משקיעים בזוגיות

בגיל שרבים מתחילים להתעניין בפרישה מוקדמת לגמלאות, דב ילין ויאיר לפידות הקימו בית השקעות. שלוש שנים וחצי אחרי, ועם 8 מיליארד שקלים בקופה, הם חושפים ציפורניים וטוענים ל"ניגודי עניינים" אצל המתחרים. ראיון לוחמני > רועי מלצר ועירית אבישר

אף שעולמם נע סביב כסף, לדב ילין וליאיר לפידות לא נוח לדבר עליו בכל הקשור להיבט האישי שלהם. כשהם נשאלים לגבי התחושה להפוך לבעלי ממון בעקבות היותם בעלים של בית השקעות המנהל 8 מיליארד שקל, הם מתקשים להשיב. תחילה הם נעים בכיסאות באי־נוחות, בהמשך מחליפים מבטים, מסמיקים מעט, ורק כשילין מתחיל למלמל משהו לא ברור בחצי פה, תופס לפידות פיקוד ושולף לפתע את הפלאפון מהכיס. "כסף לא מעניין אותנו", הוא אומר. "תסתכלו על הפלאפון שלי ותראו איזה ישן הוא. אנחנו לא חובבים של גאדג'טים ודברים מהסוג הזה. זה לא הסגנון שלנו".

גם בכל הקשור לפילוסופיית ההשקעות, ילין ולפידות נמנים עם הצד השמרני של הענף. כמי שמאמינים בעיקר בכיתות רגליים בין הפירמות, ההיכרות האישית ארוכת השנים עם הנפשות הפועלות, ושינון ולמידה של דוחות הם שעוזרים להם לרשום הצלחות. ויש כאלה. בתוך פחות מארבע שנים הפך בית ההשקעות שבניהולם לשחקן משמעותי בשוק הרווי והתחרותי. בדירוג "גלובס-מעלות", שפורסם בחודש שעבר, דורג ילין-לפידות במקום הראשון בקבוצת המנהלים הבינוניים בשלוש קטגוריות: באג"ח בארץ, באג"ח בחו"ל ובמניות ישראליות. קרן הנאמנות הגדולה ביותר שלהם, ילין אג"ח כללי, שמנהלת 1.9 מיליארד שקלים, השיגה תשואה של כ-18% מאז הוקמה לפני קרוב לשנתיים. הקרן המנייתית שלהם הניבה 25% מאז הקמתה בשנה שעברה, והיא מנהלת 205 מיליון שקל.

ברקע היו אלה כמובן רפורמת בכר והגאות בשווקים שעזרו בכך, אבל לא רק. שניהם רואי חשבון בהכשרתם, דוגרים רוב שעות היום מול מסכי המחשב, ואינם מאמינים בנוסחאות קסם, בהשקעות במקומות אקזוטיים או בכל הבטחה אחרת שמתיימרת להשיג תשואות מהירות בפרקי זמן קצרים. "ההבדל בינינו לבין גופים אחרים שניסו את מזלם בשוק ההון בשנים האחרונות הוא שאנחנו הקמנו את בית ההשקעות כשהיינו פעילים בשוק מעל עשרים שנה", אומר לפידות. הגישה שלנו להשקעות היא גישה מאוד פונדמנטליסטית (ניתוח על־פי אמות מידה כלכליות). אנחנו לא צ'רטיסטים (משקיעים על־פי תורת הניתוח הטכני) ולא מנסים להשקיע לפי גלים או סימנים כאלה ואחרים. אנחנו חושבים שזה המון עבודה קשה, שכוללת ידע של ענפים וקריאת מאזנים ויכולת לנתח אותם לאורך זמן".

וזה מתאים למשקיע הישראלי?

לפידות: "המשקיע הישראלי עבר כברת דרך מסוימת, אולם ציבור המשקיעים עדיין לא מבין מספיק טוב את שוק ההון. צריכים, לדעתי, להתחיל וללמד חינוך לפיננסים כבר בבתי הספר, כפי שהציעו לאחרונה. יש פה מושגי יסוד בעולם הפיננסי שרוב הציבור לא מכיר מספיק טוב, ומשלם על כך בטעויות שהוא עושה".

ילין: "אני בכלל חושב שבישראל השקעה במניות נתפסת במידה מסוימת כמוצר צריכה. לעתים אנשים קונים מוצרים כאלה כמו שהם קונים מכונית אופנתית. נחמד לדבר על זה ביום שישי ולספר, אני השקעתי במניה כזו וכזו. אני בכלל לא בטוח שרק שיקולים שכלתניים פועלים פה".

