הערים הגדולות - בין המתנגדות להיוון נחלות במושבים והתרת שטחי תעסוקה

חתימתו של ראש הממשלה, אהוד אולמרט, על ההחלטה המאשרת את היוון חלקת המגורים במושב ובקיבוץ היא, כפי הנראה, הירייה הראשונה בקרב הבא על הקרקע החקלאית. להחלטה זו יש מתנגדים רבים. פורום 15 הערים הגדולות, שרואה כיצד האוכלוסייה החזקה והתעסוקה בורחים למגזר הכפרי, והמגזר החקלאי, שלא אוהב את המגבלות שמטילה תוכנית המתאר הארצית (תמ"א) 35.

על מה חתם אולמרט? ההחלטה להיוון חלקת המגורים באה לעולם בעקבות ביטול החלטות מועצת מקרקעי ישראל הנוגעות לקרקע החקלאית. ההחלטה, שגובשה במסגרת ועדת של הממונה על התקציבים, קובי הבר, ואושרה על ידי מועצת מקרקעי ישראל במרץ 2007, מאפשרת לכל בעל נחלה חקלאית להוון 2.5 דונם מתוך כלל הנחלה שלו, ולבנות עליה מבנים למגורים בשטח כולל של 375 מ"ר בתשלום של 3.75% משווי הקרקע. עבור כל תוספת יתבקש לשלם 91% מערך הקרקע. בנוסף, מבטלת ההחלטה את חובת הרצף הבין דורי, שהיתה נהוגה עד כה במגזר הכפרי ומאפשרת לראשונה לפצל את הנחלה, בתשלום של 33% מערך הקרקע ולמכור את המגרש המפוצל גם למי שאינו בן משפחה. לכאורה, מדובר בהטבה מפליגה, לפחות באזור המרכז, שם ערכי הקרקע גבוהים והביקוש רב. אך כאן הכניסה ועדת הבר סעיף נוסף שמקשה על החגיגה. שכן, כמות היחידות המותרת בכל ישוב היא לפי מה שקובעת תוכנית המתאר הארצית (תמ"א) 35. מכאן, שמושב או קיבוץ שביצעו הרחבה, מיצו, כנראה, כמעט לחלוטין את כמות היחידות המותרת ולא יוכלו לבנות יחידות נוספות בחלקה.

על פי הערכות, לא יעבור זמן רב עד שראשי תנועות ההתיישבות יתחילו להפעיל לחץ על מוסדות התכנון, לשנות את תמ"א 35 ולאפשר קיבולת גדולה יותר בישובים החקלאיים. סעיף נוסף שמעורר כבר עתה מחלוקת רבה, הוא זה המאפשר לכל משק חקלאי להקים מבנה לתעסוקה לא חקלאית, בשטח של 500 מ"ר, בתשלום של 91%. בין התעסוקות הלא חקלאיות מוגדרים גם צימרים. בניגוד לעבר, הפעם מאפשרת ההחלטה להשכיר מבנים אלה למי שאינו חבר מושב. את המבנים מאפשרת ההחלטה לאשר באמצעות תוכנית, אך גם כחלק מאישור לשימוש חורג, אך רק אחרי שבעל הנחלה יסדיר את כל הבניה הבלתי חוקית. על פי הערכה, ספק אם בעלי הנחלות שכבר הקימו תעסוקה חקלאית "יתנדבו" להסדיר את כל העברות שכבר ביצעו.

פרשנות: מכרה זהב?

אין ספק שהמגזר החקלאי קיבל כאן סוג של מתנה לא מבוטלת, במיוחד באזורי הביקוש. הסיבה לכך היא, שלראשונה מאפשרות החלטות המועצה לפצל את הנחלה החקלאית ולמכור חלקים ממנה למי שאינו בן משפחה. משמעות הדבר היא, שבעל נחלה יוכל לבנות בית כפרי נאה, אצלו בחצר, ולמכור אותו ברווח לא מבוטל גם למי שאינו בן משפחה.

יחד עם זאת אסור לשמוח יותר מדי. חשוב לזכור, שרוב ההתיישבות נמצאת בפריפריה ושווי הקרקע אינו גבוה במיוחד. גם העובדה שההחלטה מתנה את מספר הבתים בישוב בתמ"א 35, צריכה להפחית את השמחה, שכן, לא מעט ישובים יגלו שכמות היחידות מוצתה זה מכבר ובפועל הם אינם יכולים להקים יחידות דיור נוספות ולמכור אותן.

פן חיובי בהחלטה נובע מכך, שהיא אולי תשים קץ למאות סכסוכים בתוך המשפחה שפרצו בהתיישבות הכפרית במשך עשרות שנים, בהן שלטה שיטת הבן הממשיך. עתה יוכל בעל נחלה לאפשר ליותר מבן אחד לגור בנחלה ואולי לגרום בכך לקצת יותר שלום בית.

הטבה נוספת מגולמת באפשרות להקים מבנה לתעסוקה לא חקלאית ולהשכיר אותו. צריך להיות תמים במיוחד כדי לחשוב, שהחקלאים חיכו להחלטה זו כדי להקים תעסוקות אלה. ההתיישבות הכפרית מלאה בשימושים חורגים כמו מחסנים, מוסכים, חנויות, מפעלים ומה לא.

במשך שנים התנגד המינהל לתת אפשרות לחקלאים להשכיר מבנים אלה והם עשו זאת למרות ההתנגדות. כיום ההחלטה נועדה להכשיר שרץ זה. יחד עם זאת, ספק אם חברי המושבים יתנדבו לשלם למינהל 91% משווי הקרקע, כפי שקובעת ההחלטה, על מה שנטלו לעצמם ממילא.

אם המדינה אכן שואפת להסדיר נושא זה, יהיה עליה להפעיל מאות מפקחים שיעברו בישובים החקלאים וימדדו את המחסנים. הניסיון מלמד, שספק אם זה יקרה.

בראשית שנות ה-90 אז החלה פרשת הקרקעות החקלאיות, אמר ראש הממשלה לשעבר, אריאל שרון, לחקלאים שככל שהם דורשים יותר הם מקבלים פחות. אם יתנגדו גם להחלטות אלה, הנבואה הזו עוד עלולה להתגשם.