שכר של שש ספרות: גלובס בעקבות המקצועות שהביקוש להם עומד לקפוץ, ובגדול

ויטלי קאוש (32) הוא לא ילד פלא. הוא לא כתב שורת קוד בחייו ולא שירת ב־8200. ובכל זאת, התפקיד שהוא עושה היום הוא אחד המבוקשים בחסות תנופת ה־AI - והשכר בהתאם. והוא התברג אליו אפילו ללא קורות חיים.

● "כולם חושבים שפאדל זה האקזיט הבא שלהם": הספורט שסחרר את היזמים הישראלים
● חדר להימלט אליו מהמסך

קאוש הוא מפעיל מערכות אלקטרו־מכניות ומתמחה במיזוג אוויר בחוות שרתים. כשעבד בשטיפת מכוניות באזור התעשייה של חולון, שבה גדל, אחד מהעובדים בבניין הסמוך התרשם מהיסודיות שלו והציע לו להתראיין לחברת משב־ארדן מערכות, שעוסקת בהקמה ותחזוקה של מערכות אלקטרו־מכניות למבנים ולחוות שרתים.

"ראיתי שהמנהל הטכני מחפש את קורות החיים שלי על השולחן. הוא שאל אם במקרה הבאתי אותם", הוא מספר. "אמרתי לו שמעולם לא כתבתי אותם. אז איך הגעת לכאן? הוא שאל. אפילו לא זכרתי מי המליץ עליי אז אמרתי לו: עובד עם מיצובישי לנסר כסופה".

 ויטלי קאוש, מאשר מערכות מיזוג בחוות הגדולות בישראל. עובד מ-5:30 עד 19:00 כל יום / צילום: אסף גלעד

הוא התחיל במחלקת השירות, משם נשלח לקורס חשמלאי מוסמך, והיום הוא אחד מבעלי המקצוע הבולטים בחברה. הוא קיבל לידיו את בדיקת מערכות המיזוג בחוות השרתים מהגדולות בישראל, שמכילות אלפי שבבים שפולטים חום בהיקף שמזכיר כבשנים. קאוש היה אחראי לאשר שהן עומדות בתקן מחמיר ומאפשרות את פינוי החום.

מדובר בעבודה פיזית לא פשוטה: הוא יוצא כל בוקר ב-5:30 וחוזר רק ב־19:00, ולעתים קרובות מוצא את עצמו עובד גם בימי שישי. כל זה באתרי בנייה ללא מיזוג. בין היתר הוא מעביר את מתקני הקירור הענקיים (הצ'ילרים), לוחות החשמל, הגנרטורים ותעלות האוורור מבחני עומס קשוחים - מה שלעיתים כולל התקנת תנורים או התעסקות עם מערכות חשמל ומים, שתאונה קטנה בהן עלולה לגרום לסכנת חיים או לשבש את כל מה שנבנה בעמל של חודשים.

גם יהונתן רותם (41) לא חשב על חוות שרתים כשבחר ללמוד לתעודת הנדסאי חשמל בבית הספר מבואות ים במכמורת מיד לאחר התיכון. "התחברתי לחשמל כבר כילד, הייתי מתקן בעצמי מכשירים בבית", מספר רותם, שגדל בעפולה. בצבא שירת כטכנאי מיזוג אוויר וכיום הוא הנדסאי חשמל בדן PSI, חברה לתכנון וביצוע עבודות חשמל במבנים שהפכה לשחקן בולט במפעלים ובחוות שרתים באזור עמק יזרעאל, יוקנעם והצפון.

לאחרונה סיים פרויקט לא קטן של התקנת מערכות חשמל באחת מחוות השרתים הגדולות בצפון - פריסת כבלי נחושת כבדים, התקנה של פסי צבירה וחיבורי חשמל עד שרתי המידע ממש. "אין תחליף לחשמלאי", הוא אומר. "תראה מה קרה בענף הרכב, גם שם המכונאים התחלפו בחשמלאים".