ומה לגבי אופק ההשקעה? המשקיע הישראלי הרי מחפש "לעשות מכה" וכמה שיותר מהר.

ילין: "זה ברור שיש יתרון בלהיות משקיע לטווח ארוך לעומת משקיע לטווח קצר. יש, לדוגמה, מתאם הפוך ברור בין תשואה עודפת לבין מיעוט פעולות בגלל העמלות שאתה תחסוך, ויש גם עמלה סמויה, שזה הפרשי הביקוש וההיצע שאתה משלם בעת ביצוע עסקה. אם נוסיף פרמטר שלישי, שזה המיסוי על רווחי הון, הרי שברור שלאלה שמבצעים הרבה פעולות בפרק זמן קצר יהיה קשה להרוויח".

לפידות: "אי־אפשר תמיד לדעת לתזמן את השוק. תוציאו פלט של שוק המניות שנה אחורה, זה מזכיר בדיקת אק"ג. אתה מקבל תמונה של גרף עצבני עולה ויורד, אבל אם תוציא כמה שנים אחורה אתה תתחיל לראות שיש לו קו מגמה. כשאתה מביט על הטווח הקצר אתה לא יודע באיזו נקודה אתה. אתה עלול לצאת דווקא בזמן של ההתקף לב בשוק. אולם לאורך זמן ניתן לראות שהמשברים הם תמיד זמניים, אלא אם כן קנית בסיטואציה בלתי סבירה בעליל מהסוג של נאסד"ק בשנת 2000".

או כמו עם מניות הנדל"ן כאן בארץ.

לפידות: "אפשר לומר שהייתה אצלנו מיני בועה קטנה בנדל"ן במקומות אקזוטיים. זה נתפס על־ידי חלק מהמשקיעים בשנה האחרונה כאילו זו מכונה להדפסת כסף. אבל עכשיו זה נעלם. לדעתי זה מראה שוב שאסור אף פעם להיכנס לאופוריה בשוק, כמו שאסור אף פעם להתייאש ולהיכנס לדיכאון וללחץ. זה הדבר הכי גרוע שאפשר לעשות".

אז הירידות לא מבהילות אתכם?

ילין: "לא, אבל ברור שאנחנו לא רוצים שהמשקיעים יראו ערך יותר נמוך של השקעה. זה לא מצב מלבב או מצב שאנחנו חוגגים עליו. בכל מקרה, אם מסתכלים מהיום קדימה אפשר למצוא הזדמנויות לא רעות. היום המצב הוא יותר מעניין בעניין של השקעות, ומי שיוצא מהשוק וחוזר לפק"מים עושה טעות לאורך זמן".

גם נוכח המשבר המעמיק בכלכלה האמריקאית?

לפידות: "תסתכלו על עשר השנים האחרונות בכלכלה העולמית, ותראו אילו משברים אדירים היא עברה: החל ב־1998, אז היה משבר אדיר בקוריאה, בטייוואן ובסינגפור, שהמטבעות שלהן קרסו והן נכנסו למשבר נזילות אדיר; רוסיה פעם ראשונה פשטה את הרגל ב־1998; ארגנטינה פשטה את הרגל; וכמובן התפוצצות בועת ההיי־טק, שהייתה הכי גדולה בהיסטוריה של הבורסות. כיום אין פה מצב של תמחור של חברות משולל יסוד כלכלי בצורה קיצונית, ולכן אין ספק שהמשבר הזה קטן יותר".

ילין: "בעולם ההשקעות אני לא חושב שאפשר לדבר בנחרצות על מה שיהיה, אבל אנחנו נותנים הסתברות הרבה יותר גבוהה לתרחיש שבו המשבר הנוכחי יעבור על העולם די בקלות, מאשר התרחיש השני שבו הכלכלות והבורסות יתמוטטו. הריביות ברוב השווקים העולמיים מאוד נמוכות, המון כסף מחפש עדיין השקעות, הבנקים המרכזיים עוזרים, וישנן סין והודו שממשיכות לצמוח ומווסתות את ההאטה במערב".

ותודה לעמית ברגר

ילין ולפידות אמנם חולשים על בית השקעות צעיר מאוד, בן שלוש שנים וחצי, אך ההיכרות ביניהם הולכת עשרים שנה לאחור, כשעבדו במחלקה הכלכלית בחברת העובדים של ההסתדרות. בהמשך דרכם התפצלה, אבל לדבריהם הקשר נשמר. "נשארנו חברים, אבל לא תכננו הקמה ספציפית של בית השקעות. הטריגר היה המהלך שנכפה על דב על־ידי גורמים חיצוניים", מספר לפידות.

