הגיע הזמן לדיון רציני

"בתמורה להסכמת המינהל להקפיא את ההחלטה להיוון חלקת המגורים במושב ובקיבוץ, נהיה מוכנים להקפיא את העתירה שלנו לבג"ץ". כך אמר מנכ"ל פורום 15 הערים הגדולות, עו"ד איתן אטיה, במהלך כנס שארגנה לפני כשבועיים האגודה לצדק חלוקתי, שעסק בין השאר בשאלה הבלתי פתורה והבלתי נגמרת של הקרקע החקלאית.

מתברר שלא רק הפורום מעוניין לפתוח את הסוגיה הזו לדיון מעמיק הרבה יותר. גם המושבים, הקיבוצים והאגודה לצדק חלוקתי תמימי דעים לפחות בדבר אחד: שהגיעה העת לדיון רציני ומעמיק בסוגיית הקרקע, שמתגלגלת זה למעלה מעשור בין מועצת מקרקעי ישראל, הממשלה ובתי המשפט, ולא מוצאת פתרון.

עתירת פורום 15 הערים הגדולות נוגעת אמנם להחלטת מועצת מקרקעי ישראל (979) לאפשר את היוון חלקת המגורים במושב ובקיבוץ, אך אין ספק שיש בה הרבה מעבר לכך. בין השאר שאלות נוקבות של צדק חלוקתי וחלוקת העושר במדינה.

על-פי החלטה זו, יוכל כל חבר מושב להוון חלקה בשטח של 2.5 דונם, ולהקים עליה מבני מגורים בשטח של 375 מ"ר (כולל היחידה הראשונה הוותיקה), בהיוון של 3.75% משווי הקרקע. כל זאת בהתאם לכמות היחידות המותרות לבנייה לפי תמ"א 35. ההחלטה גם מאפשרת לראשונה לפצל את הנחלה ולמכור חלקים ממנה למי שאינו בן משפחה.

החלטה נוספת (1011) מאפשרת להקים בחלקה המהוונת מבנה לתעסוקה בשטח של 500 מ"ר, בהיוון של 91%, ולראשונה גם להשכירו. יצוין, שעד כה נאסר על החקלאים להשכיר מבני תעסוקה.

כנגד החלטה זו הגיש פורום 15 הערים הגדולות עתירה לבג"ץ, בטענה שהיא פוגעת במגזר העירוני בכך שהיא מעודדת הקמת מבנים לתעסוקה במגזר החקלאי, מעודדת מעבר עסקים מהמגזר העירוני למגזר החקלאי ופוגעת בכך בהכנסות הארנונה של הערים הגדולות. בשל העתירה לבג"ץ ההחלטה אינה מיושמת.

"את ההקפאה, אם תושג, יש לנצל לניהול דיאלוג בין המגזר העירוני לכפרי", אומר אטיה, "במרכזו תעמוד הצעה לפיה במקום לאפשר לבעלי נחלות להקים מבני תעסוקה בשטח של 500 מ"ר בחלקות המגורים, או לאפשר להם להקים אזורי תעסוקה משותפים כדוגמת געש ושפיים - לאפשר להם זכויות במרכזי מסחר ותעשייה משותפים בערים הגדולות".

מאחורי הצעת הפורום עומדת ההנחה לפיה לא יתכן לאפשר מצב שבו המדינה במו ידיה מאפשרת למגזר החקלאי להוציא מהערים הגדולות את העסקים המשלמים ארנונה, ולהעביר אותם למגזר הכפרי. לטענת הפורום, בערים הגדולות לא רק מתגוררת מרבית האוכלוסיה, הן אלה שמקיימות ומממנות מגוון רחב של שירותים ומוסדות ציבור הניתנים לכלל האוכלוסיה, בין השאר בתי חולים, מרפאות, בתי ספר, מוסדות תרבות ועוד. בשל סיבה זו אסור לגזול מהעיר את הארנונה המגיעה לה ולאפשר לה לנדוד למגזר הכפרי, עליו לא מוטלות מטלות אלה. "לא יתכן מצב שבו כמה מאות משפחות במגזר החקלאי ייהנו מארנונה עסקית שתיגזל ממאות אלפי משפחות במגזר העירוני", אומר אטיה.

