן את ליקויים.

השופטת קבעה לסיכום, כי שדה יוכל להשיג את מטרתו להנצחת שם אביו בדרכים חלופיות, בהן יבטיח את המשך קיומו של הגן כאתר הנצחה ומורשת, אף אם השטח לא יוחכר לו בלעדית. (ת.א. 2975/00).