האיש שהמציא מחדש את הגלגל

כאשר פרד סמית מוצא פיסת נייר ומתחיל להדגים עליה את הרעיון שעומד מאחורי החברה שהקים לפני 36 שנים, מתברר מעל לכל ספק שמנכ"ל פדקס (FedEx) אינו בדיוק צייר מחונן. השרטוט שלו נראה דומה יותר לגלגל אופניים מאשר למודל עסקי מהפכני של ענקית לוגיסטיקה בשווי 30 מיליארד דולר שמעסיקה יותר מ-200 אלף עובדים ביותר מ-220 מדינות.

רק כאשר סמית מניח את העט מידיו ומסביר את האינטואיציה שלו, הגלגל ששורטט בחופזה מתעורר לחיים והופך להיות מודל ציר החישורים (מקלות גלגלי אופניים) שהפך את פדקס לגלגל שיניים כה חיוני במכונה הכלכלית העולמית.

הרעיון הראשוני של סמית, שלפי הפולקלור של פדקס הופיע בעבודה שהיה עליו להכין במהלך לימודיו באוניברסיטת ייל, היה שובר מסוכמות כפי שהיה פשוט. הוא האמין שהדרך הזולה והמהירה ביותר לשגר חבילות היתה להטיס אותן מנקודות בקצהו של כל חישור אל מוקד מרכזי, שבו ניתן יהיה למיין אותן, להעמיס על מטוסים נפרדים ולהטיס עם חבילות אחרות המיועדות לאותו יעד.

כאשר חסידי משלוחי הדואר המסורתיים "מנקודה לנקודה" נרתעו מהרעיון שחבילה שנשלחת מניו יורק לפילדלפיה עלולה לעשות עיקוף של 3,600 ק"מ ולעבור דרך המוקד של פדקס בממפיס, סמית הדגים את עליונות היעילות של השיטה שלו.

"פשוט השתמשתי בנוסחה המתמטית של חיבור נקודות רבות לנקודות רבות אחרות", נזכר סמית בן ה-63. "אם אתה לוקח משלוח אחד מתוך הסך, זה נראה מאוד לא יעיל. אך אם אתה לוקח את כל המשלוחים, במקום 9,900 שליחים שיחברו מאה נקודות, יש לך 99 שליחים בלבד. זה יותר יעיל פי מאה".

בשנים הבאות יישם סמית את הנוסחה שלו, ביחד עם חידושים נוספים, כמו הצבת משאיות בנמלי התעופה כדי להעביר את החבילות ליעדיהן הסופיים, והפך סמינר מלימודי תואר ראשון לחברת משלוחי האקספרס הגדולה בעולם. אך ההשפעה של פדקס בארבעים השנים האחרונות מורגשת גם הרחק מעבר לתעשיית הלוגיסטיקה.

שיגור אמין שמגיע בזמן, של כל דבר ממחשבים עד איברי גוף, הוא המנגנון שתמך בהתפתחות הסחר העולמי, ושאפשר לשורה ארוכה של חברות אחרות - מאמזון עד דל ו-וול-מארט - להפוך לאייקונים תאגידיים עולמיים בזכות עצמם.

מן החזון המקורי שלו, סמית ייסד בסופו של דבר מערכת שמאפשרת לחברות לשגר מלאים ולעקוב אחריהם באמצעות צי של "מחסנים במהירות 880 קמ"ש" (מטוסי החברה), אך הוא יוצא מגדרו כדי להדגיש שלא כל הקרדיט על ההמצאה הזו מגיע לו: שירותי הדואר של צרפת והודו כבר השתמשו במודל גלגל האופניים של החישורים והמוקד באמצע, הוא אומר.

ההשראה לצבא המשולב של משאיות ומטוסים, הוא אומר, באה לו משירות כקצין נחתים במלחמת וייטנאם. "הנחתים היו החיל היחיד בצבא שהיו לו רכיבים של אוויר וקרקע".

בשערו הלבן, גופו העבה וז'קט הספורט החום, ועם המבטא הדרומי שמדבר בשבח עבודת הצוות ו"עומק הספסל", סמית נראה ונשמע יותר כמו מאמן פוטבול אמריקני מאשר כמו אדם שאחראי למהפכה עסקית.