"המהלך" שנכפה על ילין הוא פיטוריו מבית ההשקעות דש, על־ידי עמית ברגר, שהשתלט עליו ב־2002. "השותפים שלי בדש החליטו למכור את השליטה לברגר, ולא רציתי להישאר עם אחזקת מיעוט. לכן הצטרפתי למכירה", מספר ילין, שהיה ממקימי בית ההשקעות בסוף שנות ה־80. "ברגר אמנם דרש שנמשיך לעבוד בחברה, אבל מהר מאוד התגלו חילוקי דעות לגבי הניהול השוטף. לא הסתדרנו, ובשלב כלשהו הוא פשוט החליט לפטר אותי. ואז התחיל משחק חד גדיא שלם.

"כחודשיים לאחר הפיטורים, השותף שלו דאז מיקי צולר (ראש הסתדרות העובדים הלאומית, שיזמה מהלך של השתלטות עוינת על דש) פיטר את ברגר בעצמו והביא את דן ללוז וקובי לוינסון לנהל את החברה. השניים דרשו ממני להישאר, וטענו שהפיטורים לא תקפים. אולם כבר היה מאוחר מדי, שכן תוך כדי כבר קבעתי עם יאיר להקים את בית ההשקעות. החלטתי לעזוב וללכת לדרך חדשה, שאני לא מצטער עליה היום".

לפידות מצא עצמו באותה תקופה עם ותק של כמעט עשרים שנה בלאומי, כאשר בין היתר ניהל את מחלקת האנליזה של הבנק. "היה לי ברור שזה לא המקום שלי עד לפנסיה", הוא מספר.

שנה וחצי לאחר שהשניים יצאו לדרך עצמאית, הם החליטו להכניס לחברה שותף בדמות לידר שוקי הון, השייכת לשרפ"ק. לידר, שעוסקת בעיקר בחיתום, חיפשה דרך להיכנס לפעילות בתחום ניהול ההשקעות, ורכשה מילין־לפידות 50% לפי שווי של 30 מיליון שקל. בית ההשקעות ניהל באותה תקופה 900 מיליון שקל, ותג מחיר של 30 מיליון שקל נראה הגיוני, אולם כיום מחיר זה נראה מגוחך לאור הגידול הניכר בכספים המנוהלים. אפילו בלידר הבינו שמדובר בסכום מגוחך, ובצעד חריג פתחו את ההסכם עם השניים לפני כחודשיים, והגדילו להם את התשלום ב־4.7 מיליון שקל, סכום נאה, אך עדיין נמוך ביחס לרווחים שילין ולפידות מייצרים.

מדוע החלטתם לחבור ללידר?

ילין: "הערכנו שחברה של ניהול השקעות שגדלה צריכה להראות בסיס מסוים של הון עצמי, ואולי גם קיווינו לתרומה שיווקית או לעזרה בהבאת לקוחות חדשים, אבל בדיעבד כלל לא נעזרנו בלידר ואנחנו עדיין ממשיכים לפעול באופן עצמאי".

לפידות: "החיבור עם לידר נבע מהיכרות מוקדמת עם האנשים שם. בשנה שפעלנו באופן עצמאי, קיבלנו פניות מעשרה גופים מהמובילים בשוק ההון, עם הצעות לשיתופי פעולה. לידר פנו אלינו בהצעה בעיתוי טוב, ובכל מקרה, צריך לזכור שקיבלנו מהם הצעה להשקעה כשניהלנו כספים בהיקפים נמוכים. ההצעה הייתה אז הוגנת וטובה לאותן נסיבות, אף שבדיעבד היא כמובן לא שיקפה את הצמיחה שקרתה בשוק".

אז יצאתם קצת פראיירים.

ילין: "אני חושב שלא היינו כל־כך טיפשים. יחד עם הסכם ההשקעה סיכמנו על מנגנוני היפרדות אפשריים בטווחי זמן של שלוש שנים ואילך. הערכנו שמנגנוני ההיפרדות מקנים לנו יתרון. אנחנו אלה שמנהלים את החברה ואנחנו מכירים את הלקוחות, ואנחנו בעצם מהווים את השלד של החברה, ולכן אנו חיוניים להצלחת החברה. צריך לראות את המחיר שנקבע אז יחד עם מגנון ההיפרדות כדי לקבל תמונה שלמה על העסקה".

