הנקראות ביותר

עו"ד טלי ירון-אלדר: "כנציבת מס הכנסה החיים שלי היו מאוד חד-גוניים"

"הזנחתי את עצמי על חשבון הקריירה. לא השארתי מספיק זמן לחיים האישיים. לא חשבתי על איך שאני נראית ומתלבשת. חזרתי לטפח את עצמי". כך אומרת עו"ד טלי ירון-אלדר, ומספרת ל"גלובס" על המהפך בחייה לאחר הפרישה מרשות המסים, על המשבר הנוכחי שם ("האזרח הקטן יינזק"), על העיסוק בספורט ("בנעוריי הייתי שחקנית כדורעף בליגה הלאומית") ועל תוכניותיה לעתיד ("ייתכן שאחזור למערכת ציבורית"). ויש לה גם מסר לירון זליכה

רזומה > עו"ד טלי ירון-אלדר, 43, נולדה בתל-אביב, ומתגוררת ברמת-אביב. נשואה בשנית לעו"ד רועי פלר, ואם ל-3 ילדים מנישואיה הראשונים, עידן (17) איתי (15) ושחר (12) * החלה את הקריירה המשפטית שלה בנציבות מס-הכנסה ב-1987, והייתה האישה הראשונה שמונתה, ב-2002, לתפקיד הנציבה, לאחר שכיהנה כיועצת משפטית של אגף המכס והמע"מ * מתמחה במיסוי מקומי ובינלאומי, ובמיסוי עקיף * שותפה במשרד עוה"ד תדמור, לשעבר הממונה על ההגבלים העסקיים.

הבית > בסמטה ציורית ברמת-אביב הירוקה שוכן ביתה של טלי ירון-אלדר. "זה כמו לגור בכפר", אומרת בעלת הבית, כשהיא מציגה את הגינה הצמודה. בתוך הבית שורר אי-סדר קל, המעיד שגרים בו גם ילדים. הבית מעיד על משפחתיות חמימה, החל מרצפת הקרמיקה החומה, שירון-אלדר החליטה לא להחליף בעת השיפוץ, ועד למקרר הגדול במטבח, העמוס לעייפה במגנטים צבעוניים המפתים את דייריו להזמין פיצות ומאכלים שונים. בשעות הערב המאוחרות שרועים שלושת ילדיה, יחד עם בעלה הטרי, על ספות העור הבהירות בסלון, מנשנשים פיצה, ומשוחחים ביניהם בקולות רמים. מעל ראשם תלויה עבודה של קדישמן, וברחבי הבית פזורים חפצי אומנות שונים וציורים שציירה אמא של בעלת הבית.

ביוגרפיה מקוצרת > "גדלתי בתל-אביב. אמי מיקרו-ביולוגית ואבי רופא. הוא היה מנהל מחלקת פרקים-ראומטולוגיה בבית חולים איכילוב. אבי עשה חלק מההתמחות בארה"ב, ובעקבות זאת התגוררנו שלוש וחצי שנים בנרבו מישיגן. גרנו זמן קצר גם ברמת-גן, אבל מכיתה ג' ועד היום אני גרה בתל-אביב. בתיכון למדתי בגימנסיה הרצליה. הרבה תל-אביבים מהדור שלי בחרו ללמוד בגימנסיה, והייתה לנו כיתה מאוד מוצלחת בתיכון.

"למרות שגדלתי בתוך עולם הרפואה, היה לי ברור שאני לא רוצה ללמוד רפואה. אבא שלי כמעט לא היה בבית, וזה מאוד הפריע לי. אמרתי לעצמי שאני רוצה לבלות יותר זמן בבית עם הילדים שלי, ולכן אבחר משהו אחר. עכשיו זה מצחיק אותי. לא הבנתי אז, כי מי שרוצה להצליח ולעשות קריירה, זה לא משנה אם הוא רופא, עורך דין או מהנדס. בסופו של דבר, הוא מוצא את עצמו מקדיש שעות רבות לעבודה. ובאמת התגלגלתי לזה שהקדשתי המון שעות מהחיים שלי לעבודה.

