הצעת חוק סיוע החוץ של ארה"ב: הממשל לא יוכל למכור פצצות מצרר למדינות זרות

ישראל היא אחת הרוכשות הגדולות של פצצות מצרר בארה"ב. אם הצעת החוק בניסוחה הנוכחי תהפוך לחוק, ייסתם מקור אספקה אמריקני חשוב לצה"ל, שכן שיעור הנפלים בפצצות האמריקניות עולה בהרבה על הסף שנקבע בלשון הצעת החוק. בתע"ש, יצרנית פצצות מצרר חכמות, רואים בכך הזדמנות גדולה.

בשלב זה, אין ודאות שכך יקרה. ועדה משותפת של שני בתי הקונגרס צריכה לאמץ נוסח סופי של הצעת החוק, שיהיה פשרה בין גרסת הסנט לגרסה שונה של בית-הנבחרים, שבה אין שום אזכור של פצצות מצרר. אין לדעת אם סעיף פצצות המצרר יכלל בנוסח הסופי.

יתר על כן, הנשיא ג'ורג' בוש מתנגד לכמה סעיפים בגרסת הסנט. הוא אינו מרוצה מהסעיף המגביל מכירת פצצות מצרר, אך עיקר זעמו יוצא על סעיף שלדעתו מעניק מימון אמריקני למוסדות זרים שתומכים בביצוע הפלות. הבית הלבן כבר רמז, שהנשיא יטיל וטו על כל הצעת חוק שתכלול מימון הפלות מחוץ לארה"ב. מחלוקת ההפלות עלולה, אפוא, להפיל את כל חוק סיוע החוץ ועמו גם את האיסור למכור פצצות מצרר ללקוחות זרים.

בכל זאת, האפשרות לחסימת הערוץ האמריקני לרכש פצצות מצרר מדאיגה את משרד הביטחון לא בגלל העדר יכולת לרכוש אותן במקומות אחרים, אלא בגלל סיבות תקציביות, לדברי מקורות המעורים בבעיות רכש נשק. אך בתע"ש, כאמור, האפשרות הזו מעוררת תקוות.

תע"ש פיתחה כבר באמצע שנות ה-80 פצצות מצרר מתוחכמות, ששיעור הנפלים בהן קטן מאחוז אחד, בהשוואה לשיעור נפלים שנע בין 15% ל-30% בפצצות האמריקניות. הסוד של תע"ש טמון במרעום חכם (מרעום השמדה עצמית), שמבטיח שכל אחת ממאות הפצצונות במארז נתון של פצצת מצרר אכן תתפוצץ, ולא תישאר בשטח כנפל חי, שעלול לסכן אוכלוסיה אזרחית במשך חודשים ואפילו שנים לאחר תום פעילויות האיבה באזור.

בשיחות לגלובס אמרו המקורות, כי עד עתה העדיף משרד הביטחון לרכוש פצצות מצרר, שאותן הם מגדירים כ"נחותות", מארה"ב. זאת, מפני שניתן לממן רכישת פצצות אלה בכספי הסיוע האמריקני. לפי חוקי סיוע החוץ עד עתה, חייב משרד הביטחון להוציא את רוב הסיוע על רכש בארה"ב. רק כרבע מהסיוע ניתן להפנות לרכש בתעשיות ביטחוניות בישראל.

המקורות אמרו, כי אם אכן יינתן תוקף של חוק לאיסור יצוא פצצות מצרר מארה"ב, עשויה תע"ש למצוא עצמה כספקית הראשית של נשק זה לצה"ל. לפי כמה מהמקורות, מכרה תע"ש בין 60 מיליון ל-80 מיליון פצצות מצרר חכמות ל"חצי הגלובוס", ובעיקר למדינות באירופה, אך לא לארה"ב או לצה"ל. פצצות אלה הופעלו בהצלחה כבר במלחמת ההמפרץ הראשונה.

באחרונה, בלי קשר לחוק סיוע החוץ, החל הצבא האמריקני להתעניין בפצצות המצרר הישראליות. לצורך שיווקן בארה"ב חברה תע"ש עם חברת התחמושת והנשק האמריקנית ATK. הצבא האמריקני בוחן את המוצר הישראלי, בשלב מתקדם שמוגדר כאישור דגם. עכשיו, אולי, יגיע תורו של צה"ל.

גורמים ישראליים, שאינם קשורים בתעשיות הביטחוניות, מציינים כי האיסור האפשרי על יצוא פצצות מצרר הוא נושא אמריקני, לא בעיה ישראלית. הם מציינים, כי הצעת החוק אינה מזכירה את ישראל והיא חלה על כל המדינות. לדבריהם, אם אכן לשון הצעת החוק של הסנט תקבל גושפנקה של חוק, תוכל ישראל לקנות פצצות מצרר מספק ישראלי או שהיצרנים האמריקנים ישפרו את תוצרתם באופן ששיעור הנפלים יוקטן לפחות מאחוז אחד, כדי לעמוד בדרישות החוק. בכל מקרה, האוכלוסיה האזרחית במוקדי איבה ברחבי תבל תצא נשכרת, לפי חשיבת גורמים אלה. הם אינם צופים כל יוזמה ישראלית למיגור לשון הצעת החוק.

את המסע לאסור מכירת פצצות מצרר מובילים הסנטורים פטריק לייהי, דמוקרט מוורמונט, ודאיין פיינסטיין, דמוקרטית מקליפורניה.

במסמך שפירסמו הסנטורים נאמר, כי במלחמת לבנון אשתקד הטילה ישראל פצצות מצרר שהכילו כארבעה מיליון פצצונות. כמיליון מהן לא התפוצצו. המסמך מציין, כי חיזבאללה גמל בהתקפות של פצצות מצרר משלו.

בינואר קבע משרד החוץ האמריקני, בעקבות חקירה, כי ישראל הפרה "הסכם שימוש" בפצצות מצרר, שעליו חתמה עם ארה"ב. הממשל לא נקט שום צעדים נגד ישראל.

משתמש גדול אחר בפצצות מצרר הוא צבא ארה"ב. לפי מסמך הסנטורים , הטילו הכוחות האמריקניים בפלישה השניה לעיראק, ב-2003, כ-13 אלף פצצות מצרר, עם כמעט שני מיליון פצצונות. בפלישה לאפגניסטאן, ב-2001, הטילה ארה"ב 1228 פצצות מצרר עם 248,056 פצצונות, בפלישה הראשונה לעיראק, ב-1991, הטילו האמריקנים 1.2 מיליון פצצות.

"השרידים העתיקים האלה של המלחמה הקרה גבו מחיר דמים מאוכלוסיה אזרחית זמן רב מדי, בוויטנאם, לאוס, קמבודיה, קוסובו, עיראק, אפגניסטאן והמזה"ת", אמרה הסנטורית פיינסטיין ביום ו'.

כצפוי, הצעת חוק סיוע החוץ של הסנט, כמו גם גירסת בית-הנבחרים, כוללת 2.4 מיליארד דולר כסיוע ביטחוני לישראל. היא אינה כוללת סיוע אזרחי, בעקבת מהלך שיזמה ישראל באמצע שנות ה-90. המענק האחרון כסיוע אזרחי, בסך 120 מיליון דולר, ניתן לישראל בשנת הכספים 2007.