ישראל היא גן-עדן למורידי תכנים פיראטיים, בין השאר כי אין אלטרנטיבה ממשית

אחד מהנושאים השנויים במחלוקת ביותר ברשת, להוציא אולי סוגיות כפורנוגרפיה והסכנות שמציבה הרשת בפני ילדים, הוא הורדות פיראטיות של סרטים, מוזיקה, משחקי וידיאו ומחשב, תוכנות ומה לא. מיליוני משתמשים ברחבי העולם מנצלים את יתרונות הפס הרחב כדי להוריד באופן לא חוקי סדרות טלוויזיה פופולאריות או סרטים שזה עתה יצאו לאקרנים, תוך שהם מתעלמים מסוגיות בסיסיות כמו הפרת זכויות יוצרים, כשמנגד, זועקות תעשיות שלמות כי ההורדות הפיראטיות גורמות להן להפסדים עצומים ומביאות אותן אל סף פשיטת רגל.

בשנתיים האחרונות, מאז התבסס הפס הרחב, מעריכים גורמים בתעשייה כי עיקר התעבורה ברשת, (בשיעורי מינימום של כ-70%), מוקדש להורדות, רובן פיראטיות. הסיבה לפיראטיות הבוטה, אינה נעוצה בהכרח בלהיטות המשתמשים להוריד תכנים מבלי לשלם תמורתם, אלא בשל העובדה שבמשך שנים לא היו קיימות אופציות חוקיות להורדות תכנים ברשת. רק בשנים האחרונות הבינו חברות המוזיקה והסרטים כמו גם יצרניות המשחקים והתוכנות כי הפנייה לערכאות משפטיות לא מביאה לתוצאות המקוות וכי רק הצטרפותן למהפכה הדיגיטלית והצגת אופציות חוקיות להורדות הפיראטיות ישפרו את השורה התחתונה שלהן.

חלוצות ההורדות החוקיות היו חנויות המוזיקה הדיגיטליות, בראשן iTunes, שהציבו אלטרנטיבה חוקית, נוחה ולא יקרה לתוכנות שיתוף הקבצים החינמיות קאזה, אי-מיול וליימלייט. היום יכולים משתמשי iTunes לרכוש למעלה מ-5 מיליון שירים ב-99 סנט לקובץ (או 1.29 דולר בשירות iTunes Plus החדש), סרטים ב-9.99 עד 14.99 דולר, יותר מ-9,000 קבצי וידיאו ב-1.99 דולר, 350 סדרות טלוויזיה ב-1.99 דולר לפרק ומשחקים ל-iPod ב-4.99 דולר למשחק.

נתוני ההורדות של iTunes, שחצתה בינואר את סף ה-2 מיליארד הורדות קבצים ואחראית על כ-80% ממכירות המוזיקה הדיגיטליות בעולם, מוכיחים כי הצגת אלטרנטיבה זולה וזמינה בפני המשתמש הסביר עשויה לכרסם בהורדות הפיראטיות. המהלך לקראת ביטול מנגנון ה-DRM (Digital Rights Management), כלומר, ביטול השליטה של בעלי זכויות היוצרים על התוכן, ואשר בא לידי ביטוי בין היתר בהכרזת אפל על שירות הורדות חדש, iTunes Plus, שאינו מגביל את השימוש בקבצים, רק יגדיל את אטרקטיביות ההורדות החוקיות בעיני המשתמש.

בארה"ב כבר הבינו

לצד חנויות המוזיקה פועלים במרחב הווירטואלי אתרי יצרניות קונסולות המשחקים, כמו סוני, מיקרוסופט ונינטנדו, שבהם יכולים הגיימרים להוריד משחקים. לצידם צצים מדי יום עוד ועוד אתרים למכירה חוקית של תכנים, בעיקר סרטים וסדרות טלוויזיה, משירותים מקוונים להשכרת סרטים ושירותי הורדת סרטים ועד מודלים המאפשרים צפייה חינם בתכני וידיאו בתמורה לצפייה בפרסומות.

