מדוע מנהלי השקעות מפרסמים טורים בעיתונות הכלכלית?

מה מניע את ערימת ה"גורואים להשקעות" (בעיני אחרים או בעיני עצמם), המפרסמים טורים קבועים בתקשורת הכלכלית, לחלק עצות בחינם? על מנת לחדד את האבסורד שבתופעה, הבה נבחין בין סוגים של מומחים-בעלי טורים שכאלה.

הסוג הראשון: "השקיעו במניות אלפא ואומגה"
המומחים הכי פחות אמינים - אלה שממליצים על השקעות קונקרטיות. ואני שואל את עצמי: למה להם לספר לי במה כדאי להשקיע? הרי אם גילו הזדמנות השקעה, לא עדיף להם להיכנס אליה ולהמתין למימוש רווחים, אחרי שכל השוק יגלה אותה?

האם יגאל אהובי, יצחק תשובה ומוטי זיסר מספרים לכולם על רכישות הנדל"ן שלהם? הם עושים זאת רק אחרי שהעסקה הושלמה וזה קורה בדרך כלל רק על פי הוראות הגילוי הנאות של הבורסה לגבי חברות נסחרות, ולא מראש ובעיתונים.
מתי בפעם האחרונה קראתם בעיתון את זיסר בטור על השקעותיו? את דנקנר מספר על כוונות ההשקעה שלו? את תשובה מהגג על מניות נבחרות?

אם בעל הטור, מאמין שכדאי לקנות מניה מסויימת, ההיגיון העסקי אומר שהוא יספר על כך אחרי שקנה אותה בעצמו. אחרת, כל הרבים שישתכנעו מדבריו, יעלו את מחירה בביקושים.
אולי הוא מספר עליה כי הוא רוצה שהמניה תגיע למחיר מסויים - מחיר היעד שבית ההשקעות שלו הציב למניה זו בהמלצה האחרונה? אולי הוא מחכה שהמניה תגיע ליעד הזה, כדי לצאת ולברוח ממנה, מיד אחרי שאני (ואתה וכל הקוראים) נקנה אותה בחדווה, מלאי אמונה וחלומות על רווחים?

אני הייתי מציע שבעלי טורים מסוג זה, יפרסמו לצד המלצותיהם את הרשימה המלאה של המניות שהם מחזיקים.

הסוג השני: "קנו מניות שכשמחלקים את הגמא שלהן בדלתא של השוק התוצאה גדולה מפאי"
הכירו את טבחי הבורסה שיש להם מתכון בטוח להצלחה כלכלית: הם לא ממליצים על מניות, אלא מלמדים. הם גילו טכניקה ומפרסמים בציבור את הכלים והשיטות - יפה מצדם, לא?
הבעיה היא שהם מציעים נוסחאות בית ספר להשגת רווח - ובזירות המסחר (כלומר בחיים שמחוץ לכיתות הלימוד) הנוסחאות לבדן לא תמיד עובדות. משקיע שישלב בעבודתו ידע, עבודה קשה וקצת מזל עשוי להצליח, ולעיתים בגלל חוסר מזל גם להפסיד.

כמה מניות לדעתכם תוכלו למצוא שהגמא שלהם מחולק בדלתא השוק גדול מ- 3.1 (זו נוסחא הזויה ומופרכת, והגולשים מתבקשים לא לעשות בה שימוש בבית) אם היתה נוסחא שהיא מתכון בטוח להצלחה, כל המניות שהיו מתאימות לה, כבר היו נקנות בהמוניהן על ידי בעלי הפטנט ומחירן כבר היה מרקיע שחקים.

הסוג השלישי: חוזי העתידות
כותב גורו אנליסט בכובד ראש שהוא מחפש מניות שלהן מכפיל רווח נמוך וקצב צמיחה גבוה מהמכפיל. ואיך בדיוק מנבאים את קצב הצמיחה? האם מה שהיה הוא שיהיה? האם יש מודל שיכול ללמד על העתיד על פי מה שהיה בעבר? לפעמים זה כך ולפעמים אחרת.

לפעמים מציעים לנקוט באסטרטגיות השקעה מסויימות ובתור אמצעי שכנוע מספרים על פלוני שנקט בדרך זו והצליח.

בנסיון לחקות הצלחה של אדם אחר, יש לאחוז בכלים שהיו בידו. למשל, צבא אנליסטים ומידענים פיננסים שיכולים להשלים נתונים שאינם מתפרסמים במדיה הכלכליתובפורטלים הפיננסים השונים.
הבה נניח שיש בידנו הכלים שהיו בידיו, האם הצלחה של פלוני בעבר מבטיחה משהו לגבי העתיד? לא תמיד, ולו רק בגלל שהתנאים (מחיר המניות, התנהגות הסקטור, מצב המשק, ואפילו זהות מנהיגי המדינה) השתנו.

שלוש סיבות כנגד שלושה מומחים
יש עוד כמה ואריאנטים של מומחי תקשורת למניות, אבל חבל להשחית עליהם זמן ומקום.

הרעיון הוא פשוט: אם מישהו יודע משהו, הוא לא אמור לספר את זה לעולם כולו, אלא לשמור את זה לעצמו או ללקוחותיו.

אם הוא מספר, הרי יש לכך שלוש סיבות:
1) הוא כבר קנה והמנסה לגרום לנכס לעלות על ידי השפעה על הקהל הרחב באמצעות הטור שלו.

2) הוא לא מחזיק במניה ומבחינתו אם תקנה אותה או לא - היינו הך. אם תקנה, והמניה תעלה, הוא יוכל למכור את העצות שלו במחיר טוב יותר. הוא יתעלם מאי ההצלחות וידגיש את ההצלחות, ממש כפי שנוהגים מנהלי קרנות נאמנות אשר לאחר שקרן שלהם כשלה, הם מחליפים את מדיניות ההשקעה שלה ומוחקים אותה מהרקורד.

3) הסיבה השלישית היא שהוא לא אומר לך משהו בעל ערך. ממש כמו הטור הזה המספר את מה שהכל כבר יודעים: שלא ניתן לסמוך על העצות בענייני השקעה המתפרסמים בתקשורת.

גילוי נאות
גם אני מנהל תיקים ולכן אל תאמינו לי בשום דבר שאומר בפומבי לגבי ניהול השקעות, לרבות הקביעה שאסור לסמוך על כל האחרים שמפרסמים את מה שהם יודעים, כי יכול להיות שיש לי אינטרס לפגוע במוניטין המקצועי שלהם כחלק מהתחרות.