בעקבות הערכת המודיעין האמריקני שאיראן אינה מפתחת נשק גרעיני: הסיכויים לפעולה צבאית שואפים לאפס

ההערכה הרשמית החדשה של המודיעין האמריקני, שאיראן אינה מפתחת עתה נשק גרעיני, צפויה לפורר כליל את מסד ההתנהלות של הבית הלבן נגד טהראן ואת יכולתו לגייס חזית מוצקה נגד משטר האייתאללות שם. המסמך החדש היא סטיה חדה מהערכה מודיעינית קודמת, ב-2005, שקבעה שאיראן שוקדת על פיתוח פצצה גרעינית.

כמעט בן לילה התפוגגו הכלים החשובים בארסנל של ממשל בוש נגד מאמצים פוטנציאליים של איראן להשיג נשק גרעיני: האיום המרומז בהתקפה צבאית, אופציה שאף פעם לא ירדה מהשולחן, כפי שהנשיא טרח להזכיר כמעט בכל נאום על איראן; והיכולת להשפיע על שחקניות חשובות בזירה הגלובלית, ובעיקר סין ורוסיה, להצטרף למערך הסנקציות נגד האיראנים.

הבית הלבן אינו שותף להערכה המודיעינית החדשה. הנשיא בוש היה מעדיף, שהדו"ח הזה ישאר גנוז. פרסומו כובל את ידיו במאבק נגד טהראן. סגן הנשיא דיק צ'ייני, חורק שיניים מרוב זעם, לפי כמה ידיעות שראו אור הבוקר (ג'). הבית הלבן ומשרד ראש הממשלה בירושלים מוסיפים לחשוב בראש אחד על איראן; קהיליות המודיעין בשתי המדינות - לא.

את הדו"ח הזה צריך לראות כהכרזת עצמאות של הממסד המודיעיני, שנצרב בפלישה האמריקנית לעיראק. זוכרים את הנשק הגרעיני של סדאם, שהסיי.איי.איי היה משוכנע בקיומו? את המעבדות הניידות לייצור נשק כימי וביולוגי? קהיליית המודיעין האמריקנית שוב לא תניח לממשל כלשהו, ובוודאי לא לממשל בוש, להכתיב לה תכנים מודיעיניים, כפי שקרה לפני המלחמה בעיראק, ואחר-כך להקריבה על מזבח יחסי הציבור שלו.

התוצאה היא, שההסתברות לפעולה צבאית אמריקנית נגד איראן שואפת עתה לאפס. המסמך של קהיליית המודיעין יספק תחמושת משמעותית לא רק לרוב מדינות אירופה, להוציא אולי את צרפת, שמתחלחלות לשמע אפשרות של פעולת מנע נגד איראן, אלא גם לרוב גדול של אזרחי ארה"ב, שאינם רוצים לשמוע על עיראק ב'.

ממבצע ישראלי נגד איראן אפשר לשכוח. לא זו בלבד שארה"ב לא תיתן עתה אור ירוק לפעולה כזו, אלא שמדינות רבות, שישראל היתה יכולה לקוות לזכות בתמיכתן, או לפחות להסכמתן שבשתיקה, לא יעשו זאת לנוכח הנתונים החדשים.

החשיבה הישראלית היא, שהנתונים בדו"ח המודיעין האמריקני מתאימים פחות או יותר למידע הבסיסי שבידי ישראל. הבעיה נעוצה בדרך שבה מוצגים הנתונים. העטיפה, הספין, נראים בעייתיים בעיניים ישראליות. הם אינם משקפים את מציאות הנתונים. לפי החשיבה הזו, ההערכה המודיעינית האמריקנית דווקא חמורה ביותר. היא משרטטת תרחיש (אמנם, כהגדרתה, בעל סבירות נמוכה ביותר), שלפיו התאריך המוקדם ביותר שבו תוכל איראן להתחמש בנשק גרעיני הוא סוף 2009 (כך גם גורסת ישראל) ובמידה מתונה של סבירות, בין 2010 ל-2015. הקו הישראלי הוא, שכאשר רופא אומר לאדם שיש סיכוי של 20% שהוא יסבול משבץ מוחי בעוד שנתיים, או קצת יותר, האם לא מוטלת על אדם זה חובה למנוע את האסון הממשמש ובא?

מה שמפריע לאנליסטים ישראליים היא העובדה, שמנסחי הדו"ח מוורידים את משמעות הממצאים שכלולים בו או ממצאים אחרים שעל קיומם אין עוררים. כאשר מצרפים יחדיו את הרקורד של הכרזות איראן על שאיפתה להשמיד את ישראל, את תכניות פיתוח הטילים שלה, את העובדה שאכן היתה לה תכנית גרעינית צבאית עד 2003, כמצוין בדו"ח, ואת העובדה שהיא המשיכה בתכניות המרה והעשרה של אוראניום החל ב-2005, תכניות שניתן לכוונן למסלול צבאי - מתקבלת תמונה של פצצת זמן מתקתקת.

המודיעין האמריקני, שנכווה בהערכות שגויות בעיראק, לא מעוניין לקחת סיכונים. הוא לא יתריע עד שלא יראה אקדוח עשן. החשיבה הישראלית היא, שכאשר מדובר באיום גרעיני, אסור להצטעצע. אבל גם הדו"ח קובע, שהמשך הלחץ הדיפלומטי והכלכלי הוא אופציה אפקטיבית. עם הקביעה הזו אין לישראל שום בעיה, למרות שההערכה הישראלית היא, שאיראן הפסיקה את התכנית הגרעינית הצבאית ב-2003 לא בגלל לחץ דיפלומטי וכלכלי, שכמעט ולא היה קיים אז, אלא מפני שנבהלה מהפלישות הצבאיות של ארה"ב לאפגניסטאן ועיראק.