קאוש ורותם הם בדיוק מסוג האנשים שעליהם דיבר מנכ"ל אנבידה ג'נסן הואנג לפני כמה שבועות, כשחזה "שכר של שש ספרות לאנשים שבונים את מפעלי ה־AI". בפורום הכלכלי העולמי בדאבוס שבשווייץ כיוון המנהל החשוב בעולם כיום ל"אינסטלטורים, חשמלאים, עובדי בנייה ופלדה, טכנאי רשתות ואנשים שמתקינים את הציוד", במה שכינה "בניית התשתיות הגדולה ביותר בהיסטוריה האנושית". כשנשאל בידי מנכ"ל בלאקרוק לארי פינק, השיב הואנג כי אין לו ספק שהשכר שלהם יוכפל בשנים הקרובות. "כולם צריכים להיות מסוגלים להתפרנס היטב, אתה לא צריך דוקטורט במדעי המחשב בשביל זה".

 מנכ''ל אנבידיה ג'נסן הואנג. ''בניית התשתיות הגדולה בהיסטוריה האנושית'' / צילום: ap, Markus Schreiber

משיחות עם קבלנים ומתכננים בתחום חוות השרתים בישראל עולה תמונה של מחסור חריף בעובדים, שבשילוב עם הזינוק בביקוש בשל "בהלת ה־AI" מביא לעליות שכר. עם זאת, הם מתארים מציאות של עבודה פיזית קשה, שלמרות השכר עדיין מרתיעה רבים. גם כשהם מצליחים לגייס עובדים, רבים לא מתמידים.

תחושותיהם משתקפות היטב במספרים. על פי אגף הכלכלה בהתאחדות התעשיינים, כלל המקצועות בתחום - מפעילי מכונות, אנשי בקרה ואבטחת איכות, חשמלאים והנדסאי חשמל - מהווים 36% מהמחסור בעובדים בתעשייה כולה. על פי הלמ"ס, חסרים במשק 7,186 פחחים, רתכים, מתקיני ציוד חשמלי והנדסאי וטכנאי IT. ההערכה היא כי כעשירית מהביקוש מגיעה מענף חוות השרתים. המחסור המשמעותי ביותר הוא במעבדי לוחות המתכת, או הפחחים, יוצרי התבניות ליציקת מתכות ורתכים. המחסור בהם מאמיר ל־3,000 עובדים בכל המשק.

"הגיעו אלינו שני עובדים שסיימו מסלול הנדסאי חשמל, ובראיון הסברנו להם בדיוק מה כוללת העבודה", מספר דודי וקנין, מנכ"ל ומהנדס חשמל ראשי בדן PSI. "אין בעיה, הם אמרו לנו, אנחנו מוכנים ללמוד. אחרי שלושה שבועות הם החליטו שזה לא בשבילם. הם הצביעו לעבר המשרדים מהעבר השני של הרחוב - של אנבידיה - ואמרו: לשם אנחנו שואפים. אנחנו לא בנויים לפרוס כבלים".

 מימין: דור יוסף, דודי וקנין, תומר יוסף ויהונתן רותם מדן PSI. ''עובדים חדשים אומרים: אנחנו לא בנויים לפרוס כבלים'' / צילום: אסף גלעד

מבדיקת גלובס עולה כי משכורתיהם של עובדי הכפיים בעידן הזה יכולות להשתוות לעתים למשכורות הייטק, גם ללא תואר אקדמי. צנרים, למשל, יכולים להגיע לשכר של 30-20 אלף שקל בחודש. רתכים שקיבלו 130 שקל לשעה לפני עשור מקבלים כיום 200-150 שקל לשעה. חשמלאי ללא תואר מהנדס מתחיל אמנם בשכר של 11 אלף שקל, אך עם ותק של כמה שנים יכול לטפס ל־15-16 אלף שקל. מפעילי מערכות אלקטרו־מכניות יכולים לקבל על פי הערכה 250 שקל לשעה, ומשכורותיהם עשויות להאמיר ל־40 אלף שקל בחודש.

