הון ושלטון - הכירו את הפרקליטים המקושרים ביותר לממשל

בתחילת נובמבר 2005 נחת בלשכתו של אהוד אולמרט, אז שר האוצר, מכתב מעורך דינו וחברו הטוב, אלי זהר. בלשכת ראש הממשלה עוד ישב אריאל שרון, ומבול חקירות המשטרה ובדיקות מבקר המדינה נגד אולמרט טרם בא לעולם. המטרד המשפטי שהעסיק את שר האוצר הטרי נגע להליך שנפתח ביוזמתו: תביעת לשון הרע שהגיש, באמצעות עורך הדין זהר, נגד עיתונאי "ידיעות אחרונות", מרדכי גילת, בעקבות פרסומיו על פרשת האי היווני.

אך המכתב של זהר לא עסק בעימות עם התחקירן הוותיק; הפעם פנה הפרקליט לאולמרט מטעם לקוחות אחרים שלו: הברוקרים הפרטיים בשוק ההון, שניהלו מאבק עז נגד התקנות שעסקו בעמלות ההפצה של הבנקים, במסגרת רפורמת בכר. "התקנות המוצעות אינן סבירות", כתב זהר לאולמרט - השר, החבר והלקוח - "ונוגדות את תכלית הרפורמה בשוק ההון".

תשעה חודשים מאוחר יותר, כשהוא כבר ראש ממשלה מצולק ממלחמת לבנון, פורסם ב"הארץ" התחקיר שחשף כי בימיו כשר התמ"ת פעל אולמרט למתן מענק למפעל סיליקט בדימונה, שאותו ייצג חברו ושותפו הוותיק עורך הדין אורי מסר, לכאורה בניגוד לכללי מרכז ההשקעות. מבקר המדינה, שפרסם מספר חודשים לאחר מכן דוח בנושא, היה חד־משמעי: "ניגוד העניינים", כתב מיכה לינדנשטראוס על אולמרט, נבע מהקשרים הכלכליים בעבר בין השר לעורך הדין, קשרי החברות שביניהם ויחסי עורך דין לקוח. בעקבות זאת נפתחה גם חקירת משטרה.

בניגוד לפרשת סיליקט, ההחלטות שקיבל אולמרט לגבי עמלות ההפצה לא עוררו מחאה מצד איש, גם לא מצד החשב הכללי שטיפל בנושא, ירון זליכה, שהתפרסם בזכות חיבתו לחשיפת כל שחיתות וצל שחיתות. אפילו בצד השני בקרב על העמלות, הבנקים, העדיפו לא לחולל מהומה, אולי משום שמי שייצג אותם היה עורך הדין רם כספי. כספי אמנם מעולם לא העניק לאולמרט שירותים משפטיים, אבל הוא מיודד עמו ועם רעייתו עליזה, שציור שמן פרי יצירתה מעטר את משרדו.

עורך הדין אלי זהר, לפי ההיגיון של המבקר בפרשת מרכז ההשקעות, אולמרט היה אמור להימנע מלטפל גם בעמלות ההפצה?

"לכאורה כן. אבל מפני שניהלתי את העניין מול החשב הכללי ומול הכנסת, ובזה זה התחיל והסתיים, לא הייתה סיבה לפסילה".

שלחת לאולמרט מכתב בעניין העמלות, והוא גם לקוח וגם חבר.

"נכון, אבל אני אומר לך מי טיפל בנושא. שלחתי מכתב לשר האוצר כי זה באחריותו. מעולם לא דיברתי עם אולמרט על נושא עמלת ההפצה, ולא הייתה סיבה שאולמרט יפסול את עצמו, ואני לא הייתי צריך להימנע מלייצג את הברוקרים".

אתה לא מרגיש שלפעמים שוכרים את שירותיך בזכות הקשרים שלך?

