אנשי הצפרדע

לפאני פלנדר אין רגע פנאי. הזוג המאושר שלה הגיע לפני מספר ימים ממונפלייה שבדרום צרפת, והיא צריכה לדאוג להם ול-150 האורחים שהגיעו איתם מארץ הבאגט. כולם ישהו כשבוע במלון רנסנס על הטיילת התל אביבית, ופלנדר, מארגנת החתונה, משל הייתה ג'ניפר לופז בקומדיה הרומנטית ההיא, שזיהתה את הטרנד של בני עמה לערוך חתונות וחגיגות בר-מצווה בארץ הקודש, ארגנה את הכול. מהמקום, דרך הקייטרינג, העיצוב, שירותי הצילום, ואפילו עד המתנות.

כמו רבים המתפרנסים מפלח השוק הצרפתי, היא קלטה את מצוקת השפה וחוסר המידע של בני הקהילה לגבי המתרחש בישראל. בשלב ראשון הפיקה מדריך חתונות כרומטי מרשים, שחולק בעיקר בקהילות בצרפת, בבתי הכנסת, במסעדות כשרות ובמרכזי הלימוד בעברית. כשהפיצה את המהדורה השנייה ביקשו ממנה לספק לא רק את המידע, והשנה היא החלה בהפקת האירועים עצמם. "עליתי לישראל לפני חמש שנים וחצי", היא מספרת. "נכנסתי לעבודה בחברת היי-טק כדי להכיר את התרבות הישראלית, וכשהרגשתי מוכנה, פתחתי את העסק, והיום אני עובדת מהבית בבת ים".

במקור, היא אומרת, הקושי הראשוני היה לשכנע את בעלי האולמות וגני האירועים בתקפותו של השוק הצרפתי, אולם המספרים שפלנדר מציגה כעת: כ-600 חתונות של יהודים פריזאים שנערכו בישראל בשנה שעברה, לא כולל מסיבות בר-מצווה, וזוגות שמגיעים מערים אחרות במדינה - פיזרו את הספקות. "נהיה אופנתי לבוא לפה", היא מאשרת. "לארגן חתונות בישראל פחות יקר, אבל זה מעבר לכסף. לארגן את האירוע בישראל פירושו לעשות ולתת לישראל. זה אקט סימבולי. הזוגות מגיעים הנה שישה חודשים לפני החתונה, ועושים סיבוב לבד או עם המשפחה, לראות ולהתרשם ממקומות. טיסה של ארבע שעות, לא נורא. הם מזמינים את החברים לחתונה מראש, כדי שיספיקו להתארגן ולהגיע. ממוצע האורחים בחתונות הוא 200-250 איש, כ-70% מהם מגיעים מצרפת, כך שזה גם עסק טוב לבתי המלון".

כמה זה בכל זאת עולה? בין 80 ל-150 דולר לאדם, זה הכול. "לא כולם הולכים למקומות יוקרתיים כמו חוות רונית והטראסק", אומרת פלנדר. "הצרפתים שוכרים גם מקום באזור התעשייה של נתניה במחיר של 40 דולר לאדם. הם גם שמחים לערוך חתונה על שפת הים או בקיבוץ, שני מקומות שאין להם בפריז. בנוסף, צריך לזכור שקשה מאוד להשיג קייטרינג כשר בפריז, עוד שיקול להתחתן בישראל".

היוזמה של פלנדר ושל מארגני שמחות אחרים מלמדת על הדואליות של הנוכחות הצרפתית בישראל. מצד אחד העולים החדשים, ומצד שני יהודי צרפת, בעלי אמצעים, המגיחים לאירועים, לביקורים ולחופשות קיץ ארוכות. זהו סיפור שמוכר בעיקר מצדו הנדל"ני, שרבים מהעוסקים בתחום זוקפים לזכות או לחובת יהודי צרפת - תלוי מאיזה צד המתרס אתם - את הזינוק במחירי הדירות בתל אביב. קצהו האחר, מן הסתם, הוא הפרודיה של אנשי "ארץ נהדרת" על הפלישה הצרפתית לישראל, בדמות שלישיית "סקובי דיסקו" הוולגרית וחסרת הטאקט.

