"השנים האחרונות הן ממש רנסנס של ישראל"

הפרויקט המפורסם ביותר שלו הנמצא בימים אלה בבנייה הוא מגדל החירות (Freedom Tower), המבנה המרכזי שיקום בגראונד-זירו במנהטן. מגדל החירות יתנשא לגובה הסמלי של 1,776 רגל (541 מטר - זאת בזכות הצריח בראשו, אך רום המבנה המאוכלס יהיה נמוך מגובהם של מגדלי התאומים), המציין את שנת הכרזת העצמאות של ארצות הברית.

בראיון בלעדי ל"גלובס" מספר ליבסקינד על מגדל החירות, מה הוא חושב על הארכיטקטורה בישראל, האם מחירי דיור היוקרה נמצאים בבועה ובראש ובראשונה על שני הפרויקטים החדשים והיוקרתיים שהוא מתכנן עבור חברת אמריקן קולוני, בתל אביב ובירושלים.

גלובס: מה מביא ארכיטקטים כמוך וכמו ריצ'רד מאייר (שמתכנן עבור קבוצת ברגרואין מגדל יוקרה בשדרות רוטשילד בתל אביב - א. ר.) לעבוד בישראל? מה השתנה בשנים האחרונות שהתחלת להיות מעורב בפרויקטים בישראל?

ליבסקינד: "אני לא יודע לגבי מאייר, אבל אני ישראלי, כך שלעבוד בישראל מאוד מיוחד ומאוד משמעותי עבורי באופן אישי. בשנים האחרונות זה ממש רנסנס של ישראל. זו התעוררות אמיתית של הפוטנציאל במדינה, ולארכיטקטורה כמובן יש חלק גדול בזה".

תלת-מימד בבר-אילן

הפרויקט הראשון שתכנן ליבסקינד בישראל הושלם ב-2005. ליבסקינד עיצב את מרכז הכנסים וואהל באוניברסיטת בר אילן, מבנה מוזהב מרשים ורב זוויות, הממוקם מול הקמפוס ועמוס במשחקים צורניים, משמעויות סמליות ופיסול שלא משאיר אף אחד אדיש לבניין. יש האומרים כי המבנה מזכיר את אחד הבניינים הידועים ביותר של ליבסקינד, המוזיאון היהודי בברלין, שנחנך בשנת 2000.

כאשר הגיעו קבלני הביצוע של מרכז וואהל מחברת אורתם-סהר למשרדו של ליבסקינד בניו יורק עם התוכניות, הפתיע אותם ליבסקינד ולקח מידיהם את התוכניות, קימט אותן והניח על השולחן. כשהוא מצביע על כדור הנייר המקומט שאל את הקבלנים ההמומים, "אתם יכולים לבנות דבר כזה? אם כן, אז העבודה היא שלכם". ואכן אורתם-סהר עמדה בכבוד במשימה הכבדה והשלימה בדייקנות ובטכנולוגיה מתקדמת את הבנייה התלת-מימדית שאינה, רגילה באדריכלות הקונבנציונאלית.

בנוסף, נבחר ליבסקינד במארס 2007 לשני פרויקטים נוספים בישראל: האחד, לתכנן יחד עם משרד האדריכלים הישראלי רני זיס את מתחם עדן במרכז ירושלים על שטח של 7 דונם, הכולל שטחי מסחר, משרדים, מלונאות ומגדל מגורים עבור אמריקן קולוני. בנוסף, יתכנן ליבסקינד את מתחם גדת האיילון ברמת גן, על שטח של 12 דונם במתחם בורסת היהלומים, בצפון רחוב בגין. זאת, בהמשך לשורת המגדלים של שרתון סיטי טאואר, גיבור ספורט ומגדל איילון. בשטח המדובר אין כמעט מגבלת תכנון, דבר שיאפשר לליבסקינד חופש פעולה.

- אנשים תמיד מתרשמים משמות וממותגים גדולים. פיליפ סטארק עשה את זה ב-YOO. איזה בונוס יכול להביא השם שלך למחיר של הדירות?

"ראשית, ארכיטקטים טובים מביאים ערך מוסף להכל. אבל זה לא רק השם, זה גם האיכות של הארכיטקטורה שהם מייצרים, וכמובן איננו רוצים ארכיטקטורה אנונימית ולא חשובה - בניינים הם חשובים ותמיד משמעותיים. אני לא יכול לכמת "תוספת מחיר", אבל בוודאי שחתימה, שאינה רק רושם אלא אמירה אמיתית של היוצר, היא בעלת משקל. זה לא משהו בן-זמננו אלא טבוע במורשת של הארכיטקטורה. אנחנו יודעים מהעבר שהארכיטקט הראשון של הפירמידות חתם את שמו במבנה".