מהשקעה בעובדים להשקעה במעבדים

אלה בדיוק האנשים שנמצאים על רצפת הייצור של מפעלי ה־AI, חוות השרתים שמניעות את גלגלי המהפכה שמובילות חברות ענק כמו גוגל, אנתרופיק ו־OpenAI. מדובר במבני ענק המשתרעים על פני עשרות אלפי מטרים רבועים ומכילים עשרות, מאות ולעיתים אלפי ארונות בעלי מחשבי ענק, שעובדים יחד כדי לאמן מודלי בינה מלאכותית או להוציאם לפועל. המתקנים העצומים האלה לעתים קרובות זוללים חשמל בהיקף של ערים שלמות וזקוקים לקירור באמצעות מיליוני ליטרים של מים ליום.

אנשי המקצוע הללו אחראים בעיקר להקמה ולתחזוקה השוטפת של החוות, והם עובדים ללא הפסקה. גם אם כרגע אפשר להניח שמדובר בצוואר בקבוק חריף במיוחד, הסברה היא שמהפכת הענן וה־AI תביא איתה בנייה של עוד ועוד חוות שרתים, שגם ידרשו תחזוקה בעתיד.

רק בחודשיים האחרונים שניים מאנשי העסקים הבולטים במשק - צחי נחמיאס בחברת מגה DC ועופר ינאי בנופר אנרגיה - הובילו מהלכים משמעותיים לכניסה לענף בישראל. ינאי יבנה בשוהם חווה על קרקע שרכש מב.ס.ר בהיקף של עד 100 מגה־ואט בהשקעה של מאות מיליוני שקלים; נחמיאס מנצח מטעם מגה DC על בנייתן של לא פחות מחמש חוות שרתים בו זמנית. אלה כוללות שלד מבנה ותחנת משנה חשמלית עבור אנבידיה במבוא כרמל, הרחבה של מחשב־העל הלאומי במודיעין ב־16 מגה־ואט נוספים ועוד חוות שרתים בצומת מסמיה, בחיפה ובבית שמש בהיקף מצטבר שיכול להגיע עד 300 מגה־ואט. אלה ישרתו בין השאר ענקיות AI כמו גוגל ונביוס.

הם מצטרפים לשחקנים הקיימים: חברות כמו ענן של מאור מלול והזמר עומר אדם, NED של מנכ"לית מיקרוסופט לשעבר שלי לנצמן, SDS של יוסי שינפלד, בינת של משפחת זיסאפל, קרדן־גבע ושלוש חברות ישראליות שנמכרו לענקיות זרות: גלובל דאטה סנטר, סרברפארם ומד1, שבונות חוות בהיקפים שיכולים לעבור את רף 1 ג'יגה־ואט. לשם השוואה, קיבולת ייצור החשמל בישראל עומדת על 25 ג'יגה־ואט בלבד.

את קדחת חוות השרתים מחוללות ענקיות הטכנולוגיה שעברו מהשקעה בעובדים להשקעה במעבדים גרפיים, נדל"ן ותחנות כוח. רק בשבוע שעבר הפתיעו גוגל ואמזון את המשקיעים כשהכריזו על עלייה משמעותית בהשקעה בציוד ההוני (CAPEX) - רובה בבניית חוות שרתים המאוכלסות באלפי מעבדים גרפיים כל אחת ובבניית תחנות כוח להזנתם. גוגל העלתה את ההשקעה ב־60% ביחס לשנה שעברה ל־185-175 מיליארד דולר השנה, ואמזון הגבירה ב־50% את קצב ההשקעות ל־200 מיליארד דולר. הפיטורים האחרונים באורקל ואמזון, שעשויים להשפיע יחדיו על כ־60 אלף עובדים, הוסברו בחלקם בצורך להגדיל את ההשקעה בתשתיות.