תרבות: על ספרים וגד אלמליח

מאז ומתמיד התהדרו הצרפתים בתרבותם, ובאופן טבעי הקישור עם התרבות הצרפתית נעשה בתל אביב, שבה ממוקמים הן השגרירות הצרפתית והן מכון התרבות, שבחודש הבא יפתח את שעריו במבנה הבאוהאוס המרשים שנרכש ושופץ בקצה הדרומי של שדרות רוטשילד. מכל חופי הערים המאכלסות את העולים, היו אלה חופי תל אביב שמעליהם בחרה קרן צרפת-ישראל, לפני מספר חודשים, להפגין את זיקוקי הדינור הראוותניים שלה. כך, גם מקומת המשרדים שלו בדיזנגוף סנטר מפעיל שמואל פלאטו שרון את תחנת הרדיו האינטרנטית שלו בצרפתית. ובסמוך, במתחם ההיסטורי של מקווה ישראל, ייפתח בספטמבר הקרוב בית ספר ראשון מסוגו, שבו יהיה מסלול שיכשיר את התלמידים לקראת בחינות הבגרות הצרפתית.

מרים עזרא, בעלת חנות הספרים התל אביבית "ליבררי דו פואייה": "הלקוחות שלי הם ישראלים שעשו שנים בצרפת ושקשורים לתרבותה, ומעט העולים שבאו לגור בה לאורך השנים. רובם הגדול של הצרפתים באים לתל אביב בחופשות הקיץ, גרים סמוך לים או בשכונת נווה צדק. הם מבקשים שאני אשמור להם את העיתון - המגיע לכאן למחרת הופעתו בצרפת - אבל ספרים הם כנראה קוראים שם".

החנות של עזרא היא מוסד פרנקופוני ידוע בעיר, ולפני מספר שנים הגיעה לכיכר מסריק. עזרא מציעה מבחר גדול של ספרי מקור בצרפתית, ספרים מצרפתית המתורגמים לעברית, קומיקס ("הולך פחות"), וגם ספרים שכותבים צרפתים בישראל ("ממש לא הולך"). החנות נוהגת לקיים ערבי תרבות, ולאחרונה התארח שם הפרסומאי ראובן וימר, שתרגם את משלי לה-פונטיין. מהתמוגגות הקהל מהשילוב של עברית וצרפתית ניכר שרובם בני המקום או עולים ותיקים.

בכניסה לחנות מונחים עשרות עיתונים בצרפתית. הליברסיון ואחרים, כמובן, אבל עוד רבים מהם עיתונים מקומיים, עדות לחיים הפעלתניים שהקימה הקהילה הצרפתית בישראל. חוברת טי.וי גייד, על טהרת הערוצים המשדרים צרפתית, מודפסת בנתניה, כמוה גם הדו-שבועון "ל'אימפקט", המכונה "ידיעות" של הצרפתים, ויזיון ד'יזראל, עיתוני נדל"ן ומקומונים שונים, המלמדים היכן הם מרכזי הפעילות האמיתיים של העלייה הצרפתית. כל העיתונים הללו מוצעים חינם. במודעות הפרסום שיעור גבוה של מודעות נדל"ן. כמעט כל העיתונים, כולל החילוניים, נושאים את הצירוף העברי בס"ד בקצהו העליון של עמוד השער. ההסבר של מרילין מדיוני, עורכת ויזיון ד'יזראל, שעלתה ארצה מטולוז לפני 19 שנה: "אם אנחנו פה, זה בזכות הצבא והשם. כל דרכנו היא דרך השם, אף שהעיתון שלנו הוא לא דתי".

לחנות של עזרא יש להוסיף עוד שתי חנויות ספרים בלבד. בירושלים פתחו שלוש נשים צרפתיות את חנות "וייס ורסה" לפני שש שנים, וחנות נוספת ברעננה, "לה גטר דה לונה", שנפתחה לפני שנתיים על-ידי מרים חדד, שעלתה מצרפת לפני ארבע שנים. חדד מציעה, בנוסף, ספרייה של אלף כותרי די.וי.די - סרטים צרפתיים ומתורגמים לצרפתית. יש לה, לדבריה, כמאתיים מנויים. היא הציבה בחנות גם מכונת קפה ומקום לשבת. הלקוחות, לדבריה, באים אליה גם מנתניה ומהרצליה. ברעננה עצמה כ-7,000 מעולי צרפת, שהגיעו לעיר לפני כארבע וחמש שנים. באוגוסט הקרוב, אומרת חדד, יגיעו עוד 300 משפחות לרעננה, הסוכנות בצרפת כבר יודעת, גם המתווכים בעיר יודעים.