"שמע, יכול להיות שאני מדחיק את זה, אבל אני לא מרגיש כך. אני מרגיש שאני נבחר בגלל כישורים ולא בגלל קשרים".

הדחקה או לא, כשמובילי מאבק הברוקרים דנו באפשרות לשכור את שירותיו של זהר, נדונה גם מערכת יחסיו הקרובה עם שר האוצר. המשרד שליווה אותם במהלך רוב התקופה היה זה של עורך הדין צבי פירון, אבל בשלב מסוים הוחלט שלא יזיק אם על המכתב יהיה חתום דווקא חבר של השר. חלק ממובילי המאבק, כמו שמואל פרנקל מבית ההשקעות אפסילון, התנגדו - ונותרו בדעת מיעוט. "מאחורי הפנייה לזהר", סיפר השבוע גורם שליווה את המאבק, "עמדה המחשבה שאם יגיע מכתב ממנו, אולמרט יסתכל עליו. לרמי כספי וללוביסטים של הבנקים הייתה דלת פתוחה לכולם, ולנו הברוקרים כמעט שלא היו דלתות פתוחות. ואז אמרנו, 'יש להניח שאם אולמרט מקבל מכתב מזהר, הוא מכיר את השם'".

הקשר בין עורכי דין מרכזיים לדמויות מפתח בשלטון כנראה עתיק כמו המקצוע עצמו. לא קשה להבין מדוע: הפוליטיקאים נהנים מעמימות של החוק בכל הנוגע לקשר, בעלי ההון שמחים לנצל עוד דלת אחורית שנפתחת למסדרונות השלטון, ועורכי הדין גוזרים את הקופון. יש פוליטיקאים שמקפידים לפסול את עצמם מהחלטות הקשורות לעורכי דינם, אחרים, כמו אולמרט, מקפידים קצת פחות.

כיו"ר מועצת מקרקעי ישראל, למשל, הוא טיפל בסוגיית פארק איילון. ראש הממשלה בזמנו, אריאל שרון, סירב להיענות לדרישות חברת הזרע לקבל זכויות בנייה מסויימות בפארק; אולמרט דווקא נטה לכיוונה. אחד הפרקליטים ששכרה החברה היה, שוב, אלי זהר. חבר אחר של אולמרט שהיה מעורב בעניין הוא אביגדור קלנר, אז יו"ר פולאר השקעות, מבעלי הזרע (שהתפטר מאז, לאחר שנעצר בחשד לשימוש במידע פנים ולעבירות ניירות ערך).

את עיקר הייצוג המשפטי של הזרע, עם זאת, העניק דווקא משרדו של עורך הדין יגאל ארנון, שגם איתו יש לאולמרט היכרות קרובה: ארנון הביא ב־1998 לזיכויו בפרשת החשבוניות הפיקטיביות בליכוד. לאולמרט כבר הייתה היכרות עם לקוחות של ארנון: בסוף שנות ה־90, כראש עיר, הוא העניק לאחד מהם הנחה של מיליוני שקלים בהיטלי השבחה (ראו מסגרת).

אליטה מצומצמת

אולמרט רחוק מלהיות הפוליטיקאי היחיד שמטפל בענייניהם של גורמים עסקיים, המיוצגים על־ידי עורך דין שאיתו יש לו קשרי חברות או עבודה. מדובר במספר מצומצם של פרקליטים שהפכו למי שידם בכול: יום אחד הם מטפלים בלקוח מול השר, ובאחר הם מייצגים את אותו שר מול מבקר המדינה, מצילים אותו ממאסר, אוכלים איתו ארוחת ערב או סתם מתרועעים איתו בקוקטייל.

