המופע של שנות ה-90

ריבוי ערוצי התעודה וההיסטוריה הצמיח לנו תיעוד טלוויזיוני מסוג חדש: ניתוח היסטורי של תקופות שרובנו חווינו כאנשים בוגרים. לא עוד סרטים על אירועים מכוננים בהיסטוריה כמו מלחמת העצמאות של ארצות-הברית, המהפכה הצרפתית ואפילו "עמוד האש" על ראשית הציונות, אלא תיעוד (כמו זה שתוכלו לראות בסופ"ש הקרב בערוץ ההיסטוריה במסגרת הסדרה "המאה ה-20") של תופעות קרובות ומוכרות יותר, כמו שנות ה-60 וה-70, היסטוריה שעבור חלקנו היא כמעט עכשווית - ובכל זאת מתחוור לנו שאנחנו כבר לא צעירים ושאפילו לאירועים שראינו בטלוויזיה יש כבר פרספקטיבה היסטורית.

לו ירצה מישהו לספר את סיפורה של החילוניות האשכנזית בשנות ה-90, הוא יכול לצפות פשוט בפרקים של "החמישייה הקאמרית". אל תטעו: רובם - כדרכם של פרקי סאטירה - כבר אינם מצחיקים. יתרה מזאת, למראה חלק מהם נחמץ הלב. הנה פרץ האופטימיות שליווה את לידתו של ערוץ חדש, הנה דיבורים מפורשים ראשונים על סקס בטלוויזיה, הנה האופטימיות של ימי אוסלו העליזים שבהם גם פיגועים נתפסו כ"חבלי משיח", הנה רצח רבין (כולל המערכון המצמרר של רמי הויברגר בתפקיד יגאל עמיר, מערכון שגרר תגובות רבות בזמנו והיום הוא מתגשם בדיוק מבהיל) ולפעמים גם הנה "סתם" קרן מור מדברת בחופשיות של סוף עידן הממלכתיות על מין אוראלי. לראות, לחייך ולבכות.