"ככה התגלגלתי ללמוד משפטים באוניברסיטת תל-אביב. חשבתי שיחד עם משפטים, אני יכולה לעשות כל מיני דברים אחרים, ולאו דווקא לעסוק בתחום המשפטי. ברגע שהתחלתי ללמוד משפטים, היה לי ברור שאני אתמחה במסים, כי אני באה מרקע ריאלי. אני בוגרת מתמטיקה ופיזיקה, והחלק הריאלי מאוד-מאוד דיבר אלי כל השנים. הבנתי והיה לי ברור כבר בשלב מוקדם מאוד שהתמחות היא שם המשחק. ואם חייבים להתמחות, אז לפחות במשהו שמאוד מדבר אלי, וככה הגעתי למסים.

"בהמשך, עשיתי את ההתמחות במשרדים של עו"ד משה דרוקר ועו"ד גיורא עמית, ששניהם מתמחים במסים. אחרי שקיבלתי את רישיון עריכת הדין, החלטתי שהמקום הכי טוב ללמוד מסים הוא מס-הכנסה. הגשתי מועמדות, והתחלתי לעבוד כעורכת דין במשרדי מס-הכנסה במגדל שלום בתל-אביב".

גדול עורכי הדין במיסוי > "האדם הכי יצירתי שפגשתי בתחום הוא ד"ר אבי אלתר, ז"ל. היו לו רעיונות מקוריים. הוא תמיד מצא פתרונות שאחרים לא חשבו עליהם, וידע לשלב דברים שקשורים למסים ולעולמות אחרים של המשפט".

החלטות בחיים > "ההחלטה הכי משמעותית שקיבלתי בחיים הייתה ב-92', כשהחלטתי לעבוד בירושלים. זה היה מיד לאחר לידת בני השני, איתי, וכאשר בני הבכור עידן היה בן שנה וחצי. דורון לוי, שהיה אז יועץ משפטי במס-הכנסה, הציע לי לבוא לעבוד בירושלים כמנהלת מחלקת חקיקה. גרתי בתל-אביב, לא היה לי אפילו אוטו, והייתי צריכה להחליט אם לנסוע שלוש פעמים בשבוע לירושלים. אמרתי לעצמי: 'יאללה, אני עושה את זה. הולכת לנסות ולראות איך אני אסתדר'. אני חושבת שזו ההחלטה הכי חשובה שקיבלתי בחיים, כי היא הקפיצה אותי מדרגה".

המשך ביוגרפיה מקוצרת > "בין השנים 90' ל-95' עשיתי תואר שני במנהל עסקים באוניברסיטת ת"א, במקביל לעבודה בירושלים ולגידול הילדים. הייתי אחראית על החקיקה במס-הכנסה בערך 3 שנים, ובהמשך הייתי סגנית יועץ משפטי. התקדמתי בתפקידים במהירות ובגיל צעיר.

"בשנת 98' התפנה תפקיד היועץ המשפטי של מס-הכנסה, ואני רציתי אותו. אבל דורון לוי, שהיה נציב המס באותה תקופה, העדיף שהיועץ המשפטי יהיה אודי ברזלי, ולא אני. זאת הייתה אכזבה מאוד גדולה בשבילי, וכבר תכננתי לעזוב את המגזר הציבורי בגלל זה. אבל אז, הוצע לי להיות היועצת המשפטית של אגף המע"מ והמכס, תפקיד מקביל מבחינת דרגה לתפקיד שרציתי, ונעניתי להצעה.

"אחרי ארבע שנים בתפקיד היועצת המשפטית של המע"מ והמכס, האתגר הבא שלי היה להיות מנהלת המכס והמע"מ, אך התפקיד ניתן לאיתן רוב. התאכזבתי מאוד, והודעתי לרוב שאני עוזבת עם סיום חוזה ההעסקה שלי, באפריל 2002, אבל לפני תום תקופת החוזה, מינה אותי סילבן שלום להיות נציבת מס-הכנסה. הייתי האישה הראשונה בתפקיד, וגם המינוי הכי צעיר".

החשיפה > "אנשים עצרו אותי בסופר וברחוב, שאלו אותי כל מיני שאלות, סיפרו לי על הבעיות שלהם במס-הכנסה, והביעו את דעתם על מה עשינו טוב ומה לא טוב. יום אחד, כשהלכתי לסופרמרקט עם הילדים, הקופאית הראתה לי את תלוש המשכורת שלה. עד היום הילדים אומרים לי שהם לא אוהבים לבוא איתי לקניות, כי כולם מכירים אותי".