שילוב מסוכן בין חשמל למילוני ליטרים של מים

מבחוץ חוות השרתים נראות כמו מחסנים לוגיסטיים או מפעלים. אך בפנים מדובר בטכנולוגיה המתקדמת ביותר, מחשבים רבי־עוצמה: הם שמייצרים עבורנו את קסם ה־AI ושירותי הענן - שרתי הענק מאפשרים את החיפוש בגוגל, הקניות באמזון או הפעלת הצ'טבוט של OpenAI ופיתוח הקוד האוטומטי של אנתרופיק.

בלבו של כל שרת כזה משובצים בדרך כלל שניים או יותר מהמעבדים הגרפיים של אנבידיה - דבר שמעניק לו את יכולת החישוב המהירה בעולם, אך גם את צריכת החשמל הגבוהה שהופכת אותו לכבשן. בעבר הסתפקו בהתקנת מזגנים רבי־עוצמה, אך צורכי האנרגיה הכתיבו דרך חדשה: הזרמת מים לסביבת השבבים באמצעות צינורות בקוטר של 50 מיקרון, אלא שכל זיהום קל או חלודה עלולים לסתום את הצנרת.

השילוב בין חשמל בזרם גבוה במיוחד למיליוני ליטרים של מים הפכו את חוות השרתים לפצצה מתקתקת. כל תקלה, דליפה או קצר עלולים להסתיים בהשבתה. נפילות חשמל הן אירוע שכיח שגם מסביר תקלות בוואטסאפ, באינסטגרם או בשירותי הענן של אמזון מדי פעם.

"חוות שרתים מורכבות מהמון פרטים קטנים שמתחברים למערכת גדולה, והבדיקות שעושים לפני השקתן מפורטות מאוד עד רמת המפסק", אומרת דקלה לוי, מנכ"לית ובעלי משרד DLVS, העוסק בתכנון מעבדות וחוות שרתים ומשרת בין היתר משרתת כמה מ'שבע המופלאות' בישראל.

 דקלה לוי, מנכ''לית חברת DLVS לתכנון חוות שרתים / צילום: יורם רשף

לדבריה, "ככל שתביא כוח אדם מיומן יותר, כך יהיו לך פחות תקלות. היום אנחנו עומדים בפני דרישה מטורפת לבניית חוות, וכולם רוצים אותן כאן ועכשיו. יש צורך גדל באנשים שמבינים איך זה עובד. באופן טבעי, עם הביקוש מגיעה העלייה בשכר של כולם - של המתכננים והקבלנים, אבל מי שבאמת ירוויח הוא מי שיש לו ניסיון והבנה רחבה".

מדובר במקצועות שרואים לרוב גם במבנים תעשייתיים, אבל ככל שהניסיון בחוות שרתים גדול יותר, כך גם הביקוש. החשמלאים נדרשים להיות מיומנים ביותר, וכך גם הצנרים והפחחים, השרברבים, טכנאי מיזוג האוויר ומפעילי החוות. הם נדרשים לעבוד עם ציוד ייחודי שבדרך כלל לא מוצאים במקומות אחרים, והתיאום חייב להיות מושלם.

"מי שנחשב לאיש מקצוע מעלה את המחיר דרמטית"

מיכאל קורסונסקי (42) הוא אינסטלטור תעשייתי שעבד במבני משרדים כמו מלאנוקס ביקנעם או תוהא בתל אביב, והגיע אגב כך לחוות שרתים באזור הצפון. "אתה סוחב צנרת כבדה ומניח אחת כזו בכל פרוזדור שרתים", הוא אומר. "הצינורות האלה מגיעים לפעמים למשקל של 160 ק"ג ואורך של 6 מטרים, ולא תמיד אתה יכול להרים אותם על מתקן הרמה, ופה נכנסת הכתף. המקצוע הזה גובה מחיר פיזי: לכל אחד מאיתנו יש לפחות בורג פלטינה אחד בגב. לשותף שלי יש עוד כמה", הוא מספר.

