"תבדוק את המספרים ותעזוב סיסמאות"

ס פק אם הוא עצמו יאהב את ההגדרה הזו, אבל רון חולדאי הפך בעשור האחרון ליזם נדל"ן. ראש עיריית תל אביב ייצרב בזיכרון התושבים כמי שסוף סוף דאג לשפץ ולשדרג את התשתיות הישנות והרעועות בכל העיר - שדרות תל אביב ויפו, אבן גבירול, נמל תל אביב ויפו, מדרון יפו (ואי אפשר בלי הריסת אוסישקין) ועוד.

במקביל, אולי לא מעט בזכות אותן יוזמות, הפכה תל אביב בתקופת חולדאי לסממן הבולט ביותר של עשירי ישראל המוחצנים. בעשור האחרון עזבו שועי הארץ את בתיהם בסביון, בני ציון או הרצליה פיתוח, והחליטו לקנות דירת פאר בתל אביב. לפתע, האשימו את חולדאי כאילו הוא זה שהפך את תל אביב לעיר של עשירים.

"תבדוק את המספרים ותעזוב סיסמאות", אומר חולדאי, בראיון נדיר ל"גלובס". "בא האלפיון העליון ובא מעמד הביניים. העובדה שבונים מגדלים ובא האלפיון העליון זה דבר חיובי לעיר. כל מי שחושב שמדינה צפופה כמו מדינת ישראל יכולה להרשות לעצמה לפרבר את עצמה למוות לא מבין על מה הוא מדבר. כל דירה במגדל היא דונם אדמה שלא נכבש בשטח חקלאי.

"אל תהיה פופוליסט. אין ברירה, אנחנו במדינת ישראל מצטופפים, וכשאנחנו מצטופפים אנחנו גרים יותר ויותר בערים, ובערים המשמעות היא לבנות לגובה. הרי בסופו של דבר, מי האנשים שבאים לגור בתל אביב? זה ישראלים, כולל תל אביבים ובניהם, שרוצים לחיות בתל אביב. אם הם רוצים לחיות כאן, אני צריך להציע להם איפה לחיות".

גלובס: אז נמשיך לראות עוד ועוד מגדלי עשירים?

"ודאי שאנחנו נראה יותר ויותר מגדלים. כללי הבנייה ברורים בתוכנית האב של העיר. בדיוק באותה מידה שקבענו שיש לנו אזור שבו אנחנו לא נבנה מגדלים - כך לאורך הקו האדום, במקום שיש מערכת הסעת המונים ובמרכז העסקים הראשי לאורך ציר איילון, בוודאי ובוודאי שייבנו מגדלים".

- ולא מפריע לך שהפכת לראש עיר של עשירים?

"אני כראש עיר לא יכול לשנות את המציאות שבה יש לנו פערים כאלה בין עניים לעשירים. זאת מציאות שאני כואב אותה, אבל היא נקבעת על ידי מה שקוראים המאקרו-כלכלה או מערכת הערכים והקביעה של חוקי הכנסת של מדינת ישראל.

"זוג צעיר שלא יכול לגור בדירות יוקרה בתל אביב גם לא יכול לגור בסביון. הוא גם לא יכול לגור ברעננה ולא יכול לגור בשכונות היקרות בראשון לציון. יחד עם זאת, הוא כן יכול לקנות ביד אליהו והוא כן יכול לשכור ביד אליהו, ביפו ג' או ביפו ד'. כלומר, המגוון קיים ואין את התהליך שאתה מתאר אותו.

"אני אומר לאלה שדואגים אם תל אביב תפסיק להיות עיר של צעירים, שזה יותר פופוליסטיקה של פוליטיקאים מאשר מציאות. תל אביב תמשיך להיות עיר של צעירים, מעצם טבעה כמרכז המטרופוליני שבו יש את האקשן. זה לא עניין של מיתוג, אלא תל אביב כמרכז מציעה את אותם דברים שאופייניים למרכז מטרופוליני, כמו מרכז לונדון, מרכז ניו יורק, מרכז פריז ומרכז ברלין. יש זמן שבו מגיעים צעירים בתקופת הרווקות שלהם אל המרכז, למקום שנותן להם את ההיצע הבילויי-תרבותי".