איך התקבלה ההחלטה לפתוח את ההסכם עמם?

ילין: "לפני כמה חודשים אכן אמרנו שהמחיר הוא לא הוגן ולא פונקציה של התרומה היחסית של כל צד, שכן אנחנו חברה שמתנהלת באופן עצמאי כלל בלי העזרה של לידר. לכן כשהתקרב המועד של מנגנון ההיפרדות, אמרנו כי בהתחשב בתרומות היחסיות של כל צד אנחנו מבקשים עדכון למחיר העסקה. תוך כדי שיחות הסכמנו להאריך את ההתחייבות שלנו לשותפות עם לידר, ובמקביל קיבלנו תיקון מסוים למחיר העסקה".

תיקון מינורי.

לפידות: "זה נכון. אבל צריך לזכור שאנחנו אנשי שוק הון. אתם יודעים שעריהן של כמה מניות עלו במאות אחוזים מאותו יום שחתמנו על עסקה עם לידר ועד היום? אם לידר לא משקיעים בנו, והיו קונים לדוגמה מניות של בתי השקעות אחרים בבורסה באותו מועד, הם בוודאי היו מרוויחים יפה, שכן גם שוויים של בתי ההשקעות האחרים צמח באופן משמעותי בתקופה זו. זו בדיוק ההבחנה בין חוכמה מראש לחוכמה בדיעבד".

מה לגבי המשך הקשר?

ילין: "הם מוגדרים כשותפים פיננסיים. הניהול השוטף נמצא בידינו, ואנחנו ממשיכים לפעול באופן עצמאי. אנחנו מקפידים על נתק מוחלט בעיקר היות שהקפדנו לא להתעסק בחיתום, ולהם יש פעילות משמעותית בתחום זה. זאת עוד סיבה להקפיד על הפרדה לחלוטין בניהול, כדי למנוע ניגוד עניינים".

מוותרים על 20 מיליון שקל

לא במקרה מעלה ילין את סוגיית ניגודי העניינים. תחום החיתום, שנחשב לרווחי במיוחד, נחשב לשנוי במחלוקת בעיקר לאור פוטנציאל ניגוד העניינים שהוא כולל. כיום, פרט לפריזמה ולילין־לפידות, לכל בתי ההשקעות המובילים יש פעילות חיתום שתורמת, במיוחד בתקופות גאות מסוג זהו שחווינו לאחרונה, תרומה נכבדת לשורה התחתונה.

מנגד, עולה לא אחת השאלה על פוטנציאל ניגוד העניינים שעמו מתמודדים בתי ההשקעות, שנמצאים מצד אחד כמשווקי ההנפקות בתור חתמים, ומצד שני כלקוחות פוטנציאליים לרכישת הנפקות בשל היותם משקיעים מוסדיים המנהלים את כספי הציבור.

ילין ולפידות החליטו לוותר על התענוג של הרחבת רווחיהם, והם לא מבינים כיצד עמיתיהם מרשים לעצמם לנהוג אחרת. "מהי בעצם חברת חיתום? אתה מחליט שאתה שם מישהו שהוא מנהל החיתום, ואתה משתתף בהנפקות", אומר לפידות. "אין פה כלום בעצם, חוץ מכמה מהלכים טכניים סביב העניין הזה, צ'יק־צ'ק הכסף מתחיל לזרום בתקופות טובות. בשנה כמו 2007, אם היינו מקימים חברת חיתום, היינו יכולים לייצר הכנסות של 20-15 מיליון שקלים".

אז למה לא? כולם עושים את זה.

לפידות: "כי אנחנו חושבים שזה לא נכון ללקוחות שלנו שאנחנו נעסוק בחיתום. זה לא שאנחנו חושבים שמי שעוסק בחיתום יודע שהגופים שלו שמשקיעים בניירות ערך שקשורים לעסקי החיתום יפסידו. אבל הנטייה הטבעית היא שאם אתה מקבל עמלה לכיס מצד אחד, אתה עשוי להיות במקרה כזה קצת יותר אופטימי מהרגיל במקרים מסוימים של חברות שמנפיקות".

אותם בתי השקעות טוענים שיש אצלם "חומות סיניות" בין חברות החיתום לבין ניהול ההשקעות.

לפידות: "נכון שיש חברות נפרדות ושיש דירקטוריונים שונים. אני מעריך שבבנקים היו חומות סיניות יותר גדולות מאשר בבתי השקעות, אבל גם הבנקים הואשמו בכך שהחומות הסיניות שלהם נגמרו במסעדות הסיניות. אז תארו לעצמכם מה קורה בבתי ההשקעות, שהם לא גופים מפוקחים עם רגולציה רצינית כמו שיש בבנקים".