קורסונסקי אומר כי הסכנה הבריאותית והעבודה הקשה עדיין לא הביאו להתגשמות חלום "שש הספרות" של הואנג, לפחות לגבי מקצוע השרברבים בישראל. "עבודת כפיים כאן לא מתוגמלת מספיק. התחרות בין הקבלנים חריפה ואת הקופון האמיתי גוזרות החברות הגדולות. העבודה לא פשוטה: אנחנו עובדים רשמית עד 15:00, אבל לרוב ממשיכים, ואם יש נזילה בשבת - זה התפקיד שלנו למצוא מישהו שיבוא ויטפל. ולמרות שהשכר עלה - אנחנו משלמים למתחילים 50 שקל לשעה, כך שאפשר להרוויח 15-14 אלף שקל בחודש ברוטו אבל העובדים לא נשארים. מתוך 100 אנשים שגייסתי בשנה שעברה רק שניים נשארו, כך שלמרות הדברים היפים שנאמרו, בינתיים נראה שהדור הצעיר לא רוצה לעבוד בידיים".

גם דודי וקנין (38), יליד נוף הגליל, לא חלם על חוות שרתים או על AI כשלמד לתואר מהנדס חשמל במכללת אורט בראודה לאחר השירות הצבאי. הוא התמחה באלקטרוניקה ותוכנה וקיווה לעבוד בחברת הייטק. אלא שבשנת לימודיו האחרונה נפתחה במפתיע מגמת התמחות בזרם חזק, תחום שמשמש לרוב במתקנים כמו תחנות כוח, קווי הולכה או מפעלי תעשייה. "בזמן שהחברים שלי הלכו לעבוד בהייטק אני בכלל כיוונתי לחברת החשמל".

רק 20% מתלמידי כיתתו בחרו להמשיך במגמה הקשוחה שדרשה מהם כמעט להתחיל מחדש. "רציתי להתעסק בתכנון, ידעתי כבר אז שיש מחסור בחשמל ובמהנדסים בתחום החשוב הזה. זה עולם פיזיקלי עם תופעות רבות שעדיין לא מוסברות. חשבתי לעצמי אז: הרבה אנשי הייטק ואלקטרוניקה קוראים לעצמם מהנדסי חשמל, אבל אין להם אפילו רישיון לעסוק בתחום שהוא מחוץ לשבב הקטן". כך, וקנין נקלט בדן PSI, שבבעלות דור ותומר יוסף.

הוא למד את התחום דרך הידיים - התקנות, חיווטים, זרימה, לוחות חשמל, הגנות. הוא החל לנהל פרויקטים של חשמול במפעלי מזון, תעשייה ביטחונית, וחברות שבבים, וכיום, לאחר עשור בחברה, הוא המנכ"ל ומהנדס החשמל הראשי שלה. העבודה פיזית, "אבל לא מאוד קשה", לדבריו. "היא מצריכה משימות תכנוניות וביצועיות בלוחות זמנים צפופים והתקנת לוחות מתח גבוה, שנאים, גנרטורים ומתקני גיבוי".

קבלני החשמל, אומר וקנין, נמצאים בין הפטיש לסדן: מצד אחד, מחירי הנחושת לכבלי החשמל עלו בלפחות 12% בחודשים האחרונים. מנגד, המחסור בעובדים והביקוש הגואה לחוות שרתים מכתיבים עלייה בשכר בממוצע בכמעט 30% במהלך השנה וחצי האחרונות - "לשכר התחלתי שאני הייתי חולם לקבל כחשמלאי מתחיל", הוא אומר.