- אתה חושב שמגדלים מתאימים לעיר היסטורית כמו ירושלים, במיוחד במרכז העיר שיש לו אופי כה מיוחד?

"אני חושב שבנייה רגישה היא הדרך היחידה להבטיח את העתיד של העיר, לשמר את העיר ולהביא חיים למרכז העיר, ולא לסלק החוצה את המכוניות. כמובן שהבניינים צריכים להיות רגישים לסביבה ולהקשר ההיסטורי, אבל בוודאי שמגדלים - זו המאה ה-21".

לדברי ליבסקינד הוא מסתדר היטב עם העבודה לצד היזמים הישראליים הצעירים של אמריקן קולוני. "אנחנו צוות קרוב מאוד, ועובדים בשיתוף פעולה נהדר. אני חושב שזה מה שמייחד ארכיטקטורה, זה לא סיפור של איש אחד, זה מאמץ כולל".

פרויקט נוסף שיעצב ליבסקינד יהיה עבור קבוצת אלעד שבשליטת יצחק תשובה - שדרות מדיסון 1 במנהטן, שיהיה מגדל המגורים הגבוה ביותר בניו יורק (74 קומות). חברה ישראלית נוספת שהזמינה את ליבסקינד לעבוד עמה היא לנדמארק גרופ, שבשליטת נמרוד טבי ויוסי עוז, שחתמה על הסכם עקרוני להעסקתו בתכנון פרויקט בעיר גדנסק בפולין, שם רכשה החברה כ-50 דונם.

ליבסקינד נולד בפולין של אחרי המלחמה, בשנת 1946. כשהיה בן 11 עלתה משפחתו לישראל, והתגוררו משך 3 שנים בקיבוץ. מתקופה זו זוכר ליבסקינד מעט עברית, אך הוא לא מרבה להשתמש בה, ובטח לא בזמן הראיון. ליבסקינד למד מוזיקה בישראל ובניו יורק, לשם היגרה משפחתו ב-1960, ואף ניגן בתמורת פילהרמונית בהצלחה. רק ב-1965 החל את לימודי האדריכלות. אשתו, נינה, היא דמות דומיננטית בחייו ושותפה מלאה בסטודיו שלו. היא אחראית לניהול, לארגון ולעניינים הפיננסיים של המשרד המשגשג.

ליבסקינד לא חושב שמחירי הדירות במרכזי הערים הגדולות בעולם, כמו ניו יורק ולונדון, או להבדיל ירושלים או תל אביב, מוגזמים. "אני חושב שזו תופעה גלובלית שאנשים מבינים שיש ערך מיוחד לגור במרכזי הערים הגדולות, זו המסורת של מרכזי הערים - זה תרבות, חברה, זה ערך יוקרתי שאנשים תמיד מעריכים וזה מתבטא במחיר. המחירים בערים הגדולות לעולם לא יורדים, רק עולים מעלה. בניו יורק בשנות ה-90 הם ירדו, אולם אחר כך עלו וסגרו את הפער מהר מאוד".

- האם העובדה שאתה בונה בניין יוקרתי בירושלים עשויה להביא חברים שלך מהקהילה היהודית העשירה של ניו יורק, כמו השמועות על כך שמייקל בלומברג ראש העיר מעוניין לקנות דירה בפרויקט?

"השם שלי די ידוע, אנשים יודעים מה אני עושה כך שזה לא רק שם. אני מקווה שהפרויקט יתאים לכולם ולא רק לאוכלוסיית חוץ, אבל השם שלי הוא לא סתם שם, ואנשים מבינים מה אני עושה ואיזו תרומה אני יכול להביא לעיר".

הפגישה עם ליבסקינד נערכה ביום בו היה אמור לפגוש את ראשי העיר בתל אביב ובירושלים, יום עמוס, שנראה כי גם אדריכל על מנוסה כליבסקינד נלחץ ממנו. כשהוא נשאל האם הוא חושב כי שמו יכול להניע את גלגלי הבירוקרטיה, עונה ליבסקינד כי עליו ועל היזמים להציג את הפרויקטים, לשוחח עליהם, להראות באמת את המחויבות לפרויקט ולאנשים שיגורו בו, ולהראות שהוא אפשרי מבחינה אדריכלית. "יכול להיות שהשם שלי עוזר, אבל בכל מקרה הפרויקט מקדם את עצמו".

ליבסקינד אומר כי למרות היצירתיות הרבה המאפיינת את עבודותיו, הוא ער למשמעויות הכלכליות השונות של מבנים למגורים או למשרדים לעומת עבודה במוזיאונים או אתרי הנצחה. "תמיד עבדתי בשוק הדירות. זה תמיד חשוב לעבוד בתנאי השוק ולא בעולם של פנטזיות, זה חלק ממה שאני עושה. זה לא רק ארכיטקטורה יקרה, אלא ארכיטקטורה שהיא תחרותית, וזה מה שהופך את זה לחשוב. במשרד שלי אנחנו מתכננים כעת יותר מ-18 מיליון רגל מרובע של מגורים (1.67 מיליון מ"ר), אז אנחנו לא רק מתעסקים במוזיאונים".