מה שאתם אומרים הוא שרוב הגופים בארץ מושחתים.

ילין: "צריך לזכור שלמרות הביקורת ככה זה עובד בכל העולם, אבל עדיין קשה להתעלם מזה. אני אחדד את הדוגמה לניגוד האינטרסים. ברוב ההנפקות נקבע מחיר מינימום. החתם נהנה מעמלת הצלחה שתלויה בפער בין המחיר שבו נסגרת ההנפקה למחיר המינימום. לחתם יש אינטרס ראשון במעלה שמחיר ההנפקה יהיה גבוה ממחיר המינימום, כי הוא מקבל הכנסה נוספת. לעומת זאת, למנהל ההשקעות יש אינטרס לקנות את ההנפקה במחיר נמוך ככל האפשר. אני לא חושב שניתן להצביע על ניגוד אינטרסים פוטנציאלי יותר גדול מזה".

נתקלת בסוג כזה של ניגוד עניינים כשעבדת בדש?

ילין: "כשהייתי בדש, החברה עסקה בחיתום, ואני, שהייתי שותף, נהניתי גם מרווחי החיתום. באותה תקופה הייתי מנהל תיקים, וראיתי באילו קונפליקטים עמדתי. אפילו שהשתדלתי לפעול רק לטובת הלקוח, אני לא יכול להגיד שאיפה שהוא זה לא הכניס לבטים ודילמות, שהיו פחותות כאשר הייתי דן בהשקעה שלא הייתי חתם בה. לאור הניסיון שלי בדש החלטתי, בחברה הזאת, לא לעסוק בחיתום".

לפידות "אני לא מאשים לרגע שמישהו עושה פעולות לא כשרות. אבל קשה לי להניח כי מי שפועל בתחום החיתום פועל בצורה שנקייה מהטיות פסיכולוגיות".

אולי כשתהיו גוף גדול באמת תדברו אחרת. קחו דוגמה את אנליסט, שהחלו לאחרונה בפעילות חיתום.

לפידות: "בין גוף קטן לגדול יש הבדלים, אבל לא בנושא של חיתום. להפך, דווקא כשאתה קטן פעילות חיתום עוזרת לך להגדיל את ההכנסה. אנליסט הם חבר'ה טובים ומקצועיים. את ההחלטה שלהם להתעסק בחיתום הם לקחו משיקוליהם, אנחנו לא יודעים מהם. אנחנו יודעים לדבר בעד עצמנו - אנחנו לא נעסוק בחיתום בעתיד הנראה לעין".

מה לגבי תחום השיווק והפרסום? גם שם אתם כמעט שלא נמצאים.

לפידות: "אנחנו חברה עם אוריינטציה שיווקית מאוד קטנה. יש לנו בסך־הכול ארבעה מנהלי קשרי לקוחות, שעוסקים גם בהבאת לקוחות חדשים וגם בשימור לקוחות קיימים. להבדיל מחברות מקבילות לנו, שיש להן מחלקות שימור, כאשר לקוח אצלנו עוזב, בדרך כלל נגיד לו תודה על התקופה שעבד איתנו, ולא נתעלק עליו כדי שלא יעזוב".

אתם לא חוששים שגם כאן אתם מפספסים פוטנציאל גדול יותר להכנסות?

לפידות: "לא. אולי גופים אחרים עובדים שיווקית נכון יותר, אבל זה עניין של אופי - כמה אתה אוהב להתעסק בנושא הזה. אנחנו מעדיפים להתעסק בניהול השקעות".

ילין: "שלא יבינו לא נכון, לא שאנחנו לא רוצים להשיא את רווחי הפירמה שלנו, אבל זו לא הנקודה שאנחנו כל העת חושבים עליה. יש לא מעט דברים שהיו יכולים להביא לנו רווח ואנחנו לא מוכנים לעשות. יש אנשים שיעשו הכול כדי להרוויח יותר, אבל אנחנו לא כאלה. ניהול ההשקעות והשירות ללקוח זה המוקד של פירמה. זה נכון שאפשר להפוך את היוצרות, ושאפשר - במהלכים שיווקיים אגרסיביים - ליצור מומנטום, אבל אנחנו אף פעם לא ניצור אצל הלקוח נטייה או הטעיה בוטה לכיוון כלשהו, מה שאצל אחרים קורה".