מאחר שהחקיקה והפסיקה אינן נותנות מענה חד־משמעי לדילמות שמעלים הקשרים בין עורכי הדין למקבלי ההחלטות, משתנה ההתנהלות מפרקליט לפרקליט, ומאיש ציבור לרעהו. בנימין נתניהו, יו"ר האופוזיציה, משתדל להימנע ככל הניתן ממראית עין של ניגוד עניינים. הוא פסל עצמו בעת שכיהן כשר אוצר מטיפול בהפרטת דיסקונט, מאחר שמתמודדים בריטים יוצגו על־ידי פרקליטיו, עורכי הדין יצחק מלכו ודוד שימרון. באותה נשימה יש לומר, כי כי לאחרונה פורסם ב"ידיעות אחרונות" תחקיר שלפיו ניסה נתניהו לקדם את עניינם של לקוחות אחרים של עורך הדין שימרון, שביקשו לבנות מלון במושבה הגרמנית בירושלים.

"בסך־הכול זו מדינה קטנה וצפופה", מנסה להסביר עורך הדין יעקב וינרוט, שייצג במשך השנים פוליטיקאים מכל רחבי הקשת, את הדינמיקה. "לפעמים הלקוח דורש שאני אישית אעשה משהו, והשר שאני מייצג זה השר שלו, או שיש לי קשר לפקיד שמטפל בעניין המסוים הזה. אז מה אתה יכול לעשות?" הפתרון המקורי של וינרוט: הוא מבקש מקולגה לפנות לשר. עם זאת, הלקוח נשאר שלו, השר יודע את זה, ו"לפעמים אני יותר מעורב, ולפעמים פחות".

ובמצב כזה, השר לא מנוע מלטפל בלקוח שלך?

"כל מה שהוא צריך לעשות זה גילוי נאות, ובמקרה הגרוע - שההחלטה לא תתקבל רק על ידו אלא על־ידי דרג נוסף".

ערובה להצלחת השיטה אין, אבל לא מעט גורמים בעלי הון מחליטים לחבור לפרקליטים בעלי מהלכים בשלטון, כך שהקשרים הענפים שלהם (שבדרך כלל מצטרפים גם לכישורים מרשימים) מיתרגמים בשורה התחתונה ללא מעט לקוחות וכסף.

"ללקוח שעורך דינו מכיר מקבלי החלטות יש יתרון עצום", אומר עורך הדין אלדד יניב, שהודח לאחרונה מתפקידו הלא רשמי כיועץ אסטרטגי לאהוד ברק, אך עדיין אוחז בקשרים מסועפים במערכת הפוליטית. "יש יתרון עצום לעורכי דין שמשאירים הודעה לפוליטיקאי, לרגולטור, לבעל תפקיד, והוא חוזר אליהם במהירות. מי ששוכר עורך דין שדעתו יכולה להישמע בפני מקבל ההחלטות נהנה מהיתרון שבכך עמדתו הצודקת תהפוך להחלטה. מקבלי ההחלטות עמוסים בפניות, ויש יתרון לאדם שיכול להסיט את הקשב שלהם לטענה צודקת".

זה הוגן ששר מטפל מהר יותר בפנייה של פרקליט שמקושר פוליטית?

"מה זה קשור למקושר פוליטית? זה מצב דומה להיכרות וקשר עם שופטים. בשנים האחרונות, עורכי דין שהתגאו בקשריהם עם שופטים מותחים ביקורת קשה על הקשר בין עורכי דין למקבלי החלטות. זה לא פסול, וזה לא פסול. הרי לפי טענתך מי שהיה, למשל, יו"ר הוועדה למינוי שופטים ואחראי למינויים של עשרות שופטים בישראל, לא יכול להופיע בפניהם. כלומר, נגזר על עורך הדין דוד ליבאי להגר למדינה אחרת כדי להתפרנס. אני לא רוצה לחיות במדינה כזאת".

עורך הדין כספי מסכים ששרי הממשלה מחזירים לו טלפון מהר יותר מאשר לעורכי דין מקושרים ומוכרים פחות. "זה רק טבעי", הוא אומר, "שאנשים שמכירים בעלי תפקידים יקבלו טלפונים לפני אחרים. אם אני אשאיר הודעה לעורך שלך, ועורך דין מאשדוד ישאיר לו הודעה, למי הוא יחזור ראשון?"