"אבל הצורך האקוטי בתעשייה הזאת הוא למצוא ידיים עובדות, אחרת אתה נשאר מאחור. מי שכבר בתעשייה ונחשב לאיש מקצוע מעלה את המחיר דרמטית. קבלנים שהיו עובדים תמורת 1,000 שקל ליומית לפני שלוש שנים, היום עובדים עבור לא פחות מ־1,500.

לפיכך, בטוח וקנין, "השכר ימשיך לעלות. החוכמה היא להביא יותר מהנדסים לתחום. הכול ומתחיל ונגמר בידיים של העובדים. בניגוד להרבה תופעות שמחוללת הבינה המלאכותית, חוות שרתים לא יכולות לקום ללא האנשים בשטח".

"החינוך המקצועי גווע ב-20 השנים האחרונות"

אבי מנשה, אחד המתכננים הבכירים של חוות שרתים בישראל ומי שעומד בראש התאגדות מהנדסי החשמל והאנרגיה, SEEEI, ובארגון ASHRAE העולמי, סבור שהמחסור במהנדסי חשמל, מיזוג אוויר, קירור ואינסטלציה לבדם מגיע לכ־6,000 איש בישראל, לא כולל רתכי צנרת, פחחים וטכנאי הפעלה. "זה נוגע כמובן לא רק לחוות שרתים, אלא גם למבני ציבור חשובים ובפרט לבתי חולים. אבל לענף חוות השרתים יש קשר למעמדה של ישראל כמדינת בינה מלאכותית. הבעיה היא שבארץ מדברים על הגעה לגיגה־ואט אחד נוסף של חשמל בזכות תנופת הבנייה של חוות שרתים, והיום אנחנו עם 300 מגה־ואט בלבד - כלומר הצמיחה היא פנומנלית, בלי שיש לנו כיסוי מצד כוח האדם או עתודות האנרגיה".

 אבי מנשה, ממתכנני חוות השרתים הבכירים בישראל / צילום: פרטי

את המחסור החמור בעובדים הוא תולה בעיקר בדעיכת החינוך המקצועי. "ישראל הזניחה את תחום הלואו־טק וייבשה את בארות המים של בעלי המקצוע. החינוך המקצועי גווע ב־20 השנים האחרונות", אומר מנשה.

המחסור החמור לא נגמר בעובדי הכפיים ומגיע גם למשרדי התכנון, שסובלים מהנהירה של כוח האדם האיכותי להייטק. "רבע מהעובדים שלי הם בגיל הפנסיה וממשיכים לעבוד כי זקוקים להם. אני כבר בן 74 ועובד שעות יותר ממה שעבדתי בגיל 40, מתוך אחריות אישית לשמור על המקצוע. אני מוכן לוותר על דיבידנדים - רק בשביל לשלם לכל עובד חדש שיבוא לעבוד אצלי. מבחינתי, אשמח לתת לכל עובד חדש שכזה מענק של אלפי שקלים. מהנדס בכיר בתחום יכול לקבל אצלנו גם שכר של הייטק לאחר כמה שנים, ובניגוד להייטק, הוא לא צריך לעבוד 24 שעות, אלא שמונה שעות ביום ולקבל תוספת על שעות נוספות.

"אבל הם לא דופקים בדלת כי הם הולכים לחברות כמו אנבידיה ומקבלים שכר התחלתי גבוה פי 1.5 ממה שאני יכול לשלם להם. וזה לא כי אני לא רוצה לשלם להם יותר, אלא כי מבנה העלויות בתחום מכתיב את זה: המחיר לטונה של קירור נחתך בחצי ושכר הטרחה של הפירמות ירד מ־7% ל־4%.

"היום אני צריך לחפש עובדים מעבר לים. במקצועות ההנדסה יוצאים מעט מאוד שרטטים מקצועיים לשוק, אז האלטרנטיבה היא לשכור שירותי שרטוט מהודו, אוקראינה או בלרוס". לפיכך, בטוח מנשה, בשנים הקרובות, עקב היעדר כוח תכנון הנדסי וכוח ביצועי השכר יעלה, "לא תהיה ברירה ונעלה מחירים כדי שנוכל לשלם יותר".

