דיוויד אסיא, מייסד ויו"ר מג'יק: "חייבים לאפשר לעובדים טובים מחו"ל לבוא לגור בארץ"

בשנת 1990 נפגשתי עם מנהל של קרן הון סיכון גדולה, שלא אסגיר את שמו, אבל אומר שהוא בעל ניסיון רב בישראל", מספר דיוויד אסיא, מייסד-משותף ויו"ר חברת התוכנה מג'יק (סימול MGIC). "טסתי אליו במיוחד לפגישה. הוא אמר לי במפורש שלא ניתן יהיה לייצא תוכנה מישראל אי פעם, אלא אם זה יהיה כחלק ממארז של אלסינט או סאיטקס. הוא פשוט לא האמין שיש סיכוי. אחרי מספר שנים פגשתי אותו בכנס בנושא ייצוא, מג'יק כבר הייתה חברה ציבורית ובאותה תקופה צ'ק פוינט הונפקה. שאלתי אותו אם הוא זוכר מה הוא אמר לי, והוא התנצל אלף פעמים", מוסיף אסיא בחיוך.

"כבר ב-1980 התראיינתי לעיתון, וטבעתי את הביטוי 'כי מציון תצא תוכנה'", נזכר אסיא. "כתבו עליי שאני דון קישוט ישראלי חדש".

אסיא ו-יקי דוניץ ייסדו את משוב מחשבים שהקימה את מג'יק ב-1986. החברה הייתה בין חברות התוכנה הראשונות שהונפקו בתל-אביב, וחברת תוכנה ישראלית ראשונה שהונפקה בנאסד"ק, עוד בשנת 1991. בדיעבד, אסיא מודה שאולי החברה הייתה צריכה להמתין עם ההנפקה, וכך הוא מייעץ גם לחברות אחרות. "זה היה קצת אחרי מלחמת המפרץ. לא היו אז קרנות הון סיכון בארץ והיינו צריכים לגייס כסף", הוא מספר. "לא הייתי ממליץ לחברות לגייס בבורסה לפני שהן מגיעות למסה קריטית של מכירות - 40-60 מיליון דולר מכירות לפחות לגיוס בארה"ב, ובערך 10 מיליון דולר לגיוס בישראל". הסיבה לכך נעוצה, לדבריו, בעובדה שלחברה שהנפיקה קשה יותר להשקיע את הכסף שגייסה בשיווק, מחשש שההוצאות יובילו להפסדים. "חברה צריכה מנגנוני שיווק רציניים. כשהיא מגייסת כסף מקרן הון סיכון, עניין ההפסדים פחות קריטי בהשוואה לחברה ציבורית".

שניים מבניו של אסיא, רונן ויוני, הקימו לאחרונה בשיתוף עם דוד רינג חברת סטארט-אפ (כיום שמה טרדונומי, אך הוא אמור להשתנות) העוסקת בתחום הוויזואליזציה של מסחר, ומטרתה לסייע גם למי שאינו מומחה פיננסי לבצע עסקאות. אסיא עצמו מונה ליו"ר החברה, שכבר גייסה 1.7 מיליון דולר לפי נתוני IVC.

* מה אתה מייעץ ליזמים צעירים כמו הבנים שלך?

אסיא: "בראש ובראשונה, לבנות תוכנית עסקית רצינית. לגייס כסף בשלב ראשון מאנג'לים ובשלב השני, אם נדרש, לגייס מקרנות הון סיכון וחברות השקעה. חשוב להוכיח את המודל העסקי כמה שיותר מהר ולגייס אנשים טובים בעלי ניסיון בתחום. יש הרבה ידע בארץ וחשוב ללמוד מהניסיון שלהם".

לא רק ליזמים מוכן אסיא לייעץ מניסיונו, גם לממשלת ישראל יש לו מה לומר. "החברות בישראל הוכיחו שאפשר לייצא תוכנה בהיקף של 4 מיליארד דולר", אומר אסיא. "הנושא קריטי למדינה, שצריכה להמשיך להשקיע במיזמים דרך המדען הראשי. כשבנימין נתניהו רצה להציל את הכלכלה, הוא קיצץ עמוק מדי בתקציב המדען. רק ב-2008 התקציב יחזור למימדי שנת 2000, וזאת טעות חמורה. יש הוכחות מאוד ברורות שהשקעות בחממות מחזירות את עצמן".

אסיא מציין שאיגוד תעשיות האלקטרוניקה והתוכנה, בו הוא חבר, בשיתוף עם גופים נוספים, פרסם לאחרונה דו"ח שחיבר ד"ר יעקב שיינין, ונועד לבחון את מגוון הדרכים להמשיך את צמיחת ענפי האלקטרוניקה והתוכנה ב-10 השנים הקרובות. מהדו"ח עולה מסקנה לא מפתיעה - מו"פ הוא הגורם הראשון במעלה לצמיחה בת קיימא, ובו צריכה המדינה להתרכז ולתמוך. "כדי להכפיל את התעשייה בעשור הקרוב נזדקק ל-100 אלף מהנדסים נוספים", אומר אסיא. "כיום האוניברסיטאות והמכללות 'מייצרות' כ-8,000 מהנדסים בשנה. זה לא מספיק. צריך להשקיע מסיבית בחינוך אקדמי".

* אולי הפתרון בהעסקת מהנדסים מהודו, למשל?

