ארבעה צעירים שערכו מסיבה בגן הר הכרמל זוכו מאשמת פגיעה בגן לאומי

ארבעת הצעירים ערכו מסיבה ברכס כרמיה, שבמהלכה הפעילו בשטח מערכת הגברה וגנרטורים, הקימו אוהל גדול, הציבו דוכנים לממכר שתייה והשמיעו מוסיקה רבת עוצמה. שניים מהצעירים מיהרו להודות במיוחס להם, הורשעו ודינם נגזר. שני אלה שניהלו משפט הוכחות הרוויחו הרשעה אחת פחות, משום שהורשעו רק בהקמת רעש.

אחד הנאשמים, ששימש עוזר הגברה ותקליטן, העיד שמעסיקו תמיד נהג לוודא אם קיים היתר לקיום האירוע המוזמן והוא סמך עליו בכך. גם במקרה זה, טען, הוא ידע שנדרש היתר לקיום המסיבה בפארק הכרמל, אולם לא שאל את מעסיקו אם יש היתר לאירוע, אלא פעל מנקודת הנחה שההיתר ישנו.

השופטת חוזה קבעה, על סמך עדויות הפקחים שהגיעו למקום, כי בכניסות לפארק הכרמל אכן היו מוצבים שלטים גדולים וברורים, המכריזים על איסור לקיים פעילות לילה בשטח הפארק ולהקים רעש ללא היתר. היא אף קבעה שהוכח שאחד הפקחים שמע כשנכנס לשטח המסיבה מוסיקה מקורטעת, שנבעה כנראה מפעולות תיאום ובדיקה של מערכת ההפעלה שהתקינו הנאשמים. כשהגיעו הפקחים בפעם השנייה למקום, נשמעה שם מוסיקה רועשת בעוצמה גדולה.

אלא שהמדינה "לא פירטה בכתב האישום את מהות הפגיעה בגן הלאומי, אותה היא מבקשת לייחס לנאשמים ואף לא התייחסה לכך בסיכומיה. המאשימה לא הביאה כלל ראיות לשם הוכחת מהות הפגיעה שנוצרה או עלולה היתה להיווצר כתוצאה מהרעש, כפי שנהוג בתיקים אלה, בין אם בחוות דעת של אוקולוג לעניין הפגיעה הצפויה לבעלי החיים השוכנים בפארק הכרמל כתוצאה מקמת הרעש ובין אם בראיות אחרות". לכן, היא זיכתה אותם מעבירת הפגיעה בגן לאומי.

אמנם להוכחת העבירה של הקמת רעש על המדינה להוכיח מחשבה פלילית מצד הנאשמים, הוסיפה חוזה, אלא שזו הוכחה. "הנאשמים ידעו כי נדרש היתר לקיום המסיבה בפארק הכרמל, ומכאן מובן שהיו מודעים לכך שהאזור בו התקינו את מערכת ההגברה והפעילוה הינו פארק לאומי וכי הפעלת מערכת ההגברה תגרום לרעש, אף אם הפעלתה על ידם נעשתה רק לצורך כוונון המערכת ובדיקתה ולא לצורך השמעת מוסיקה במסיבה".

היא דחתה את טענתם שמדובר בזוטי דברים, וקבעה שקבלתה היתה מרוקנת את העבירה מתוכן. "אם מקרה זה הינו קל ערך, מעטים מאוד המקרים שלא ייכנסו תחת הגדרת זוטי דברים לפי סעיף עבירה זה ותוטל בגינם אחריות פלילית". (ת.פ. 2325/06).