גם אבי כהן, מנכ"ל פח תעש, חברה קבלנית בתחום הצנרת התהליכית ומיזוג וחשמל, שבין לקוחותיה גם אינטל העולמית, מסביר כי מקצוע הפחחות, או תיעול כפי שהוא מכונה היום, המשמש למשל להתקנת תעלות אוורור בחוות שרתים, הולך ונעלם מהנוף. "היום הם בני 60 עד 80 ואין דור חדש שיחליף אותם. בשש השנים האחרונות לא נקלט ולו בעל מקצוע אחד בתחום. אותו הדבר לגבי החרטים - לא תמצא אחד כזה מתחת לגיל 75. רבים מהם נשארים לעבוד גם עד גיל 80 לחצאי ימים כי הם לא יכולים יותר. עובדי הכפיים במדינת ישראל הם בעיה קשה: אי אפשר להחליף אותם ב־AI או ברובוטים, לכן חייבת להיות כאן החלטת מדינה בנושא".

בשל המחסור בחינוך מקצועי הקבלנים הפכו לאלה שמאתרים את העובדים הפוטנציאליים, מכשירים אותם ומייצרים את הדור הבא של בוני חוות השרתים. "אנחנו פונים לאנשים דרך אינסטגרם ופייסבוק", אומר השרברב מיכאל קורסונסקי. משה אביחי, סמנכ"ל התפעול של חברת התכנון וניהול הפרויקטים ידע הנדסה, שמבכה את אובדן מקצוע הטכנאי בישראל, התייאש מאמצעי הגיוס המקובלים כמו איתור עובדים ברשת לינקדאין או חברת השמה. "אנחנו מגייסים אותם דרך נטוורקינג, למהנדסים שלנו יש קבוצות וואטסאפ ושם אנחנו מוצאים אותם. אין דבר כזה מהנדס מכונות או בניין שמחפש עבודה. מדובר במשאב במחסור".

המחסור בעובדים, מודים בכירים בתעשייה, מתחיל להכתיב התנהגות שמזכירה את ענף ההייטק. "עובדים מתחילים לנהל משא ומתן על שכר", אומר מעסיק אחד. "אתה דג עובד בחברה מסוימת, מפתה אותו בשכר שגבוה בשני שקלים לשעה מהמקום הקודם ואז מגיע מעסיק אחר וצד אותו". מעסיק אחר מודה כי אחד מעובדי המפתח שלו קיבל הצעת שכר שגבוהה ב־30% ממה שהוא מרוויח כיום. אחרים מנסים להחצין שעות עבודה סבירות, טיולים ואירועים. "יש ימים חמים עם ארטיקים, אירועי פריסה על האש וסופי שבוע של טיולים בארץ עם המשפחות", אומר מעסיק אחר.

ויש מי שמנסה למצוא פתרונות יצירתיים. חברת אלכסנדר שניידר, למשל, מייצרת את כל החלקים הנדרשים להקמת חוות השרתים במיקור חוץ בקרואטיה, מקימה ובודקת אותה סמוך לאתר הייצור, ואז מפרקת אותה ושולחת את כל חלקיה לישראל באונייה. החברה מחזיקה אמנם אנשי חשמל, קירור ומיזוג אוויר בישראל, אך העומס עבר למעשה לחו"ל. "אין תחליף לחשמלאי", מסכם רותם. "חוקי האנרגיה מכתיבים צורך באדם שיפעיל אותם. כך גם בעידן הבינה המלאכותית. זו לא רק עבודה פיזית, אתה צריך למצוא פתרון לבעיה שאיש לא תיאר שתפתור. אם יש נפילת מתח, תעשה הנדסה לאחור ותפתור את הבעיה. אני לא יודע אם זה מקצוע העתיד, אבל זה מקצוע שאין לו תחליף".