הוא משווה, בספרו החדש, את ישראל 2007 לגרמניה ערב עליית הנאצים.
הוא אומר היום, בראיון לארי שביט ב"הארץ", כי אנחנו, הישראלים, "כבר מתים, ופשוט לא הודיעו לנו על זה".
הוא מציע, באותו ראיון, לבטל את הגדרת ישראל כמדינה יהודית ושולח כל אזרח ישראלי להשיג לעצמו דרכון זר. "מי שרק יכול".
מבחינתו, המדינה נגמרה. "זה פשוט לא עובד".
בוא, אברהם בורג, תסביר לי נקודה קטנונית אחת: אם המדינה הזו ממילא עומדת להתחסל, למה אתה מתעקש על ג'יפ על חשבונה? אתה, שהיית יו"ר הסוכנות היהודית ויו"ר הכנסת - מה חשוב לך כל-כך רכב מותרות, המשולם מכספי משלמי המיסים? דווקא נשמע שאתה מתעניין יותר בכרטיס טיסה בכיוון אחד.
השאלות המהותיות באמת, בעניין של בורג, הן "למה" ו"מה". למה איש ציבור, עם תדמית סבירה פחות או יותר, מתעקש להרוס כל מה שבנה במשך שנים? ומה בורג, בעצם, ניסה להשיג, במלחמה על הג'יפ, כמו גם בראיון האובדני לארי שביט?
אני לא מכיר את האיש ולא מתיימר לחדור לנבכי נפשו. למרות זאת, תשובה אחת עולה לראשי ומסרבת לעזוב: תשומת לב. בכל מחיר, בכמויות ומיד - תשומת לב. אי אפשר בלעדיה - ובמקרה שלפנינו, אי אפשר גם איתה.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.