ההסתבכות של רובינשטיין כמשל

מדובר ב-4 אחוזות שמיועדות לדיור מוגן של קשישים: אחוזת ראשונים, אחוזת פולג, באחוזת בית הכרם ואחוזת צהלה. לפי ההערכות, רובינשטיין מחזיקים בידם פיקדונות קשישים בסך כולל של למעלה מ-750 מיליון שקל.

רובינשטיין אינה שונה משאר בתי הדיור המוגן, בכך שאינה נותנת לקשישים בטוחות ממשיות כנגד הפיקדונות. אולם, תביעת ענק המוגשת כנגד החברה ובעליה ונושאה הירושה המשפחתית, עלולה להעמיד את כספי הפיקדונות בסכנה.

רובינשטיין, כשחקנית בולט בתחום הדיור המוגן, עומדת כעת מול תביעה, שאם תתקבל, ולו בחלקה, עלולה להביא לקריסה ולתוצאות קשות עבור כמעט 2,000 קשישים. רובינשטיין (שוב, כחברות אחרות) מקבלת הלוואות ללא ריבית מהקשישים ומשתמשת בהן להשקעות שונות ולבניית אחוזות נוספות. אם כל הקשישים יחליטו יום בהיר אחד לעזוב את האחוזות - אין לרובינשטיין יכולת מעשית להחזיר להם את כספי הפיקדון, ואין גורם מפקח שיושיע אותם.

בתביעה שהגישו האחים נורית ויואב רובינשטיין, נגד אחיהם רמי (בעל השליטה בחברת רובינשטיין) ונגד אימם, הם דורשים לקבל את חלקם בירושת אביהם. התביעה מעלה חשש לגורלן של אחוזות רובינשטיין.

רובינשטיין מציעה שלוש דרכים להבטחה לכאורה של הכספים, אך כאמור בכתבה, בטוחות אלה שמעניקות הרשתות השונות ריקות מתוכן. לכאורה, מצטייר הרושם כי אחוזות רובינשטיין הן נכסים פיננסיים יציבים וכדאיים. כך למשל, עלות ההקמה של אחוזת צהלה היא 156 מיליון שקל, בעוד שסך הפיקדונות שרובינשטיין גובים מהקשישים באחוזה זו עולים על 275 מיליון שקל. אולם, בתי הדיור המוגן של החברות השונות ממונפים רובם ככולם - אם באמצעות הלוואות מבנקים ואם באמצעות הפיקדונות. הדבר מדאיג נוכח העובדה שבמידה ותתקבל תביעת האחים לקבל את חלקם היחסי בנכסי אביהם, ישנו חשש ממשי ביותר לקריסת האחוזות לדיור המוגן.

לטענת מקורבים לתובעים, קריסה זו בהחלט אפשרית נוכח השיטתיות שבמינוף הנכסים. מנהלי אחוזות רובינשטיין הודו בראיונות בעבר שרק חלק מכספי הפיקדונות של הדיירים מושקע בניהול ובתחזוקת בתי הדיור המוגן, בעוד מרבית כספי הפיקדונות משמשים לבניית פרויקטים חדשים.

הסכום העומד בבסיס התביעה של האחים מוערך בכ-100 מיליון דולר. הפרויקטים החדשים של רובינשטיין ודומיהם נבנים ע"י ליווי בנקאי, וכספי הליווי עומדים כנגד הפיקדונות. במידה ויאלצו רובינשטיין להזרים כסף מזומן לאור התביעה - יקטע כל השרשור הנ"ל ויופר האיזון. מכיוון שהעסקים השונים אינם מניבים סכומי כסף נזילים בגובה כספיי התביעה, יאלץ רמי רובינשטיין להגדיל את החשיפה שלו אל מול הבנקים על מנת לקבל הלוואת מזומן. החשש הוא שהפיקדונות ישמשו גם כאן כבטוחה/תחליף להלוואה. במצב זה הן הקשישים והן הבנקים, "אוחזים" באותו פיקדון.

אילן תמיר, מנכ"ל רשת אחוזות רובינשטיין ובעל השליטה בחברת אמריקר השותפה ברשת, אומר כי הוא אינו מבין את המהומה בעקבות הצעת החוק, וכי הטיעונים המועלים נובעים מחוסר הבנה. תמיר אומר כי הוא מברך על הצעות החוק, אולם "לבתי הדיור המוגן הנורמטיביים אין בו חידוש. הם מציעים את הבטוחות ממילא, וכל דייר בוחר את הבטוחה שעדיפה לו. צריך את החוק לגבי כאלה שלא מציעים אותן. להיפך, יש לנו אינטרס שלא יחדרו גורמים בלתי אחראיים למערכת".

עם זאת, תמיר אומר שברור כי בשוק חופשי הדיירים הם שצריכים לשאת בעלות הבטוחות, כמו למשל עלות של 1% לערבות הבנקאית. " אם העלות של הבטוחות תוטל על בתי הדיור המוגן, הם יהפכו למוצר שרק בודדים יוכלו ליהנות ממנו".

לדברי תמיר, לרובינשטיין כבר 1,200 יח"ד פעילות. "מהרגע שאני מוכן להעמיד ערבות בנקאית במחיר הוגן, וזה מה שאני עושה, אז אני יכול גם לקחת את הכסף הזה ולזרוק אותו. הפיקדונות מכסים את עלות הבנייה, היא לא באה מהאוויר". תמיר מתנגד נחרצות לפיקוח על פעילות הדיור המוגן, שכן לדבריו אלו יגרמו רק נזק.

תמיר לא מודאג גם מהתביעה המשפטית כנגד משפחת רובינשטיין. לדבריו, אין לתביעה כל השפעה. "אפילו נניח שיפסק שחצי מהמניות יעברו לאחרים, הרי על החברה אין כל השפעה מי הם בעלי מניותיה. אחוזות רובינשטיין זו חברה עשירה ויציבה. התביעה היא נגד הבעלים ולא נגד החברות".