יקב כן, משרד לא

"אם חקלאי שהפסיק לעסוק בחקלאות רוצה להקים מבנה תעסוקה שמתאים לאופי הכפרי, כמו למשל צימר, יקב ועוד, אין לנו בעיה עם זה", אומר אטיה, "אך אם החקלאי לשעבר רוצה להקים מבנה משרדים ולהשכיר אותו לבעלי מקצועות חופשיים, אנו דורשים שיעשה זאת בשטח העיר, באזורי תעסוקה קיימים או בשטחים חדשים שיוגדרו כאזורי תעסוקה. בשום פנים ואופן אסור לאפשר ליישובים כפריים להקים מרכזי מסחר ותעסוקה, שיתחרו בעיר ויגזלו ממנה את הארנונה המגיעה לה".

דרישה נוספת של הפורום היא ליצור שונות בהקצאת הזכויות בין יישובים כפריים הסמוכים למרכזים עירוניים, לבין יישובים כפריים מרוחקים. לדברי אטיה, אין ספק שלמושבים וקיבוצים הקרובים לעיר יש לתת פחות זכויות מאשר לאלה השוכנים בפריפריה, שכן עצם הקרבה לעיר מעלה את שווי הנכסים. הדברים אמורים, לדבריו, לא רק למושבי המרכז הקרובים לערים הגדולות, אלא גם למושבים וקיבוצים הקרובים לעפולה, טבריה ואשקלון, שיקבלו פחות זכויות מאשר היישובים המבודדים יותר, למשל יישובי הערבה ורמת הגולן.

לדברי אטיה, הוא מקווה שהמגזר החקלאי ירים את הכפפה ויהיה מוכן להיכנס למו"מ, שהוא טוב לכל הצדדים, וימנע מנקיטה בגישה מיליטנטית שגרמה עד היום רק לקיפאון.

היועץ המשפטי של התנועה הקיבוצית, עו"ד מיקי דרורי, מוכן להודות שמדובר בהצעה מעניינת. לדבריו, עמדתו זו נובעת מהעובדה שגם המגזר החקלאי אינו מאמין שניתן ליישם את החלטה 979 ואת החלטה 1011, אותן הוא מגדיר כמלאות עיזים וכשלים.

"השאלה היכן צריך להיות מחסן, חנות או יקב היא תכנונית, והשאלה מי צריך ליהנות מהארנונה אינה קדושה", אומר דרורי, "אבל אסור לשכוח שצריך לאפשר גם למגזר החקלאי להתפרנס מהקרקע".

עוד אומר דרורי, שהופתע לשמוע שדווקא פורום הערים הגדולות מתנגד להצעת האוצר להתחלק בארנונה בין הרשויות השונות בארץ, אך מסכים שאין ספק שכל הנושא הזה דורש דיון רציני ומעמיק.

"אם כבר מדברים", אומר דרורי, "מן הראוי היה להכניס לדיון המקיף והכולל גם את דו"ח ועדת גדיש, שמאפשר היוון ובעלות במגזר העירוני, ולקבוע מנגנון משותף שיקבע קריטריונים שווים לכולם. אם רוצים להתייחס לקריטריון של כמה שילם החוכר, הוותק שלו וגודל הנכס, הגיע העת לבדוק את כל החוכרים. אם צדק חלוקתי, אז צדק לכל", אומר דרורי.

גם יו"ר אגף הקרקעות בתנועת המושבים, עו"ד עמית יפרח, אמר שהמושבים אינם מעוניינים בפעילות מסחרית בתוך הנחלות ומעדיפים להוציא אותה למרכזי המסחר והתעשייה, אך לדבריו דווקא המינהל הוא זה שמערים קשיים בנושא זה.