לא עובדים בשיווק

קשה שלא להיזכר בהקשר זה בריבוי הקמפיינים של בתי ההשקעות על המק"מים שהנה משתחררים ושיכולים להניב תשואות אגדיות בבורסה, שגם כך נמצאת במחירי שיא, אם רק יושקעו באפיק הרצוי. כך היה בחודש מאי האחרון, ממש רגע לפני הנפילות שוברות הלב. שיווק ציני על גבם של הלקוחות. "יש כאלה שעושים את זה", מאשר לפידות. "אנחנו בכל מקרה לא נגיד אף פעם ללקוח שאפשר לבנות על תשואות אדירות. אנחנו נדגיש שיש גם סיכונים, אנחנו נדגיש מה הממוצעים הרב שנתיים של השווקים. אחת הבעיות הייתה שהשנים האחרונות היו שנים שמעבר לממוצעים הרב שנתיים, ואלה דברים שלא נמשכים בשוק ההון לאורך זמן. יש כאלה שחושבים שאם זה מביא את הלקוח, אז זה שווה את הפרסום. אז בנקודה הזאת אנחנו חושבים שלא כל דבר צריך להגיד ללקוח, גם אם זה במחיר שהוא לא יבוא. בגלל זה אנחנו נהיה ישרים והוגנים איתו במסר שאנחנו מעבירים ובציפיות שאנחנו מייצרים".

טוב, בואו לא ניתמם. גם הקרנות שלכם גדלו במיוחד בתקופה שלפני הנפילות.

לפידות: "ברור שאתה מעדיף להיות עם כל הכסף של הלקוחות, כשהתשואות באג"חים זה 10% ומכפילי הרווח במניות הם 5. זה נהדר. אלא שאת השווקים לא אתה קובע, ואין לך שום יכולת להשפיע עליהם. כמנהל השקעות צריך לעשות את הטוב ביותר שאפשר בתנאי שוק נתונים. אין ספק שהשוק שהיה לפני שלושה־ארבעה חודשים היה כזה שכמנהלי השקעות היו לנו פחות אפשרויות. אבל עדיין אנחנו מנסים לעשות את המקסימום שאפשר בתנאי השוק הקיימים".

התחרות הקשה בין בתי ההשקעות מביאה לכך שמסתכלים על התוצאות בטווח הקצר, מה שמביא לכך שישנם לא מעט מנהלי השקעות שבשל הלחץ המופעל עליהם גם מגדילים את רמת הסיכון. מה דעתכם על כך?

לפידות: "מי שתורם למהלך הזה יותר מכול זה אתם, התקשורת, אבל אני לא מאשים אתכם, כי זה המקצוע שלכם ואתם צריכים להתפרנס. העיתונות מדגישה את התשואה החודשית. זה מפעיל לחץ אדיר. קשה להיות טוב גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך. הגישה שלי היא שבשביל לנצח בטור דה פרנס לא צריך לנצח בכל קטע וקטע בנפרד. מספיק שאתה בצמרת ברוב הקטעים".

מה לגבי העתיד? בתהליך הקונסולידציה שצפוי בעתיד בקרב בתי ההשקעות, אתם תהיו בצד הקונה או הנמכר?

לפידות: "אנחנו לא שוללים דבר. מצד אחד, יש יתרון מסוים בגודל שנובע מדרישות רגולטוריות מחמירות שקיימות היום, שדורשות המון משאבים ניהוליים, וגם יתרון לגודל בפרסום ובשיווק. מצד שני, לניהול השקעות יש יתרון מסוים גם לקוטן. אנחנו היום מספיק גדולים כדי להמשיך לעבוד לבד. עם זאת, אני לא יכול להתחייב שבשום נקודה לא נחבור לגוף אחר או נרכוש גוף אחר".

ומה לגבי הנפקה אפשרית של בית ההשקעות?

לפידות: "זה חלק מהשאלות האסטרטגיות, אם כדאי להפוך לחברה ציבורית. אם הנפקה תיתן לנו משהו. אנחנו לא צריכים כרגע הון עצמי כי אנחנו לא רוכשים שחקנים אחרים, כך שאנחנו לא צריכים מימון. בכל מקרה, צריך לזכור שגם לידר שותף, והחלטות כאלה צריכות להתקבל בשילוב איתם. בכל מקרה אלה שאלות גדולות, ואנחנו בינתיים מתמקדים ביומיום של ניהול ההשקעות". ¿

צרו איתנו קשר *5988