אף על-פי שלעתים קרובות הוא מועלה על נס כהתגלמות היזם האמריקני שבנה את עצמו במו-ידיו, סמית לא ממש נחלץ מעוני. הוא נולד במיסיסיפי, בעיירה כ-130 קילומטרים מדרום לממפיס, למשפחה אמידה שהתחבורה זרמה בעורקיה: אביו ייסד חברת אוטובוסים אזורית מצליחה.

הוא למד באוניברסיטה מליגת קיסוס, ייל, באותו מחזור של הנשיא ג'ורג' בוש ויריבו הדמוקרטי בבחירות של 2004, הסנטור ג'ון קרי. כאשר חזר מווייטנאם ב-1971 והחליט להיכנס לעסקים, היה ביכולתו להשקיע ירושה של 4 מיליון דולר ולקבל 80 מיליון דולר מיזמי הון סיכון, ממלווים אחרים ומבני משפחה, כדי לייסד את פדרל אקספרס.

כאשר החברה צמחה מטיפול בכמה עשרות חבילות בחדר נטול חלונות בשולי נמל התעופה של ממפיס, לעיסוק ב-6.5 מיליון חבילות ביום, סמית מספר שנאלץ לשנות את סגנון הניהול שלו.

אף שהעביר סמכויות של ניהול יומיומי להנהלה, הוא עדיין שומר על נוכחות בפרופיל נמוך. משרדי פדקס בממפיס מתפוצצים מצילומים של משאיות ומטוסים, ואין בהם כלל צילומים ואמרי שפר של המייסד, מהסוג שנראה בכל כך הרבה מטות תאגידיים בארה"ב.

"מעולם לא הייתי הטיפוס שצועק הוראות מגשר הפיקוד, ומצפה שהחותרים שלי יפנו לכאן או לשם", הוא אומר.

סמית טוען שהמונח "מנהל כללי" או "מנהל ביצוע ראשי" הוא מושג שאבד עליו הכלח: חברות גדולות נשענות בימינו על צוותי מנהלים. חברי ועדת הניהול של פדקס - סמית וארבעת סגניו הבכירים - אומרים שהם חותרים לקבל החלטות קונצנזוס בנושאים חשובים.

כאשר הם אינם מסוגלים להגיע לקונצנזוס, הם "מקפיצים כדור באוויר" - כמו שקבוצות במשחק כדורסל מחליטות של מי הכדור - וסמית ממלא את תפקיד השופט. "לנו יש ארבעה קולות הצבעה - לסמית יש חמישה", מתלוצץ מייק גלן, סגן נשיא לפיתוח שיווק. מקורות פנימיים בפדקס אומרים שאין הרבה ספק מי הבוס.

למרות שסמית רחוק תשע שנים מגיל הפרישה בפדקס, 72, תוכניות הפרישה שלו, כמו המסך הענק שמציג את הטיסות של מטוסי החברה במטה התפעול, מתנהלות בדייקנות צבאית. אולי בגלל שבשנה הבאה ייערכו הבחירות לנשיאות בארה"ב ושמו של סמית מוזכר כמי שעשוי לקבל תפקיד בכיר בממשל הבא (סמית: "אני לא יודע על זה שום דבר, אבל אני מעריץ אנשים שעושים זאת").

סמית צריך לסמן שני מועמדים פוטנציאליים - עוד נוהג שלמד במארינס, שם יש לכל קצין סגן שלוקח פיקוד ברגע שמשהו משתבש.

אף שהבחירה של סמית היא סודית, אפשר להמר על כך שהמנכ"ל הבא של פדקס כבר מתגורר בממפיס. ארבעת עוזריו נמצאים לצידו כבר 90 שנה במשותף. "כמעט לא יעלה על הדעת, בהתחשב בכישרונות שיש לנו בארגון, שנצטרך לחפש מישהו מבחוץ", הוא אומר, ומדגיש שהחברה "לא תחמיץ אף פעימת לב" אם הוא יפרוש.

"אינני מתכוון לזלזל בכבודי, אך אינני רופרט מרדוק או בארי דילר, או מישהו אחר מסוג של 'המדינה זה אני'", הוא אומר. "פדקס היא חברה תעשייתית עם כוריאוגרפיה גבוהה מאוד שמתקתקת כמו שעון, בשיטה הפורמלית הישנה".

המשקיעים מקווים בוודאי שגלגל האופניים בלב פדקס ימשיך להסתובב גם ללא המייסד בעל החזון.