הפרידה מהנציבות > "הסיבה לסיום הכהונה שלי כנציבה, לפחות כלפי חוץ, הייתה שרוצים לאחד את האגפים - אגף המכס והמע"מ ואגף מס-הכנסה. הפרישה שלי לוותה באקורדים של מאבקים, כי לא רציתי לעזוב, אבל הבנתי שאי אפשר להילחם בכך. בסוג כזה של מלחמה יש רק מפסידים. אני רואה את מה שקורה עכשיו עם ירון זליכה, וזה לא משנה מי צודק שם. מהמאבקים האלה יש רק מפסידים. זה הופך להיות מלחמה לשם מלחמה. מי צריך את זה".

המשך ביוגרפיה מקוצרת > "כשעזבתי את רשות המסים, לא ידעתי מה אני הולכת לעשות. ידעתי שאני לא רוצה להפסיד את השנים, את הידע ואת היכולות שלי בתחום המסים, ושאני רוצה למצוא דרך לשלב את זה עם התחום העסקי. חודש אחרי שפרשתי הציעו לי להיות מנכ"לית של 'ארזים' במשרה חלקית. ידעתי שזאת ההזדמנות שלי לנצל את השילוב בין חלוקת הזמן בין ארזים לבין עבודה בתחום ההתמחות שלי.

"כעבור תקופה הצטרפתי למשרד של עו"ד דורון כהן, אך אחרי שדיוויד כהן עזב זה כבר לא היה אותו משרד שהצטרפתי אליו, והחלטתי שלא נכון לי להישאר בו.

"ברגע שהודעתי שאני פורשת מהשותפות, קיבלתי הרבה הצעות ובדקתי כל מיני אפשרויות של הצטרפות למשרדים אחרים. דווקא לדודי תדמור, שותפי הנוכחי, אני פניתי. הכרתי אותו קודם, וחשבתי שיכולה להיות התאמה מאוד גדולה בינינו. באופי, באישיות, בגלל המקום שבאנו ממנו וגם מבחינת הרעיונות של התפתחות המשרד, שהיה אז חדש יחסית".

המשבר ברשות המסים > "מערכת המס היום שונה ממה שהייתה לפני המשבר האחרון, שהשפיע מאוד גם על הראייה שלי את המערכת כולה. אני חושבת שהמשבר האחרון פגע מאוד ביכולת לקבל החלטות. החקירות וההתנהלות סביבן השפיעו לרעה על דרך קבלת ההחלטות ברשות המסים".

* היית חוזרת לרשות?

"היום לא. אבל ייתכן שאחזור למערכת ציבורית בעתיד, כשתהיה לי יכולת כלכלית מספיקה. מה שאני מרוויחה היום, לא שווה ערך למה שהרווחתי ברשות הציבורית. בעוד 10 שנים נניח, אוכל להרשות לעצמי, ובהחלט אבדוק עוד פעם אפשרות כזו".

הפרידה מהבעל > "הגירושין מבעלי הראשון היו צריכים לקרות הרבה לפני שזה קרה בפועל. יכול להיות שזה היה קורה מוקדם יותר, אם לא הייתי בתפקיד כל-כך בכיר ברשות, כי הקדשתי לתפקיד את כל המשאבים הנפשיים. כשיצאתי לשוק הפרטי, הייתי קצת יותר פנויה, ואז התחלתי להתעסק גם בחיים האישיים שלי.

"בעלי ואני עברנו איזה תהליך, ובסוף נפרדנו בהסכמה. לא הגענו למאבקים ולדיונים. מה שהקל על הפרידה הייתה העובדה שאני עזבתי את הבית וויתרתי על הרבה דברים. קניתי בית ליד הבית שבו גרנו, והסכמנו על משמורת משותפת ללא מזונות. אם אין מאבק על כסף ועל חזקה, אין הרבה על מה לריב. בגירושין יש יתרון גדול כשיש יכולת כלכלית".