ומנין את יודעת?

"הם באים הנה כחלק מההכנה לעלייה. המתווכים לוקחים אותם אליי במסע ההיכרות בעיר, 'הנה, יש לכם גם חנות ספרים'. החנות הפכה למין מרכז. אנשים שלא מתמצאים נכנסים הנה לבקש עזרה, או סתם לדבר איתי, כל אחד עם הבעיות שלו, אני הפסיכולוג שלהם".

אומרים שהעולים החדשים לא קוראים.

"החנות שהייתה בנתניה נסגרה כי התעקשו למכור בה רק ספרי דת. נכון שבאשדוד אנשים לא קוראים, הרמה נמוכה יותר, אבל גם אני לא יודעת אם אשאר הרבה זמן. בינתיים אני מחזיקה מעמד".

תעסוקה: יש עבודה, פחות קשה

יוזמות תרבות יותר בולטות בשטח מציעה המפיקה והמפיצה קרולין בונה, מנכ"לית עדן סינמה. בימים אלה הסתיים פסטיבל הסרטים הצרפתיים שהפיקה בונה בשיתוף השגרירות הצרפתית בסינמטקים של שלוש הערים הגדולות. בונה מעריכה 25 אלף צופים בשבוע הפסטיבל, חלוקה שווה של קהל צרפתי וישראלים חובבי קולנוע צרפתי. "קהל הצרפתים החדשים מורגש, אבל הם לא באים במסות", היא אומרת. "אי-אפשר להשוות אותם לקהל הרוסי. הם קהל לא קל. אולי הם רואים את הדברים בצרפת, אולי בדי.וי.די. אני מפרסמת את הסרטים שאני מפיצה בעיתונות הצרפתית בפריפריה, כי הם לא קוראים עברית. הם לא יודעים שיוצאים בקולנוע לב סרטים צרפתיים, ולכן אני צריכה לעורר את תשומת לבם".

בונה, עולה ותיקה, חברה לאחרונה אל "השיגעון הצרפתי", שני יזמים שבאו מפריז והחלו בהבאת אמנים צרפתים לישראל. יחד הביאו את האמנים מישל ז'ונאס וז'ילבר מונטנייה, תוך שהם מוותרים על הפרסומים בעיתונות הישראלית והולכים ישר לעיתונות הצרפתית המקומית. אמן בולט שהביאו הנה בפברואר האחרון היה גד אלמליח, המוכר לישראלים מתפקידיו הקולנועיים. כסטנד-אפיסט, החומר של אלמליח מדבר בעיקר לעולים. "3,000 עולים מצרפת היו בבנייני האומה", מתלהבת בונה, "היה מפוצץ".

אבל אם חיפשנו עיסוק משותף לקהילה הצרפתית, מצאנו אותו ב"קול סנטר", מרכז שירות ותמיכה טלפונית, אחד מני רבים, הממוקם באשדוד. בתוך חדר לא גדול ישבו כעשרים איש מול מחשבים, וענו בצרפתית משובחת ללקוחות המתקשרים ממדינות חוץ. העברית של האחראי, מיכאל שמלה, שואפת לאפס, אבל פה הצרפתית עומדת למבחן. "אנחנו מקבלים לעבודה אנשים ללא מבטא, צרפתית ברמת שפת אם, כדי שהלקוח יהיה בטוח שהוא מדבר עם נציג החברה בצרפת ולא יחשוד שהוא מקבל שירות מישראל".

היוזמה היא של שני מכריו של שמלה מאזור פריז, אליהו כהן ואברהם טוויל, שלושתם נמצאים בארץ כארבע שנים. למה החברות הזרות פנו דווקא אליהם? "חוקי עבודה בצרפת לא מאפשרים לקחת אנשים ולזרוק", כך שמלה ומוסר העבודה המקומי. על שאלות כמו כמה מרוויחים עובדיו, ואילו סדרי גודל מגלגל העסק, שמלה לא היה מוכן להרחיב את הדיבור, אבל אם מחיר דירת יוקרה על חוף הים התיכון הוא כמחצית ממחיר דירה בריביירה הצרפתית, וכנ"ל תעריפי הנישואין, למה שכוח העבודה הצרפתי שהגיע לישראל לא יהיה שוק עבודה נוח וזול לחברות מצרפת, מבלגיה, משווייץ, מקנדה, מאלג'יר ומכל ארץ דוברת צרפתית?

אנדרה דרמון, עורך מגזין החדשות בצרפתית יזראל מגזין, מעריך ש"הקול סנטרים" ושירותי הטלמרקטינג בישראל מספקים תעסוקה ל-3,000-2,000 משפחות מעולי צרפת. החברות האלה עשו הסכמים עם חברות הטלקומוניקציה בצרפת ועם חברות מסחריות, ומספקות להן שירותים דרך הטלפון: "היתרון שלהם הוא ההשכלה הגבוהה של העובדים הישראלים. הם היו יכולים לקבל עובדים יותר זולים בסנגל ובמרוקו, אבל לא באותה איכות".

עלייה: בורחים מהמוסלמים

יחסי ישראל-צרפת זכורים לטוב משנות ה-50, תקופת "ל'אמור טוז'ור", שנקטעה באמברגו שהטיל דה-גול על משלוחי הנשק לישראל ערב מלחמת ששת הימים. האתוס הצרפתי זכה לייצוג מקומי דרך אוהבי פריז כמו יוסי בנאי, עלי מוהר וירון לונדון, שלא לומר פרודיות על כתבי טלוויזיה שמתעקשים לא לחזור ארצה כמו יואב טוקר, יותר מאשר דרך העולים מצרפת, שכן המספרים לא היו מרשימים. רק 30 אלף מיהודי צרפת עלו לישראל מאז קום המדינה ועד ראשית שנות ה-90. עד 2001 עלו 12 אלף איש נוספים, אולם לקפיצה המשמעותית בעלייה אחראיות הפגיעות החוזרות ונשנות של מוסלמים ביהודי צרפת, כאשר המקרה הזכור ביותר הוא זה של רצח אילן חלימי בפברואר בשנה שעברה. מאז אותו רצח דיווחו בסוכנות היהודית בצרפת על עניין מוגבר בעלייה, ובעיצומה של מלחמת לבנון השנייה הגיעו יום אחד 650 עולים מצרפת ונחתו בנתב"ג בשני מטוסים - אירוע מתוקשר ששימש בעיקר זריקת עידוד לישראלים.

ראש הממשלה אהוד אולמרט אף מצא את הזמן לקבל את פניהם ולנאום בשדה התעופה, כאשר ההערכות, או התקוות, היו כי 2006 תירשם כשנת שיא במספר העולים מצרפת: כ-3,500 עולים (השיא עד אז היה בשנת 1971, שבה הגיעו מצרפת 3,281 עולים חדשים). בפועל עלו רק 2,400 איש - על-פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה - כאשר 33% מתוכם השתקעו בנתניה (ברמת פולג וסמוך לכיכר העצמאות) וברעננה, 25% באשדוד (באזור הסיטי וברובע י"ב) ובאילת, 25% באזור ירושלים (בשכונת בקעה מתגוררים ובהר חומה משקיעים), 11% בתל אביב, והשאר בצפון הארץ.

"רוב העולים מצרפת לא ישנו מיקום אחרי שישתקעו", אומר אמנון גל, מנהל תיווך אנגלו-סכסון בנתניה. "הם יודעים מה הם רוצים. האנגלי יכול אחרי שנתיים לעזוב את נתניה לתל-אביב, הצרפתי שבא לנתניה יישאר בה בקהילה הצרפתית המוכרת לו".

חשובה גם ההבחנה שעושה הלמ"ס בין ילידי צרפת ומי שעלו ממנה: רק שני שלישים מבין עולי 2006 היו ילידי צרפת, השאר ילידי ארצות צפון אפריקה. איש הטלוויזיה עמנואל הלפרין, מי שעלה לישראל מצרפת בתחילת שנות ה-60, ומשמש מנחה באירועים פרנקופוניים, מכיר את ההבחנה התרבותית-חברתית הזו בקרב העולים החדשים. "סוכן נסיעות אחד ארגן כנס של יוצאי קונסטנטין באלג'יר, והביא אותם מצרפת לישראל. גימיק. הנחיתי את ערב הסיום, והישראלים שביניהם ניגשו אליי, מה, אתה משלנו? נאלצתי להודות שאני פולני", הוא מספר. "לא מזמן הם ארגנו את הכנס השני. לדברים האלה יש משמעות כלכלית".

ירושלים, עיר מגוריו של הלפרין, הפכה למוקד משיכה לעולים הדתיים, והוא מרבה להבחין בהם מחלון ביתו במושבה הגרמנית. "אתה רואה נשים דתיות צעירות, עם עגלת תינוק, יושבות בבית קפה. בצרפת אפשר להיות דתייה ולשתות בבית קפה", הוא אומר, "אבל אנחנו לא רגילים למראה כזה בירושלים. מאוד נחמד בעיניי, מסורתיות בדרכי נועם. יש כמובן גם מתנחלים, אבל זה המיעוט האשכנזי. רוב הצרפתים הם יוצאי צפון אפריקה שהשתקעו בצרפת לפני 50 ו-100 שנה. האשכנזים שגדלתי איתם בצרפת התבוללו, או שלא מעניין אותם להגיע הנה".

איך היית מאפיין אותם לעומת העליות הקודמות מצרפת?

"זאת עלייה שמאוד קשורה לתרבות צרפת, יותר מעולי צפון אפריקה של שנות ה-60. הם לא יעשו מה שעשו אז, בגלל מדיניות הקליטה בכוח של ימי בן-גוריון, שאיבדו את הזיקה לצרפתיות, והשפה לא עברה לדור שני. יוצאי מרוקו של אז לא מדברים היום צרפתית, כי הם השתלבו בחברה הישראלית. ההגירה החדשה שונה, באה ויוצאת בחופשיות. הכרתי רופא שיניים בטיסה. חצי שבוע הוא עושה באשדוד, חצי שבוע בבריטאן. שתי קליניקות, שני בתים. לא מעט אנשים עושים כך".

"בשלב הראשון הייתה העלייה המסיבית ונעשו רכישות של אלפי נכסים", מוסיף עו"ד איתן לירז, שמשרדו מחזיק בדסק אירופי עם זרוע צרפתית חזקה בראשות עורך הדין הפריזאי ד"ר רוברט מטודי. "לקח לצרפתים שנה-שנתיים של התאקלמות, למידה של השוק המקומי והיכרות עם גופים כמו המינהל והבורסה. במקביל, נוצר מצב שבגלל האירו החזק, היחלשות הדולר והפוטנציאל העסקי הגדל בישראל, יותר ויותר משקיעים מצרפת רוצים לעשות כאן עסקים".

"מספרים? תחשוב, מגיעות לישראל שלוש-ארבע טיסות יומיות מפריז, 400 איש במטוס. זה 1,600 איש שבאים הנה כל יום. זה מטורף. הם באים בקבוצות ובבודדים, וגם אם לא כולם באים הנה לעסקים - אם מדברים על מאות אלפים שמגיעים בשנה, תמצא ביניהם גם 200 טייקונים".

פוליטיקה: בעקבות העולים מרוסיה

מאפיין נוסף בעלייה הצרפתית הוא נטיות ימניות של חלק ניכר מהעולים, דבר שמוצא ביטוי לרוב באג'נדה של עיתוני הקהילה. דרמון מסכים לקביעה ומסביר זאת בכך ש"העולים ברחו מהערבים בצרפת כדי למצוא מדינה יהודית". אגב, הוא סבור שבחירתו לנשיאות של ניקולא סרקוזי הימני, ומי שנחשב לידיד לישראל יותר מאשר קודמו ז'אק שיראק, תרגיע גם את גלי העלייה.

איך הוא מסביר את שיעורי ההצבעה הגבוהים בישראל לסרקוזי - 85% לעומת 56% בצרפת, והאם הם גבוהים מהצבעת היהודים בצרפת? להערכת דרמון, כ-70% מיהודי צרפת הצביעו לסרקוזי, אבל זו הערכה בלבד, שכן אסור שם לבדוק דפוסי הצבעה על-פי דת.