אתרי רשתות השידור האמריקניות כמו ABC מציעים הורדות חינם של פרקים מהסדרות הפופולאריות ביותר מיד עם תום הקרנת הפרק ואולפני הסרטים ההוליוודיים חותמים בזה אחר זה על הסכמים להעברה דיגיטלית של תכנים עם שחקניות מובילות כאפל, אמזון, מיקרוסופט, בלוקבאסטר, וול מארט ובסט ביי.

תחום חם במיוחד הוא הפצה מקוונת של סרטים באמצעות שירותי העברת סרטים ותוכניות טלוויזיה ישירות אל מחשבי המשתמשים, ולא כהורדות אלא כווידיאו זורם, שאינו נשמר בזיכרון המחשב.

בשוק הצפוף הזה, בעיקר בארה"ב, פועלות החברות אפל ואמזון, נטפליקס, מובילינק, סינמה נאו וגם שירותי הווידיאו של חברות הכבלים.

למעשה, מחקר שפרסמה חברת המחקר פורסטר במאי מעריך כי עתיד התחום הוא במודלים המתבססים על מנויים, בשירותי VOD מלווי פרסומות, במיזמי ההורדות החינמיות של רשתות השידור ובווידיאו זורם מלווה בפרסומות, ופחות בהורדות בתשלום.

סוגיית הורדות החינם תופסת בארה"ב תאוצה שכזו, שאפילו חברות כדומינוס פיצה מציעות היום ללקוחותיהן סרט חינם על כל רכישה ובאתר אמזון ניתן להוריד קבצי מוזיקה חינם.

אבל אם כבר לשלם, מעריכים חוקרי פורסטר כי המשתמשים יעדיפו שירותי השכרות מקוונים המתומחרים על פי תעריף חודשי.

מי שעשתה את הדרך ההפוכה, משיתוף קבצים חינמי לשירות בתשלום, מהיותה נתבעת סדרתית של אולפני הסרטים וחברות המוזיקה למי שמעודדת שימוש באלטרנטיבות חוקיות, בדיוק כמו נאפסטר בזמנה, היא ביטורנט (BitTorrent) - הטכנולוגיה המועדפת בעולם להורדות לא חוקיות שהחליטה להתמסד, חברה אל האולפנים וחברות התקליטים והשיקה בפברואר האחרון את BitTorrent Entertainment Network, חנות מקוונת להורדת סרטים, מוזיקה ומשחקי מחשב, תמורת תשלום, שמצטרפת אל שלל מיזמיה הניתנים ללא תשלום.

הורדות כחול-לבן

השטף המתעצם והזמין הזה של אופציות הורדה חוקיות, שלא לדבר על הורדות חינם, נעצר אל מול דלתנו. אין לנו iTunes ישראלית, אין לנו שורה ארוכה של אתרי הורדות חוקיות בחינם או בתשלום מהסוג שרווח באמריקה ואנחנו לא מוזמנים להוריד את האנטומיה של גריי מאתר ABC מהטעם הפשוט שה-URL שלנו אינו אמריקני.

דוגמה בודדת מול שיממון מקומי תהומי הוא אתר יס וידיאו (www.yes.co.il/videoroom/Main.aspx), שהושק בשותפות בין חברת הלוויין יס וחברת מיקרוסופט ומציע העברה בסטרימינג של סדרות מקוריות של יס וסרטים דוקומנטריים של יס דוקו. בינתיים מציע האתר את שירותיו חינם, אולם בעתיד ישונה המודל למודל משולב פרסומות, כשתכנים מסוימים יסופקו תמורת תשלום או יוצעו בחינם רק ללקוחות יס.

מיזם אחר שעשוי "לעשות עליה" הוא Joost (www.joost.com), מיזם חינמי אינטראקטיבי להפצת שידורי טלוויזיה ותכני וידאו דרך האינטרנט, פרי פיתוח אחרון של צמד מייסדי קאזה וסקייפ, ניקלס זנסטרום וג'נוס פריס, שראו טוב בעמלם בטריטוריות שיתוף הקבצים והטלפוניה והשיקו גרסת ביתא למה שהם מכנים 'דרך אחרת לצפות בטלוויזיה'. ג'וסט מופצת בינתיים בגרסת ביתא לחברים, אולם כמו שאנחנו מכירים את הצמד, היוזמות שלהם הן אוניברסאליות, פתוחות לכולם, ובעיקר, חינמיות. אנחנו מחכים בקוצר רוח.