על המחזות והבניינים הניבטים אליו מרחובות גוש דן וירושלים, וכשהוא נשאל על מחשבותיו על האדריכלות בישראל, עונה ליבסקינד, כנראה בלשון המעטה, כי, "לישראל היתה תקופה נהדרת בזמן הבאוהאוס, זה היה פרץ של אנרגיה יצירתית, ומאז היתה תקופה שקטה מאוד. כעת, כמו שאמרתי, יש גילוי מחדש. ישראל היא לא כמו כל מקום. האדריכלות במדינה דווקא חשובה ומוסיפה ערך לחיי כל אזרח, וחשוב מאוד לישראל להתעורר מהתקופה הרדומה ולהתקדם בתחום הארכיטקטורה", מעיר ליבסקינד. "גם אם אני לא מתלהב מההסתכלות מסביב, הרי שבקרוב מאוד זה ישתנה. אני חושב שהמגדלים בתל אביב עושים עבודה טובה. מגיעה לעיר ארכיטקטורה מעולה שתוכל להתחרות ברמה העולמית הגבוהה ביותר, וזה יקרה בקרוב".

- מהו הפרויקט בישראל שאתה מעריך במיוחד?

"אינני יכול להצביע על פרויקט מיוחד. אני מעריך את הפריצה וההתחדשות שקורים כרגע, את האנרגיה היצירתית שבבנייה, אבל אנחנו מחפשים עכשיו את הבנייה האיכותית והעליונה למרקם האורבאני של הערים הגדולות כמו חיפה, תל אביב וירושלים".

- איזה פרויקט שלך הוא האהוב עליך ביותר?

"כרגע, הפרויקט הנוכחי. לכן אני כאן".

משה גבריאל ורועי לוסטרניק, המנכ"לים והבעלים המשותפים של אמריקן קולוני, ישמחו לגלות את הצהרתו המפרגנת של ליבסקינד, מדוע בחר בהם לעבודה משותפת במגורים בישראל. "אני אוהב תמיד לעבוד עם אנשים שאני מעריך ומחבב. באמריקן קולוני יש אנשים שאני מכבד, ויש שיתוף פעולה טוב".

גם משבר הסאב-פריים לא מפריע לליבסקינד. "זה לא משפיע עלינו, אולי על ארכיטקטים אחרים. יש לנו פרויקטים ברחבי העולם - באירופה ובצפון אמריקה, כך שגם משבר במקום אחד לא יכול להשפיע עלינו. אני לא מומחה לכלכלה, אבל אני עכשיו עובד על פרויקטים בקוריאה, שם בטוחים שאלו יהיו הפרויקטים הגדולים בהיסטוריה של המדינה".

אחד האנשים שפחות מתלהב מעבודתו של ליבסקינד הוא איל הנדל"ן דונלד טראמפ. טראמפ, הידוע ב"פה הגדול" שלו, אמר על התכנון של ליבסקינד ושל דיוויד צ'יילדס, המתכנן הראשי הנוסף בגראונד-זירו, כי "מעולם לא ראה ערימה כזו של חרא ארכיטקטוני, התוכנית נראית כמו מגרש גרוטאות, ועם זה אנחנו צריכים לחיות מאות שנים?"

הזכרתי לליבסקינד כי הפרויקט שלו ברמת גן ממוקם בסמוך למגדל היוקרתי שמתכנן טראמפ בצומת עלית, מה שיכול להוות כר לתחרות מעניינת בין השניים. ליבסקינד הגיב, כי "תראה כמה מטופשת היתה הביקורת שלו, כולם בניו יורק חשבו שהיא טיפשית. אני מניח שכשנעבוד זה לצד זה הוא ילמד להעריך את מה שאנו עושים, והוא יראה זאת מקרוב ברמת גן".

ליבסקינד מדגיש כי הפרויקטים במרכז ירושלים ובפאתי נווה צדק יהיו דבר לא מוכר בארץ. "הפרויקט באמת מביא רמה חדשה לגמרי של ארכיטקטורה ושאיפות, הן לירושלים והן לתל אביב. זה לא עוד פרויקט נוסחתי ולא רק בניין אחד גבוה מתוך רבים. המגדלים פותחים אופק חדש לחלוטין עבור האפשרויות של אנשים בתוך העיר ומחוצה לה, עבור אנשים ברחוב ואלו שיהיו ברי מזל לגור בהם, זוהי תרומה לעיר, לא רק חיפוש השקעה". "