את דרמון, תושב אשדוד זה 18 שנה, פגשנו בכיכר העצמאות בעיר, במרכז הסיטי. זהו מעוז צרפתי, ממזללת "לה שיפוד", דרך המספרה של בני כהן "אל א לואי" ועד למעדנייה של אילנה בן-חמו שמשפצת לקראת הפיכתה ל"קפה פרנסז". מרגע שנכנסנו לבניין המשרדים שבו יושב דרמון, כל השיחות, במעליות ובמסדרונות, מתנהלות בצרפתית. את יזראל מגזין, היוצא זו השנה התשיעית, ונמכר גם בקנדה ובבלגיה, דרמון משווה לטיים ולניוזוויק, לא פחות. הוא העיתון הישראלי-צרפתי היחיד, לדבריו, הנמכר בדוכנים, מחירו 15 שקל בישראל, 4 אירו באירופה, וקהלו מונה 38 אלף קוראים. יזראל מגזין עוסק בעיקר בפוליטיקה הישראלית, ולידיעות קהילתיות יש לדרמון את 'אשדוד אוז'ורדואי', ירחון המופיע זה חמש שנים ומתאר את המתרחש בעיר. "יש שלושה-ארבעה עיתונים יציבים, והרבה חובבנים והרבה פושטי רגל", הוא מאפיין את מפת התקשורת בקהילה. "בחמש השנים האחרונות יצאו 10-12 עיתונים, שמונה מהם נעלמו מהנוף".

דרמון נזהר מלזהות עצמו עם פוליטיקה, אבל מעשיו ותוכניותיו מוכיחים אחרת. הוא שימש בעבר יו"ר התאחדות עולי צרפת באשדוד וסגן יו"ר ההתאחדות הארצית. לפני חודשיים הקימו הוא וחבריו איגוד לעיתונות ומדיה ישראלית בצרפתית. דרמון משמש בו סגן היושב ראש. "למה הקמנו? השוק גדל, מספר העיתונאים גדל, וגם הגופים המפרסמים, וצריך שיהיו נוהלי עבודה ושכר", הוא אומר. "קורים דברים לא תקינים בשטח. הרבה עיתונאים ייתנו לך מאמר, וכעבור מספר ימים תגלה אותו באתר אינטרנט, הרבה מהעיתונים לא משלמים לעיתונאים. אין סולידריות בין העיתונים. אנחנו רוצים ליצור לובי פוליטי כמו שיש לרוסים. שיהיו לנו ח"כים וראשי עיר, והעיתונאים יכולים לשמש פה ככלי".

אתה זקוק לאיל הון צרפתי כמו ארקדי גאידמק?

"גאידמק, אגב, דובר צרפתית, אבל אני מתכוון לגורמים פוליטיים. הגיע הזמן שיהיה לנו חבר כנסת משלנו. לקהילה הזאת יש צרכים, והגיע זמן שיביאו אותנו בחשבון. יש תחושה שהכול נעשה פה לטובת הרוסים, שהם מקבלים את התקציבים שמופנים לעולים. כשאנחנו עשינו ירידי תעסוקה ודיור כמוהם, הכול היה ללא מימון. דיברתי עם שרים כמו שאול מופז ועם זאב בוים, עכשיו אפי איתם רוצה לפגוש אותנו. כולם יודעים שצריכים להביא את הקהילה דוברת הצרפתית בחשבון".

אין לכם קהילייה של אנשי עסקים שתומכים?

"יש אנשים שרוצים להשקיע בבתי כנסת ובבתי ספר, כי יש לנו בעיות בחינוך - הרבה צעירים דוברי צרפתית לא משתלבים והולכים לאיבוד. ואני לא מדבר על בית הספר במקווה ישראל. התחושה היא שהוא נועד בעיקר לסגל הדיפלומטי. אני מדבר על משהו כמו בתי ספר של הקהילה הרוסית. אבל אנשי עסקים שיש להם מיליונים לא יבואו לשטח ריק, הם רוצים לדעת שיש התארגנות בקהילה".

ומה הלאה: "פריז הקטנה"

עידוד נוסף מגיע מכיוון השגרירות הצרפתית. לדברי גורם רשמי, היא מעודדת שמירת קשר בין העולים, ומסייעת להם בנטוורקינג בין בעלי מקצועות חופשיים - כמו עורכי דין, מהנדסים, אנשי היי-טק - שעלו מצרפת בעשר השנים האחרונות. מדובר בהתערבות לא רשמית, מדגיש אותו גורם. צרפת, כדאי לציין, מביטה באהדה על המהגרים ממנה. היא הייתה בין המדינות הראשונות להכיר באזרחות כפולה, בוודאי במציאות הגלובלית החדשה. הנציגויות הצרפתיות בעולם נהנות מכך שרבים שומרים על קשר עם המכורה. בישראל כחצי מיליון דוברי צרפתית, 60 אלף צרפתים ישראלים רשומים בקונסוליה, 20% מהם אף מימשו את זכותם והצביעו בבחירות האחרונות.