לעומת היעדרן המוחלט של אלטרנטיבות חוקיות בארץ, בולט הטווח העצום של אתרים, תוכנות, פרוטוקולים וטכנולוגיות הורדה לא חוקיות. שורה ארוכה של אתרים ישראלים סוקרים את אתרי ההורדות ואת תוכנות שיתוף הקבצים, מספקים דירוגים ותיאורים מפורטים איך לעבוד איתם, מסבירים את יתרונותיהן של שיטות שיתוף מסוימות על אחרות ומעדכנים את המשתמשים באלטרנטיבות.

באינספור פורומים יסבירו לכם איך להעביר את הסרטים מהמחשב למערכת בסלון הבית, מדוע יוזנט עדיפה על אימיול וביטורנט ומה ההבדלים בין תוכנות השיתוף Shareaza, סבבה DC וסולסיק והאם הן עדיפות על דונקי.

עולם לא מפותח

אז מה בעצם רע בהורדות? תלוי את מי שואלים. ההורדות הלא חוקיות נטלו את השליטה מידי תאגידי המוזיקה והסרטים והעבירו אותה לציבור המשתמשים בתהליך שמאפיין את ה-web 2.0. ארקטיק מנקיז הפכו ללהקה הנמכרת ביותר בבריטניה בתהליך שהחל את חייו ברשת. אמנים אלמוניים שנדחים על ידי חברות התקליטים יכולים לפרסם חומרים ברשת וכמוהם גם יוצרים המעלים סרטים ביו-טיוב.

צביה אלגלי, מומחית לתרבות דיגיטאלית, מסבירה כי הנושא מורכב מכדי לתת תובנות חד משמעיות. היא לא אוהבת את הגישה הפטרונית האומרת, 'זה שלי וזה אסור', מאמינה שהקאנון האנושי צריך לשכון ברשת, ואינה מוצאת שום רע בהורדות. לדעתה, על רקע דלות האלטרנטיבות החוקיות והעובדה שבמקרים רבים יתרונות ההורדות עולים על חסרונותיהם, כמו במקרים של אמנים המפרסמים חומרים שלהם באתרים אישיים או באתרי קהילות חברתיות כמיי-ספייס מחזקים בכך את נאמנות המעריצים, שמצידם רוכשים דיסקים וכרטיסים להופעות.

לדבריה, בעשר השנים האחרונות רואים שינוי מהותי ביחס לתכנים באינטרנט וליוצריהם: "לאנשים יש כבוד רב לאמן. הם אולי יורידו סרט סתמי, אבל לא יורידו את הסרט החדש של קוונטין טרנטינו כי הם מעריכים את עבודתו, וגם אם יורידו שיר, ירכשו בהמשך את הדיסק וילכו להופעה של הזמר".

לדבריה, אחוז המורידים אינו גבוה, פשוט כי רבים אינם יודעים להוריד, והמשימה נראית להם סבוכה מדי, ובמקרים רבים שבהם נתקלה, אנשים מסבירים לה כי אינם מורידים בשל בעיות חוקיות, ואף אוסרים על ילדיהם להוריד מהרשת: "בנות מורידות פחות מבנים, וילדים מורידים יותר מהוריהם, בעיקר משום שהם מודעים פחות לעניין החוקיות, ואלו שמבינים - מודעים לכך שהאכיפה בעייתית".

"אין היום בארץ שום אלטרנטיבה להורדות הלא חוקיות", מסכימה אלגלי. "זה עולם לחלוטין לא מפותח, וזה לא צריך להיות ככה. צריך לפתח מודל win-win שיהיה טוב לכולם, ואשר יתבסס על עיקרון הזנב הארוך, שכולם ירוויחו. מודל שייקח בחשבון שאנשים לא מוכנים לשלם כסף גדול, אבל הם מוכנים לשלם micro-payments, שקל, דולר, 5 שקלים".