- העיר העברית הראשונה תהיה בסוף עיר של עשירים ורווקים בלבד? נכון להיום, ולא נראה שמשהו עומד להשתנות, משפחות צעירות, כל שכבת הביניים, מתקשה להישאר בתל אביב.

"אנחנו חיים במציאות שבה אני צריך לעשות עיר שיש לה את התשתיות ואת ההיצע. אף אחד לא שואל אותי איפה לגור. מי שרוצה עוזב את העיר, וזה לא רק משפחות, ומי שרוצה בא. אני לשמחתי רואה תהליכים חיוביים בנושא של ההתייחסות לעיר תל אביב יפו. בעבר לעיר לא היה דימוי של מקום שטוב לחיות בו, והיה בו מאזן הגירה שלילי. אבל המאזן התחלף וגם משפחות עם ילדים רואות לעצמן את תל אביב כמקום שראוי לחיות בו. כתוצאה מזה, אנחנו צריכים לבנות כל שנה גני ילדים בכמויות גדולות מאוד, לפחות עוד 20 גני ילדים כל שנה. בנוסף, גם הגיל החציוני יורד.

"אי אפשר להתעלם מכך שכתוצאה מזה שרבים רוצים לחיות כאן, אז בשוק החופשי נוצר מצב של האמרת מחירים. הדבר משליך דרך אגב על כל הסביבה ולאו דווקא על תל אביב. זה לא תל אביב פה וגבעתיים שם, אלא ככל שאתה מתרחק מהמרכז כך זה הולך ופוחת. תל אביב היא בסך הכל מרכז של עיר אחת גדולה של 3 מיליון נפש".

"יש אקירוב ויש כפר שלם"

קשה לדבר על תל אביב כעל מקשה אחת. הצרות המוזכרות תמיד בנשימה אחת עם הפריפריה - אוכלוסיה קשת יום, תשתית מוזנחת וביקושים נמוכים לדירות - נמצאות גם היום בחלק משכונותיה הדרומיות של העיר. בזמן שברחוב הירקון ובשדרות רוטשילד ניתן למצוא דירות במחיר של 20 אלף דולר למ"ר, בשכונת התקווה, בתל כביר או ביפו מדובר לעיתים במחיר של חדר.

חולדאי: "עיר בהווייתה היא אי. אין עיר שהיא לא אי ושאין בה אי. גם יפו היתה עיר והיום היא חלק מתל אביב יפו, ויש בה גם את זה וגם את זה, בדיוק כמו שבלב העיר יש גם את זה וגם את זה. תל אביב היא עיר שיש בה הכל. יש בה את אזור התחנה המרכזית, על כל מה שזה מבטא בצד אחד, ויש לה את המלונות, שזה מבטא דבר אחר. יש את מגדלי אקירוב בצד אחד ואת כפר שלם בצד שני. יש לנו הכל. אנחנו עיר, אנחנו דבר חי, דינאמי ומתפתח, ואנחנו עושים הכל כדי שלסך כל האוכלוסיה שלנו יהיה יותר טוב".

- מה בנוגע לפרויקטים של פינוי-בינוי, שרבים רואים בהם את המזור למצוקת הקרקע והדירות בעיר?

"פינוי-בינוי הוא תהליך מאוד מאוד בעייתי, שמתאים רק לשוליים. הוא מתאים לפרויקטים ספציפיים ומאוד קטנים. בכל מקרה, אין לו השפעה מהותית על מאקרו בעיר כמו תל אביב.

"פרויקט של פינוי-בינוי מותנה בכל כך הרבה בעיות במדינת ישראל, שלא ראיתי פרויקטים מאוד מוצלחים. הבעיה היא שאתה יכול לעשות פינוי-בינוי רק במקומות שבהם הצפיפות מאוד נמוכה. כלכלית, על פחות מפי 3 אי אפשר לבצע את זה. אני ראיתי, ויש מספיק דוגמאות ואני לא אכנס לזה, איך לוקחים מקום מסוים והופכים אותו להיות סלאמס. לכן, לפרויקט של פינוי-בינוי צריך להיכנס בזהירות במקומות ספציפיים, ועיריית תל אביב באמת עושה אותו בכל מיני מקומות. אבל על העיר תל אביב, מכיוון שזאת עיר בנויה, זה לא ישפיע בצורה מאוד משמעותית".

- אתה חושש שהשיכונים הישנים יהפכו למגדלי סלאמס גרועים יותר?

"בוודאי. לכן צריך להיכנס לזה בזהירות, ויש מקומות שבהם צריך לכל היותר עיבוי של המגורים. לכל מקום צריך לתפור את החבילה שלו. בתל אביב יש עדיין הרבה מאוד קרקעות והרבה מאוד פוטנציאל בינוי".

- איפה?

"קודם כל, כל אזור צפון מערב העיר, כל אזור הגוש הגדול ושדה דב שיתפנה".

- מתי זה יקרה?

"לא יודע. אני מעריך שתוך 10 שנים, אבל אני לא יודע. אני לא אחראי על זה. מדינת ישראל צריכה לקחת החלטה, ואני לא יכול לעזור".

- בינתיים, כמה עתודת קרקע נותרו בעיר?

"בתל אביב יש לפחות קרקע לעוד 100 אלף איש כרגע. יש קרקעות ביפו, יש קרקעות בדרום העיר, יש עוד הרבה קרקעות למגורים בתל אביב".

- מדברים כל הזמן רק על מגורים. לא זנחתם מעט את תחום העסקים לטובת הערים השכנות?

"מתחם הבורסה ברמת גן לא צמח בזמני. בוא נראה מה קרה ב-10 השנים האחרונות, בהן בתל אביב ממשיכים לבנות לעסקים".

- כל מי שיש לו מגדל משרדים במרכז העיר מזדרז להכריז שהוא ישנה את הייעוד למגורים.

"אנחנו נמצאים בגלים. היתה תקופה שלא רצו לחיות בתל אביב ובנו רק מגדלים לעסקים. עכשיו טוב לחיות בתל אביב, ופתאום רוצים להמיר מגדלים למגורים. אנחנו מאפשרים זאת רק בשוליים. דרך אגב, יש לנו מדיניות שבאזורי עסקים בכל זאת יהיו מגורים בשיעור של 25%, כי חשוב לשמור על החיים של אותו מקום, שלא יהיו בו חיי לילה עם כל הגורמים השליליים שכרוכים בכך". "

"הורדנו את המקף מתל אביב יפו"

גם שנה לפני הבחירות, רון חולדאי עדיין מאמין שהוא בעיקר צריך לעשות ולא לדבר עם כלי התקשורת. הסיבה העיקרית לכך שהוא בכל זאת נאות כעת להתראיין, היא פתיחת שנת הלימודים במכללה האקדמית תל אביב-יפו, מקום שמצליח להדליק זיק של ממש בעיניו של ראש העיר.

"היום זהו קודם כל יום חג", אומר חולדאי, "אפשר להגיד שבפרקטיקה, כל מי שרוצה להירשם למכללה צריך לבוא מעכשיו לפה, ומרבית הסטודנטים של המכללה כבר לומדים פה. החלום הזה, של להביא את האוניברסיטה ליפו, התגשם".

גלובס: למה זה כל כך חשוב?

"כשנכנסתי לתפקידי, אחד הדברים שראיתי לעצמי כחובה היה לקחת כעירייה את יפו כפרויקט מרכזי של העיר תל אביב-יפו. בסופו של דבר תל אביב יצאה מיפו.

"יפו היא עיר עתיקה מאוד, יש לה מורשת תנ"כית, בעוד שתל אביב היא העיר העברית הראשונה. יפו הוזנחה לאורך הרבה מאוד שנים מהרבה מאוד בחינות, ואני הגדרתי מטרה בעצם למחוק את המקף בין תל אביב ליפו. כדי לייצר את התהליך הזה אנחנו בחרנו באסטרטגיה שהיתה מבוססת על ארבע רגליים - תשתית פיזית, תיירותית, חינוכית ותרבותית. אם אתה בוחן אותה בערכים כלכליים אני חושב שאפשר כבר לדבר על השקעה של קרוב למיליארד שקל ביפו בתשע שנים האחרונות. הדובדבן על הקצפת היה להעביר ליפו מוסד אקדמי".