"מג'יק הייתה החברה הישראלית הראשונה שפתחה סניף בהודו, ב-1996. בעקבותינו באו אמדוקס, מרקורי ונס. זה צעד שגם מוריד עלויות וגם מוסיף כוח אדם מיומן לפיתוח. אומרים 'אם אינך יכול לנצח אותם, הצטרף אליהם'. אי אפשר להתחרות במיליוני מהנדסים שמייצרות הודו וסין כל שנה. צריך להיות גם צעד אחד לפניהם, ואת זה אפשר לעשות בעזרת החינוך".

דבר נוסף שאסיא סבור שעל המדינה לעשות, הוא לאפשר ניוד עובדים. "ינקי מרגלית מאלדין מניף את הדגל בנושא", אומר אסיא. "ישראל חייבת להיות גלובלית. חייבים לאפשר לעובדים טובים לבוא לגור בארץ. היום זאת בעיה. אם מנכ"ל חושב שמנהל האתר שלו בהודו מצוין, והוא רוצה אותו כסגן נשיא פה בארץ, הוא לא יכול. אני מבין את הרגישויות של המדינה, אבל חייבים לבחון אפשרות של פתיחת דלתות לכוח אדם ניהולי, כדי לתת לחברות להתפתח".

אסיא סבור שהתמחות של חברות ישראליות בנישות מסוימות היא דבר מבורך. "תמיד יש דיון האם צריכה לקום 'נוקיה ישראלית'. אני אומר שזה טוב אם זה יקרה, אבל זאת לא חובה. גם אם לא תקום נוקיה ישראלית, ויהיו פה 100 חברות בסדר גודל של מג'יק - דיינו", הוא אומר. "הפיזור דווקא טוב להיי-טק. המדינה צריכה לעזור ולהצמיח חברות קטנות".

* מה דעתך על חברות ישראליות שנמכרות לחברות זרות? היו לא מעט כאלה בשנים האחרונות.

"בעולם פתוח וגלובלי צריך לאפשר אקזיטים. מה שמטריד אותי זה הלחץ המסיבי של קרנות הון סיכון לאקזיט מהיר מדי. אני לא אומר שעסקאות אם-סיסטמס-סנדיסק ומרקורי-HP לא היו מצוינות, אבל אם רוצים לבנות תעשייה, ושיהיו פה גם חברות גדולות כמו טבע שמנוהלות על-ידי ישראלים, עם הנהירה אחרי האקזיט זה לא יקרה". מן העבר השני ישנן חברות ישראליות שרוכשות חברות זרות, ועל כך אומר אסיא כי מאוד קריטי שיהיו תנאים נוחים שיאפשרו את הרכישות הללו. "אין ספק שאף חברה ישראלית לא תוכל להפוך למובילה עולמית על-ידי גידול אורגני בלבד".

* תנאי ההעסקה בהיי-טק השתנו? אתה רואה התקרבות לתנאים של ימי הבועה?

"לא חזרנו למה שהיה, אבל אין ספק שיש לחץ גדול לשיפור תנאים. זאת לא בועה אלא גידול מסיבי של ההיי-טק בישראל, שיוצר לחץ לשיפור תנאים ועזיבת עובדים. עד לפני כמה שנים עובד אמריקני היה נשאר בממוצע שנתיים בחברה, בעוד שעובד ישראלי נשאר 10 שנים. היום תחלופת העובדים בארץ מתקרבת לזאת של ארה"ב. גם בהודו התופעה קיימת - 'חוטפים' עובדים ויש לחץ לשיפור תנאים. זאת קטסטרופה, כי חברות שמפתחות מוצר חייבות המשכיות. בתהליך מו"פ, כשעובד עוזב צריכים חצי שנה להכניס את המחליף שלו לעניינים. זה מצב לא בריא".

חוץ מתפקידו כיו"ר מג'יק, אסיא מכהן היום כחבר דירקטוריון גם באלדין, אר. אר. לוויינים ורדוויו, וכן במכון ויצמן. בעבר כיהן בדירקטוריונים נוספים. "תמיד ראיתי את עצמי כדירקטור פעיל שעוזר להנהלה, ולא בהכרח כמפקח", אומר אסיא. "עכשיו, עם תקנות סרביינס-אוקסלי והדרישות של הבורסה, אני מקבל כדירקטור גם כובע של פיקוח. אני חושב שאני אדם שיכול לעזור להנהלות החברות לפרוץ לתחומים חדשים, ומשתדל לתרום מניסיוני ומקשרים שצברתי".

* איזה מין מנהל אתה?

"קודם כל אני יזם, עם הבנה עמוקה בתחומים טכנולוגיים. אני מנהל ליברלי, אוהב לקבץ סביבי אנשים מוכשרים, ונותן להם להביע גם דעות מנוגדות לשלי".

* ומה התוכניות שלך לעתיד?

"אני נשאר יו"ר מג'יק לפחות עד סוף השנה. אני מניח שאקח על עצמי תפקיד של יו"ר פעיל בחברות טכנולוגיה שמגייסות כסף, ואני בוחן כניסה לפריבט אקוויטי, קרן הון סיכון, חברת השקעות, או בלאנק צ'ק. עוד לא התעסקתי עם זה כי העברתי חפיפה במג'יק, אבל מדברים איתי הרבה אנשים ויש אפשרויות מגוונות".