יש עורכי דין שנשכרים בגלל הקשרים שלהם?

"אני לא יכול לחלוק שיש עורכי דין, כמו גם בעלי מקצוע אחרים, ששכרו אותם בגלל השם שלהם, הכישורים שלהם, ואולי גם בגלל הקשרים. זה כך בכל העולם. אם זה לא היה כך, זה לא היה טבעי".

"אנשים יודעים מי עורכי הדין של הקשרים, ומי עורכי הדין של הפן המקצועי", אומר וינרוט, שמקפיד, לדבריו, לא לקשור יחסי חברות עם פוליטיקאים ולא להזמינם למסיבותיו, ומבטיח ש"לא תמצא אותי באף קוקטייל ובאף מסיבה שבהם נמצאים כל המי ומי והידוענים".

למה?

"יש לי תפיסה מקצועית מסוימת, שכדי לייצג לקוח הלקוח צריך להיות לקוח ועורך הדין צריך להיות עורך דין. ברגע שעורך דין הופך להיות מין יצור חברתי או ידוען חברתי, זה פוגם ביכולותיו. וחוץ מזה, זמני מוגבל ואני מעדיף לקרוא ספר מאשר ללכת למסיבה".

דיר באלאק, אדון הירשזון

אחד ממקבלי ההחלטות שאותם ייצג אלדד יניב הוא שר האוצר לשעבר, אברהם הירשזון, החשוד בגניבת מיליונים, בהלבנת הון ובעבירות נוספות. במקביל, טיפל יניב בענייניהם של אברהם בורג, יו"ר הכנסת ועד לא מזמן יו"ר ויטה פרי הגליל, ושל אביב אלגור ואיאן דיוויס, בעלי השליטה בויטה, מול רשות החברות הממשלתיות בהתמודדות על רכישת תע"ש ואגרקרסקו שיועדו להפרטה. רשות החברות כפופה לשר האוצר.

בספטמבר 2006 ניסחה עורכת הדין ימימה מזוז, היועצת המשפטית של האוצר, חוות דעת בעניין תעש ואגרקסקו, שלפיה "ברור כי שר האוצר לא יוכל לטפל בכך מול יניב, המטפל גם בענייניו של שר האוצר עצמו", ובכלל - עליו להימנע מטיפול בעניין כלשהו הנוגע ללקוחותיו של יניב. מזוז נדרשה לעניין רק לאחר שהתנועה לאיכות השלטון פנתה לאחיה, היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז, בדרישה להעמיד את הירשזון "על חובתו להימנע לחלוטין מכל טיפול או נגיעה לענייניהם של בורג, אלגור ודיוויס מול רשות החברות הממשלתיות ומשרד האוצר".

מקורביו של הירשזון צוטטו בזמנו כמלינים על חוות הדעת, בשל האבסורד שהיא עשויה לגרום: כל גורם הפועל מול משרד האוצר ואינו שבע רצון מהחלטותיו של השר בעניינו, יוכל לשכור את שירותיו של יניב ולסלק את השר מדרכו. יניב אומר שהוא דווקא מרוצה: "מאוד שמחתי על חוות הדעת הזו, שאומרת 'דיר באלאק אדון הירשזון, אל תטפל בשום דבר שעורך הדין יניב כבר מטפל בו', וכך היה. הירשזון שאל את עצתי בעניין. אמרתי לו שזו חוות דעת מצוינת, שבראש ובראשונה שומרת עליו ושהוא צריך להגיד תודה לימימה".

לפי העיקרון הזה, אתה סבור שאולמרט, למשל, היה צריך להימנע מטיפול בעמלות ההפצה מפני שאלי זהר ייצג את הברוקרים?

