עסקת פז: פסק הבורר של השופט ישי לויט בוטל - אך שכרו בסך מיליון דולר לא יוחזר

צדיק בינו יכול לנשום לרווחה: בית המשפט המחוזי בחיפה ביטל את פסק הבורר החלקי של השופט בדימוס ישי לויט בסכסוך בין קבוצת ליברמן - שבינו חלק ממנה - לפולנים בעסקת פז. זאת, משום שלויט לא נתן לצדדים גילוי נאות על עניין אישי שהיה לו עם חברת פז.

לויט לא הביא לידיעת הצדדים, שכשנה לפני שמונה כבורר בתיק, הוא ניהל באופן אישי מו"מ עם חברת פז, בקשר למגרש שבבעלות שלו ושל משפחתו, בנוגע להקמת תחנת דלק. מדובר במו"מ שלא צלח.

סגנית הנשיאה, השופטת שולמית וסרקרוג, אף הורתה להעביר את לויט מתפקידו כבורר, ולפיכך אם לא יגיעו הצדדים להסדר כלשהו, הבוררות תחל מראשיתה. בכך, למעשה, ירדו לטימיון שבע שנים בהן התנהלה הבוררות (1998-2005).

ואולם, זה אינו המחיר היחידי שישלמו שני הצדדים. ל"גלובס" נודע, כי לויט קיבל שכ"ט בסדר גודל של כמיליון דולר בגין טיפולו בתיק. מאחר שהסיבה לביטול הפסק נעוצה בו (אי-מתן גילוי נאות), לכאורה ניתן היה לדרוש ממנו להשיב את שכרו לצדדים. עו"ד פנחס רובין, שמייצג את קבוצת ליברמן, אמר היום (א') בתגובה: "לא עולה על דעתי לדרוש ממנו את החזר השכ"ט". אלא שממצב העניינים ניתן להבין שאילולא היה מדובר בלויט, לשעבר סגן נשיא המחוזי בת"א, דרישה כזו היתה מוצבת לכל בורר אחר.

מו"מ עם פז

כזכור, בפסק הבורר קבע לויט כי קבוצת ליברמן רימתה את חברת ארט-בי בעת שרכשה בחזרה את השליטה בפז מידי הקבוצה הפולנית, שהיתה בעלת השליטה בארט-בי, וגרמה לקריסתה עקב מעשי הונאה במאות מיליוני דולרים. לויט אף קבע מסקנות חמורות אישיות בנוגע למידת אמינותו של בינו, ומפסק הבורר עולה כי בינו הגיש לכאורה תצהיר שקרי.

בקשת הפסילה הוגשה ללויט זמן קצר לאחר פסק הביניים שלו. קבוצת ליברמן טענה שהתברר לה שלויט ובני משפחתו הם בעלי זכויות במגרש של כ-2,132 מ"ר בחדרה, עליו ביקשו להקים שם תחנת דלק. במשך יותר מחצי שנה ניהל לויט בשם המשפחה מו"מ עם פז במסגרתו התקיימו פגישות רבות ואף הוחלפו טיוטות הסכם. לפי הטיוטות, פז אמורה היתה לבנות את התחנה על חשבונה ולחכור את השטח ל-25 שנה, שאחריהן היתה עוברת התחנה לבעלות משפחת לויט, ללא תמורה נוספת.

אלא שלפתע החליטה פז משיקולים כלכלים וכלליים של כדאיות עסקית לסגת מהמו"מ. לטענת קבוצת ליברמן, לכישלון ההסכם היו השלכות משמעותיות מבחינה כספית עבור לויט. אמנם על המגרש ניצב מבנה שמשמש כחשמליה ומיזוג אוויר לרכב, הוסיפו, אך אין להשוותו להעלאת השווי של המגרש ולתמורה הצפויה אילו היתה מוקמת שם תחנת דלק.

גילוי נאות

קבוצת ליברמן שכרה לצורך הליך הפסלות את עוה"ד פיני רובין, מיה צברי ונעם רונן ממשרד גורניצקי, ונזהרה שלא לתקוף אישית את לויט. הבורר דחה את בקשת הפסלות ובהחלטה בת 41 עמודים כתב: "נער הייתי גם זקנתי ומעולם לא ראיתי בקשה חסרת שחר וחסרת תום-לב שכזו". לטענתו, אין זהות בין פז לקבוצת ליברמן ובכלל את המו"מ ניהל עבור אימו. הוא לא נמנע מלעקוץ שוב את בינו ולציין שקבוצת ליברמן עשתה שימוש בטענת הפסלות למטרה זרה.

לאחר שבחנה את הראיות ושמעה עדויות, קבעה השופטת וסרקרוג שקבוצת ליברמן לא ידעה על המו"מ של פז ולויט לפני שניתן פסק הבורר. היא קבעה, שעו"ד גדעון קירש, שהיה היועץ המשפטי של פז, ובנו של עו"ד מיכה קירש, המייצג חלק מקבוצת ליברמן בבוררות, "לא ידע על ניהול המו"מ, וגם אם הדברים נרמזו או נאמרו לו בצורה כזו או אחרת, לא נקלטו הדברים בתודעתו ברמה של ידיעה".

היא קיבלה את עדותו של קירש, לפיה רק אחרי החלטת הביניים התקשר אליו מודי בן-ש"ך, מנכ"ל פז, וסיפר שפנה אליו יריב רייכר מהחטיבה העסקית בפז (שהיה מעורב במו"מ עם לויט), ואמר לו שזה מאוד משונה שהבורר לא הביא עובדות אלה לידיעת הצדדים.

עוד קבעה, שעל לויט היה לתת גילוי נאות לצדדים לפני מינויו, "אפילו אם לדעת הבורר לא היה באותו מידע להשפיע על הליך הבוררות, ואפילו מדובר במקרה גבול, הכול תוך הדגשה כי מבחן הגילוי במהותו הוא מבחן אובייקטיבי". זאת, בין היתר, משום ש"כוחו של הבורר לקבוע את גורל הסכסוך הוא לעיתים אף רב מהסמכות הנתונה לשופט, ועל אף מידת הזהירות ניתן לכנותה כסמכות כמעט מוחלטת".

לדבריה, "מדובר בפגם הנוגע בביקורת לגופו של הבורר, פגם כזה אינו ניתן לריפוי על דרך של החלת כלל הפסלות היחסית". (ת.א. 648/06).