רובי הארלי - לשעבר איש משרד התיירות הישראלי, וכיום יו"ר ועד ההסברה של קרן צרפת-ישראל, שהוקמה על-ידי ממשלת צרפת בימי שיראק-שרון, ובאה לעודד קשרים תרבותיים-כלכליים בין שתי המדינות - אומר כי להקמת הקרן גויסו מיליון אירו, וממשיכים בגיוס כספים מהתעשייה הצרפתית ומגורמים ממשלתיים. לאחרונה הוא ניהל את הכנס לפרנקופוניה יהודית. "רוב האנשים שלמדו בבתי הספר הצרפתיים יידעו את הגיאוגרפיה של צרפת", הוא אומר, "אבל אם תשאל אותם על הנהר החשוב במדינתם, הם לא יידעו. מה שעשינו בכנס היה לחקור את הקשר המיוחד של הקהילות היהודיות לשפה הצרפתית, לתרבותה ולכלכלתה".

מיהם האנשים העשירים בקהילה?

"יש בצרפת יהודים מאוד עשירים. משפחת רוטשילד היא בעלת נכסים בקיסריה. רשת חנויות הבגדים 'נפנף' מאוד ידועה בצרפת. לפני שנתיים בעלי 'נפנף' השיא את בנו באילת, חתונה שעלתה לו מעל מיליון אירו. בעלי רשת המשקפיים של משפחת אפללו באים הנה פעם בשנה, יחד עם כמה עשרות אופטיקאים צרפתים. הם אוספים משקפיים שיצאו מהאופנה, מביאים אותם לישראל ומחלקים לאוכלוסיות נצרכות. הם כל שנה באים למקום אחר, מאבחנים את אלה שזקוקים למשקפיים ומתאימים להם".

קיימת אצל העולים מצרפת תופעה של ירידה בסטטוס, כמו רופאים מרוסיה שלא מצאו כאן עבודה ונאלצו להתפרנס מעבודה לא-מקצועית?

"במידה קטנה יותר. בגלל הקרבה הגיאוגרפית והעובדה שבינתיים אין צורך קיומי אמיתי לעלות, יש להם יותר זמן להכין את העלייה. לא שזה מונע בעיות, אבל בדרך כלל יהודי מצרפת מוצא לו מקום עבודה. הוא יאבד אותו או יתאכזב ממנו, אבל זה לא מאות אלפים שזורקים אותם פה ואומרים להם תסתדרו. זאת עלייה מסודרת, שנתיים-שלוש מראש, עם משפחה מפה שמקילה את קשיי הקליטה".

קשה לדעת כמה מהעולים החדשים בפריפריה יגיעו לחגיגות פתיחת המכון הצרפתי החדש בתל אביב. במקביל, תקיים השגרירות באותו יום, ה-21 ביוני, הוא היום הארוך בשנה, את המסורת הפריזאית של "חג המוזיקה", בשורה של אירועים בעיר. בונה תביא באותו ערב, היישר מפריז, את הזמרת האגדית ז'ולייט גרקו. ותיקי העדה מן הסתם יפוצצו את היכל התרבות. בונה, אגב, לא ויתרה על הפרויקט הגדול שלה - החייאתו של בניין קולנוע עדן הישן בנווה צדק, והפיכתו למרכז לסרטים צרפתיים ואחרים שתייבא. "הזזתי המון אנשים בשגרירות, בעירייה, בהנהלת בנק לאומי שמחזיקה בבניין, ובינתיים העניין מוקפא. מדובר בפרויקט כלכלי אדיר שישפיע על כל האזור. תאר לך, סינמה עדן, המשרד שלי לא רחוק ברוטשילד, מולי לשכת המסחר ישראל-צרפת, לידנו המכון הצרפתי עם ביסטרו שכונתי. אווירה של פריז קטנה". "