המהפך > "כנציבת מס-הכנסה, חיי היו מאוד חד-גוניים. לא השארתי, וגם לא מצאתי דרך להשאיר, מספיק זמן לחיים האישיים. בין היתר, לא חשבתי על איך שאני נראית ומתלבשת. הזנחתי את עצמי על-חשבון הקריירה. ילדים אסור להזניח, אז הדבר שהכי קל זה להזניח את עצמך. בשנתיים וחצי בכהונה עליתי במשקל. גם בתור יועצת משפטית של המכס והמע"מ הייתה לי הרבה עבודה, אז תהליך ההזנחה החל כבר אז. כשסיימתי את התפקיד חזרתי לעצמי, למה שהייתי קודם. לא יצרתי משהו חדש, פשוט חזרתי לטפח את עצמי, ואז ירדתי 10 קילו. ירדתי ממידה 44 בג'ינס למידה 38. עכשיו כבר הספקתי לעלות ל-40. אבל אז זה היה שינוי מאוד משמעותי עבורי: ירדתי במשקל, עשיתי ניתוח לייזר להסרת המשקפיים והארכתי את השיער".

סדר יום > "אני מתחילה את הפעילות שלי ב-8:00 בבוקר ולא מסיימת לפני 11 בלילה. אין לי מנוחה, אבל זה מבחירה. אני קמה בסביבות 7:00, מעירה את הילדים, דואגת שיילכו לבית-הספר, ויוצאת מהבית בערך ב-8:00. מ-8:15 בבוקר יש לי פגישות, נסיעות בכל הארץ ולפעמים דיונים. בדרך-כלל אני גומרת את יום העבודה בסביבות 19:00, ומאותה שעה אני מקדישה זמן לעיסוקים אישיים ולתחביבים שלי ושל הילדים, בין היתר, לסקווש, לטניס ועוד".

פנאי > "מאז ומעולם ספורט היה תחביב שלי. אני מחוברת מאוד לספורט. בנעוריי הייתי שחקנית כדורעף. שיחקתי בליגה לאומית. בשנים שהייתי נציבה לא הגעתי לזה, כי פשוט לא הספקתי, אבל בשנים האחרונות חזרתי לעסוק בספורט. היום אני משחקת טניס וסקווש כמה פעמים בשבוע, עם ילדיי ועם בעלי רועי, שגם הכיר לי את עולם הצלילה, ובזכותו עשיתי קורס צלילה שני כוכבים. אנחנו מקפידים לרדת לאילת לצלול כל כמה חודשים, ובסוכות ניסע לסיני, לדהב, לשיט של צלילות. תחביב נוסף שלי הוא טיס. יש לי רישיון טיס, ואני טסה מדי פעם בשמי הארץ".

מוזיקה > "למדתי לנגן בפסנתר כשהייתי ילדה, ועד לפני שנתיים לא ניגנתי כלל. נגינה היא משהו תורשתי במשפחה שלנו. סבתי הייתה פסנתרנית וגם אבי מנגן. המוזיקה הייתה תמיד חלק מהחיים שלי. בני, איתי, מנגן בגיטרה, במפוחית וגם שר בלהקה עם חברים, ומאוד מקורב למוזיקה. המורה שלו לנגינה אמר לי יום אחד 'את תחזרי לנגן'. ובאמת, לפני שנתיים חזרתי לנגן. כל יום שלישי בבוקר אני מנגנת שעה בפסנתר".

הצלחה > "הכול הלך לי בקלות יחסית בחיים. בתיכון הצטיינתי, בצבא סיימתי קורס קצינות קשר בהצטיינות ונשארתי להדריך, וגם בלימודי משפטים הצטיינתי. גם ברשות המסים הצלחתי. התקדמתי מאוד מהר והגעתי לתפקידים בכירים. אני חושבת שזה קשור לשלושה דברים : א'- התעסקתי תמיד בצד החיובי של כל דבר בחיים, וזה בטוח עזר, ב'- אני לומדת בקלות, זוכרת דברים בקלות ואני גם ספורטאית טובה, וג'- צריך גם לדעת לקחת את המזל כשהוא מגיע. אף פעם לא פחדתי לקחת את ההזדמנויות שצצו. מי שמסתכל על החיים בצורה חיובית גם החיים מסתכלים עליו בצורה חיובית. זה המוטו שאני משתדלת ליישם".

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות