לא דמוקרטי, אבל אין ברירה

יש משהו מפחיד בתהליך שבו שר הפנים מכריז על הקמת ועדה קרואה לעיר והדחת ראש העיר מתפקידו. לאחרונה הודחו ברוך אלמקייס מירוחם, יוסי ג'ינו ממגדל, אבי אסרף מאופקים, בני רגב מלוד, יעקב אמור מקציר, מוטי בריל מערד, חאג' יחיא מטייבה, ועוד כמה ראשי רשויות במגזר הערבי והדרוזי. קרוב ל-20 מועצות מוניציפליות פוזרו בתקופה האחרונה. פלורה שושן ממצפה רמון מועמדת להדחה ומצויה בשלבי השימוע, והשבוע הצטרף לרשימה הלא מפוארת אבירם דהרי מקרית-גת, שבכלל סירב לשתף פעולה עם ועדת החקירה שמינה משרד הפנים לבחינת תפקוד עיריית קרית-גת.

למה מפחיד? לא רק משום שנראה שהיד על הדק ההדחות קלה ויש סכנה להתחשבנות פוליטית בין שרי פנים לבין ראשי ערים ממפלגות אחרות, אלא משום שמדובר באקט אנטי דמוקרטי ביסודו: תושבים בוחרים ראש עיר וחברי מועצה, והנה בא שר הפנים, כאילו הוא הנציב העליון הבריטי מול הנייטיבס של פלשתינה, מדיח את ראשי הערים שנבחרו כחוק ועושה צחוק מתהליך הבחירות הדמוקרטי ברשויות. מדברים הרבה על הצורך לחזק את השלטון המקומי מול עוצמת השלטון המרכזי, והנה השלטון המרכזי מפעיל סמכות קיצונית מול השלטון המקומי.

הסיבות להדחה יכולות להיות אי יכולת להעביר תקציב במועצת העיר, למשל במקרה של מוטי בריל מערד, או אי סדרים כספיים וניהוליים, כמו אבי אסרף מאופקים, ש"צמצם" את הגירעון על ידי שימוש בתקציבים מיוחדים שקיבל ממשרד הפנים.

למרות שהסמכות להדיח ראש רשות נבחר נראית דרקונית, לפעמים אין ברירה אלא להפעיל אותה, על מנת שהבוחרים ימשיכו לקבל שירותים בסיסיים. "טעות בבחירות" של בוחרים משפיעה על אספקטים חשובים נוספים של חייהם, כי ראש העיר הנבחר הוא גם ראש הוועדה המקומית לתכנון ובנייה, העוסקת במתן רישיונות עסק ובהוצאת היתרי בנייה, וכמובן קשור לקבלנים.

צריך לומר את הדברים כמות שהם: עיקר הבעיה בערים הקטנות, במגזר הערבי זה בולט אבל זה קיים בהחלט גם במגזר היהודי, היא תופעות החמולות, השחיתות והפרוטקציוניזם. ראשי הרשויות הנבחרים מקבלים כוח גדול, והקשר בין כוח ושחיתות כבר הוגדר בפתגם ידוע, ובעיקר נכונים הדברים כשמדובר במקומות קטנים.

יחד עם זאת, המבחן העיקרי שמפעיל משרד הפנים, שהוא אי העברת תקציב, איננו תמיד המבחן העיקרי והחשוב ביותר בשיקולי הדחת ראש עיר. חשובים לא פחות הם פרמטרים כמו אחוז הגבייה של ארנונה, מספר העסקים שאין להם רישיון, כמות הבנייה הבלתי חוקית והיעדר אכיפה של חוקי התכנון והבנייה, ומה שתמיד מהווה אינדיקציה לשחיתות - איך ראש העירייה או רשות חדש נוהג בשאלת כוח האדם, ועד כמה הוא ממהר להכניס לעבודה בעירייה את קרובי משפחתו וחבריו האישיים או הפוליטיים.

בחודש נובמבר יתקיימו בחירות במועצות האזוריות. דווקא שם, במקומות הכפריים, דומה שחגיגת ראשי המועצות גדולה עוד יותר מאשר בערים, אבל משרד הפנים עדיין אינו מטפל בהם כראוי. זו ההזדמנות.