"כן, בוודאי. שעה שאני מייצג שר, אני לא אפנה לאותו שר בעניין אחר שאני מטפל בו".

למי למי, יש יותר קשרים

חוות הדעת של ימימה מזוז לא הפכה לתקדים. במידה מסוימת נדמה כי הפריחה הכלכלית, שנמשכה גם ב־2007, רק דרבנה את הלקוחות לחפש עורכי דין מקושרים יותר. הנה דוגמה שבה מצא את עצמו עורך הדין זהר בנחיתות מבחינת הקשרים: לפני כחודשיים פנה משרדו מטעם קבוצת דוראד, המתכננת הקמת תחנת כוח באשקלון, למנכ"ל משרד התשתיות ולבכירי משרד האוצר, בדרישה להפסקת המגעים המתקיימים בין המדינה לקבוצת OPC לגבי הקמת תחנת כוח במישור רותם. הסיכום המתגבש, נטען במכתב, מנוגד "לכל דין והיגיון", וכמוהו כמסירת הפרויקט ללא מכרז.

OPC היא שותפות בין שני גורמים: 80% מוחזקים על־ידי האחים עופר, והיתרה על־ידי תאגיד סימנס הגרמני, שלאחרונה פורסם כי ישלם קנס בהיקף מאות מיליוני אירו בגין תשלומי שוחד תמורת זכייה במכרזים במדינות שונות. את הקבוצה מייצגים עורכי הדין פיני רובין ומשה שחל.

שחל, שכיהן כשר האנרגיה קרוב ל-10 שנים, נחשב לפרקליט הישראלי הבכיר ביותר בתחום האנרגיה. מומחיותו הביאה לכך שגם גורמים ברחבי העולם שוכרים את שירותיו. לצדם יש לו גם קשרים לא רעים: נכון שפרש מהפוליטיקה ב־1996, אבל הוא מוסיף להיות פעיל במפלגת העבודה, ובשנתיים האחרונות מכהן כיו"ר ועדת החוקה שלה, תפקיד בעל משמעות במיוחד כאשר ראשי המפלגה מעוניינים בשינויים פנימיים. בקרב שרי התשתיות במהלך השנים התפתחה מסורת: פגישה עם שחל בראשית קדנציה כדי ללמוד על המשרד.

עם השר הנוכחי, בנימין בן־אליעזר, יש לשחל היכרות קרובה וארוכת שנים. לפני כשנה הציע בן־אליעזר לשחל להתמנות ליו"ר חברת החשמל, וזה דחה את ההצעה בשל עיסוקיו הפרטיים. כמה חודשים מאוחר יותר, בפריימריס האחרונים בעבודה, צידדו שניהם בבחירתו של אהוד ברק ליו"ר המפלגה, ולבן־אליעזר היה חשוב לעדכן את הכתבים הפוליטיים ששוחח עם שחל, ושזה אמר כי "חיוני ומיידי להביא את ברק למשרד הביטחון".

OPC זכתה ב־2003 במכרז שפרסמה המדינה להקמת התחנה במישור רותם, לאחר שהייתה היחידה שניגשה אליו. לאחר הזכייה התעוררו מחלוקות בין החברה למדינה, ובין השאר חשף בזמנו "גלובס" כי המדינה שילמה לקבוצה, עקב טעות טכנית בניסוח המכרז, 130 מיליון שקל יותר מדי. בסופו של דבר ביטלה המדינה את המכרז, מה שהוביל את OPC לעתור לבג"ץ. את האופוזיציה העיקרית לכל פשרה עם OPC הוביל זליכה, החשכ"ל. לפני חודשים אחדים, ולאחר ששחל נשכר על־ידי OPC, נפתח משא ומתן לחידוש ההתקשרות בין הצדדים, מה שהוביל לפניית דוראד.

אלי זהר, ל־OPC יש יתרון על רקע ההיכרות הקרובה בין שחל לבין שר התשתיות?