"רק רפורמה כוללת"

"במידה ואכן תהיה מוכנות להקפיא את ההחלטה ולהיכנס לדיון אמיתי, גם אנו נשמח להשתתף בו", אמר יו"ר האגודה לצדק חלוקתי, ד"ר סנדי קדר, ממגישי בג"ץ הקשת המזרחית, שביטל שורת החלטות הנוגעות בקרקע החקלאית.

כמו רבים אחרים במהלך הדיון, גם קדר אמר שהוא מאמין שהגיעה העת לפתוח את נושא הקרקעות לדיון רציני, הכולל לא רק את צרכיה של ההתיישבות הכפרית אלא את הצרכים של ציבורים רבים נוספים. בין השאר, דיירי הדיור הציבורי, נפגעי המשכנתאות, המגזר הערבי והמגזר הבדואי. "אחרי 15 שנות התגוששות", אומר קדר, "הגיע הזמן ללכת לכיוון של רפורמה כוללת במשטר המקרקעין באופן כללי ובאופן נקודתי, ולדון בצורה רצינית בכל נושא הדיור בהישג יד".

לדעת קדר, מה שצריך לעשות הוא להקים ועדה ממלכתית, ולהזמין אליה את נציגי הערים, נציגי עיירות הפיתוח, נציגי המגזר הערבי, נציגי המגזר הבדואי, נציגי המגזר הכפרי, נציגי קק"ל, נציגי סוכנות ואחרים. איתם יחד יש לנסות לגבש אמנה חברתית שתיתן מענה לצרכים של הסקטורים השונים, ושתסיים את ההתגוששות בצורה הוגנת לכל המגזרים.

קדר מדגיש, שאין ספק שהמקום הנכון והאידיאלי לקיים דיון כזה הוא לא בג"ץ, שכן מדובר בסוגיה מורכבת הנוגעת לצדדים רבים בחברה. "כל הזמן מדברים אצלנו על הצד הכלכלי ועל הצד הקנייני", אומר קדר, "זאת בשעה שצריך לראות את הכל בצורה ארוכת טווח, ולא - נמשיך להתגושש בבתי המשפט עוד שנים רבות. בג"ץ יכול לבלום תהליכים מקולקלים, אך תפקידו אינו להציע רפורמה קרקעית כוללת".

"החלטות המועצה בעייתיות משתי סיבות", אמר מזכיר התנועה הקיבוצית לשעבר, אלישע שפירא, כיום מרכז הקיבוצים השיתופיים בתנועה הקיבוצית. "ההחלטות נועדו לאפשר שיוך דירות, דבר שכחבר בזרם השיתופי אני מתנגד לו. מנגד ההחלטה אינה מאפשרת לשייך את הדירות, כי מחיר השיוך גבוה מדי".

עוד אומר שפירא, שאין ספק שכל הדיון הציבורי צריך להתמקד פחות בזכויות ויותר בצרכים, שכן לא רק להתיישבות יש צרכים בקרקע, כי אם למגזרים רבים אחרים, ביניהם בדואים, ערבים, עירונים, עיירות פיתוח, דיירי דיור ציבורי ועוד. כמו קדר, גם הוא אינו סבור שהדיון במדיניות קרקעית ארוכת טווח צריך להתקיים בבית המשפט, אלא כחלק מדיון ציבורי מקיף.

לדבריו, "הקשת עתרה לבג"ץ עם דיבורים על רפורמה. בית המשפט אמר כמה מילים בנאליות על צדק חלוקתי, והחזיר את הדיון למועצת מקרקעי ישראל, שהחלטותיו החדשות שטחיות בדיוק כמו הישנות. הדרך היחידה לגבש מדיניות קרקעית היא לקיים שיח ציבורי ולהגיע להסכמות ציבוריות רחבות שיהיו יותר חזקות מכל פסיקה של בית משפט". "

daliat@globes.co.il