במשך שנים עמד בצפון יפו השלד הרעוע של בית החולים שתרם בזמנו המיליארדר שאול אייזנברג, ושמאוחר מדי גילו שהוא לא ממש נחוץ. חולדאי שכנע את המדינה ואת משפחת אייזנברג בדבר תרומה של מכללה לאזור, והשנה כבר אמורים ללמוד במקום כ-2,000 סטודנטים. בסופו של דבר, יכלול הקמפוס 13 מבנים בהם ילמדו 12 אלף תלמידים.

חולדאי: "כשאנחנו יושבים היום במכללה זה מחמם את הלב. מי שיודע מה היה כאן, מכיר את הסיפור של השלד, של בית החולים שישב פה 30 שנה. הדבר לא היה קל, כי זה ללכת למינהל מקרקעי ישראל וליצור את ההסכמה לתהליך של לקיחת השטח הזה ולייעד אותו למכללה, זה היה סיפור בפני עצמו. משפחת אייזנברג באדיבותה הגיעה איתנו להסכמה לגבי הדרך שבה היא רוצה שאייזנברג יונצח במסגרת הזאת שנקראת המכללה, מבלי שהם עמדו על זה שהמכללה תיקרא על שם אייזנברג (הכיכר המרכזית תיקרא כיכר שאול אייזנברג - ד.מ)".

- מה באשר למימון?

"ברור שעיריות אינן בונות אוניברסיטאות. השיטה בדרך כלל של בניית מוסדות להשכלה גבוהה היא שהוות"ת מתקצב בערך 50%, ואחרי זה המוסד להשכלה גבוהה מוצא תורם שייתן עוד 50%. אנחנו בעיריית תל אביב לקחנו בעצם את התפקיד של להיות המממן. אנחנו אמרנו שיתחילו לבנות, ונשיג את התורם אחר כך. בבניין הראשון רצתי אחרי תורם עד למקסיקו. בבניין השני בא אדם בשם ג'ורג ווסטון, ידיד שלי מארה"ב, שבהתחלה נתן את 2 מיליון הדולר הראשונים. לפני שנה הוא הגיע לכאן, ראה את הבניין גמור והוסיף עוד 4 מיליון דולר, ויש לנו עכשיו את הבניין השני. כלומר, הכסף התגלגל מבניין לבניין, וחוזר בסופו של דבר לכיסה של העירייה אחרי שהתורמים משלימים. אנחנו מגיעים לזה שיש לנו מכללה מתפקדת ביפו, שהפכה למותג מנצח".

- בסופו של דבר, הסטודנטים לא מגיעים מיפו. השינוי עוד לא ניכר בשטח.

"אני אומר לך שזה כבר ניכר. אם אני מגיע הנה לביקור ובאקראי ניגש ללוח המודעות ורואה סטודנט מחפש שותף לדירה ביפו, אז הדבר עושה את שלו. אם אני הולך למסעדה הבולגרית ממול, מתיישב שם לארוחת צהריים ורואה שני בחורים צעירים שאומרים לי שהם סטודנטים במכללה, אז אני יודע שמשהו קורה. הדבר היותר חשוב והכי גדול שקורה הוא המעורבות של המכללה בכל מערכת החינוך ביפו. המכללה מטפלת לא רק באלה שזקוקים לעזרה, היא מטפלת במצטיינים ולזה יש משמעות עצומה, שלא לדבר על העובדה שמספר הסטודנטים מיפו הוכפל בשנה האחרונה, יהודים וערבים. זה לא מספרים אסטרונומיים, אבל היום כבר 25 סטודנטים במכללה הם מיפו, וזה לא היה קודם. זה תהליך".

פרופ' נחמיה פרידלנד, נשיא המכללה, מציין כי אחת הטעויות הגדולות של המכללות היושבות בפריפריה היתה ההחלטה לגייס משם את רוב התלמידים. לדבריו, "אנחנו הגדרנו כישלון במקרה שכל התלמידים יהיו מיפו, או שכל התלמידים לא יהיו מיפו".

- אפשר להוריד את המקף מתל אביב-יפו?

חולדאי: "אני חושב שהורדנו כבר את המקף מתל אביב יפו. הדרישה היום לתיור ביפו, החיים היום ביפו, לא דומים בכלל למה שהיה לפני שבע שנים. אם קסטרו פתחה חנות כמו שהיא פתחה בכיכר השעון, אז אנחנו בתהליך הנכון".