"אני מקווה שלא. להגיד לך שאני נאיבי? אני לא נאיבי. העובדה ששחל היה שר ושהוא מקורב לזה יוצרת יתרון. אבל בהיעדר טובות הנאה שעוברות בין השר לבין הפרקליט, רמת ההיכרות הזו לא צריכה להשפיע כשלעצמה".

עמדת משרד התשתיות השתנתה מאז ששחל צורף לצוות המשפטי של OPC.

"אני מאוד מקווה שאין לזה קשר עם העובדה הזו, ואם יש לזה קשר זה בוודאי יצוף יום אחד. אני לא יודע כמה עמדת משרד התשתיות השתנתה - היא עברה תנודות".

ביוני האחרון פנתה עמותת אומ"ץ (אזרחים למען מינהל תקין) למבקר המדינה בדרישה שיפעל לביטול המכרז בעקבות השינוי בעמדת משרד התשתיות. העמותה טענה, "על יסוד מסמכים המצויים ברשותה", כי שחל "הביא לשינוי בעמדתו הקודמת של שר התשתיות(...) בזכות קשריהם הפוליטיים והאישיים". העמותה ביקשה כי "יבדוק לאלתר חשד שעל־פיו שינה בחודשים האחרונים משרד התשתיות, בהנחיית השר בנימין בן־אליעזר, את עמדתו המקורית לגבי פרויקט ייצור חשמל פרטי במישור רותם, מטעמי הון ושלטון, ועל־ידי כך עלולים להיגרע מקופת המדינה סכומים המסתכמים בעשרות מיליוני דולרים". שחל, נכתב, מקורב לבן־אליעזר, "ויש לו עניין שההסכם ייחתם בתנאים לא כלכליים על חשבון הקופה הציבורית". מבקר המדינה מסר כי "הנושא נמצא כעת בבג"ץ, ואנו מחכים להכרעתו. בהתאם לה יוחלט מה הלאה".

מאז המכתב הספיקו האחים עופר להתרעם על החלטות שהתקבלו במשרד התשתיות ולטעון, כי "המדינה משנה את הכללים במשק החשמל לטובת דוראד".

"לפעמים אני לא רק מחייך אלא מתייחס גם בקצת שאט נפש", מגיב שחל. "המקרה מטופל דרך בית המשפט, ומגעיי מתבצעים מול הפרקליטות. אני יכול להישבע על ספר תנ"ך שמעולם לא החלפתי עם פואד מילה בנושא, וכל הטיפול בעניין הוא במסגרת בית המשפט". במכתב ששלח לפרקליטות המדינה תמה שחל על עצם הטענה כי הוא מקורב לבן־אליעזר.

"מעולם לא פניתי לאף שר כדי להציג בפניו תיק שאני מטפל בו, או לבקש משהו", אומר שחל, ומוסיף כי מדובר מבחינתו בעמדה עקרונית. הוא מסכים שיש לקוחות הפונים אליו בתקווה להסתייע בקשריו, אבל בעיניו פנייה ישירה לשר רק מזיקה, מאחר שהיא עלולה לגרום לדרג המקצועי להתחפר בעמדה עוינת. "הדבר האחרון שאני רוצה לעסוק בו זה להיות שתדלן או מתווך. אני שונא את שני המונחים, ולא רוצה בהם".

כשר, אומר שחל, הוא סירב לפגישות בארבע עיניים, ויש מי שניתק עמו קשרים בשל כך. מקרה מבחן בולט התרחש כשהתמנה לשר התקשורת לאחר שעבד כשנה במשרד עורכי הדין של חיים צדוק. "לפתע פתאום הם ייצגו איזה גורם שרצה לקנות את בזק", הוא משחזר. "אחד מעורכי הדין במשרד טילפן וביקש לקבוע פגישה, וסירבתי. צלצל אליי צדוק ז"ל, ושאל אם משום שהייתי שותף במשרד אני מקפח אותם. אמרתי לו, 'לא, אבל בכל הכבוד אני מכיר את המשרד, ואני יודע שלא היו לכם עסקים בתחום התקשורת. מי שפנה אליכם חשב שמדובר בבורונדי או באיזה רפובליקת בננות'. מנכ"ל המשרד יטפל בהם. בחייך, אם אתה בא אליי, איך יראו את זה אנשים מבחוץ? צדוק הבין מיד".

