אותה אהבה ענייה וסוררת

האהבות הגדולות באמת, אלה שכותבים עליהן שירים ואפוסים ספרותיים, הן בהגדרה גדולות מן החיים. קצרות. עזות. ומסתיימות בשברון לב או במוות. החל מרומיאו ויוליה הנאהבים והמתים, עבור דרך אנה קרנינה, ואמה בובארי, שלא לדבר על אוליבר ש"סיפור האהבה" שלו מסתיים במוות לפני שכמעט התחיל. ובינינו, מי יכול לראות את הגברת עם הקמליות מחליפה חיתולים, או את ולנטינו מוריד את הזבל?

עצם קיומו של סיפור האהבה טמון למעשה בסופו, וכוחו בזמנו המתקתק לאחור. ואז מגיע ורגס יוסה ושובר את הנוסחה הזאת עם "תעלוליה של ילדה רעה". ריקרדו שלו רואה את "הילדה הרעה" לראשונה כשהיא רוקדת את הממבו כמו כישוף ושניהם רק בני 14. הספר מסתיים כשהם בני 50 פלוס, כשדבר לא נגרע מהאהבה של ריקרדו אל "הילדה הרעה". להיפך. עוצמותיה רק הולכות וגוברות. ובכל זאת אלמנטים רבים של הנוסחה נשמרים. זוהי אהבה חד-סטרית, מענה, לא ברורה. אהבה מתעתעת, משקרת. כשהיא טובה - היא מדהימה, כשהיא רעה - היא רעה לתפארת.

ריקרדו מתאהב נואשות בילדה הרעה כששניהם ילדים בפרו, והיא ממשיכה להיות מושא תשוקתו בבגרותם ובכל מפגשיהם. בפריז, בלונדון, בטוקיו, במדריד. הוא מחכה לה והיא נישאת שוב ושוב לגברים אחרים. הוא נאמן, היא בוגדת. הוא שמרן ורוצה משפחה שלווה וילדים, היא רוצה כסף והרפתקאות. בניגוד לרשימות המכולת המופיעות דרך קבע באתרי היכרויות למיניהן, כאן אין כל קשר בין התאמת של תכונות פיזיות ונפשיות לבין עוצמת האהבה שאינה תלויה בדבר מלבד ביכולתה להיות בלתי אפשרית ובעיקר בלתי מושגת. עד לסוף הספר אין לנו בעצם מושג מי היא "הילדה הרעה", מה היא באמת חושבת, מה שמה האמיתי ומהן תכונותיה. כל שידוע עליה הוא יופיה, אי אמינותה, השקרנות הכרונית שלה ויכולתה להופיע שוב ושוב בחייו של המספר ולהפילו בקסמיה. ולמעשה, קווי דמותה של האהובה אינם רלוונטיים כלל, שכן ריקרדו מאוהב באובססיה, מופרה על-ידי אותו מנגנון אפל, טוטאלי ומתעתע שתובע את התמסרותה המוחלטת של הנפש. וכמו באובססיה, התכנים הקונקרטיים שקשורים בהכרת המציאות אינם רלוונטיים לדבר.

שבירה נוספת בנוסחת סיפור האהבה היא בטכניקה הסיפורית שהיא דוקומנטרית-אוטוביוגרפית, מה שמקנה אמינות רבה לעלילה וגם מאפשר אמירות נוספות ברקע הדברים. ורגס יוסה שם בפי גיבורו תובנות על החברה, על אופי האדם, על פוליטיקה. בהיותו מתורגמן, ריקרדו מדבר רבות על השפה ועל מקצועו. הוא מסתכל מרחוק, באדישות ובאופן פילוסופי על ארצו פרו ועל המהפכות שקורעות אותה לגזרים בין שלטון הגנרלים לבין מחתרת "הנתיב הזוהר" ו"טופאק אמרו". אך עדיין, הדבר היחיד שמניע את חייו של ריקרדו הוא אהבתו המענה לאותה צלמית מהרסת הקרויה "הילדה הרעה", בלי יכולת להיחלץ מכך. נראה שאם היה ריקרדו מדבר עברית הוא היה מסכם את סיפור חייו ואומר - אם יהיה זה שנית, אל יהיה זה אחרת. יהיה כך, כך יהיה, אות לאות.