פרקליטים אחרים, כמו כספי ווינרוט, טוענים שצריך להסתפק בגילוי נאות.

"אני מכיר את הדעות שלהם, ואני לא מסכים עם כולן. עם כל הכבוד, אני לא בעד החיבור של הון ושלטון. אני לא נהגתי כך".

וינרוט עותר נגד שטרית

בעניין מישור רותם בחרו האחים עופר לשכור את שירותיו של שחל, אבל בעניינים רבים אחרים הם מיוצגים על־ידי רם כספי, הנחשב לפרקליט המוביל בישראל בתחום המסחרי. קשריו עם בכירי השלטון כה מסועפים, עד שאיסור גורף על שרים לטפל בלקוחות שלו היה משאיר אותו עם הרבה מאוד שעות פנויות. "כל הסוגיה של ניגוד עניינים הפכה למפלצת שיש להחזיר אותה לכלובה האמיתי", טוען כספי. "חייבים לתת קרדיט לאדם שממלא תפקיד ציבורי, שיידע לפעול לטובת האינטרס הציבורי. הוא צריך לגלות את העניין האישי שיש לו, אם יש לו, ומאותו הרגע הוא נתון לשיפוט הציבור אם הוא פועל בגלל העניין האישי או שהוא פועל למען האינטרס הציבורי. לא צריך מראש להטביע במצחו אות קלון".

את החברה לישראל שבשליטת האחים עופר ייצג כספי בעניינים רבים מול המדינה. בחלק מהם, כמו הפרטות צים ובתי הזיקוק, לוו המהלכים בביקורת ציבורית על שהמדינה לא פעלה בדיוק בהתאם לאינטרס הציבורי. לקוח אחר שלו הוא בנימין בן־אליעזר, שמפעם לפעם שכר את שירותיו. ב־2001 הוא ייצגו (יחד עם עורך הדין נבות תל־צור ממשרדו), בעניינים שנגעו להתמודדותו על יו"רות המפלגה מול אברהם בורג. לאחרונה ייצג תל־צור את בן־אליעזר מול מבקר המדינה, שקבע בדוח שפרסם בחודש שעבר כי שר התשתיות פעל למינויים של כמאה מקורבים בחברת החשמל.

בין שני האירועים הללו טיפל בן־אליעזר, כשר התשתיות, גם בלקוחותיו של כספי - האחים עופר. בספטמבר 2005, למשל, אישרה הממשלה את מכירת בתי הזיקוק במהלך של פיצול והפרטה. ההחלטה הייתה מנוגדת לדעתו של בן־אליעזר, שטען כי הפיצול ימיט אסון על שוק הדלק וניסה לסכלו. דעתו תאמה את עמדת האחים עופר, שטענו שפיצול "יזיק למשק המדינה".

רם כספי, העובדה שמשרדך ייצג את בן־אליעזר מול מבקר המדינה יוצרת לך בעיה לעבוד מולו מטעם לקוחות אחרים?

"לי אישית זה לא מפריע. אני מכיר את פואד ומוקיר אותו שיחליט לגופו של עניין. אין לי אף עניין כרגע מול משרד התשתיות".

אבל אם יהיה, תרגיש נוח לשלוח לפואד מכתב בשם לקוח?

"אם אני יודע שהעבודה של תל־צור הגיעה לסיומה, אין לי שום בעיה. אם תוך כדי הבירור אצל המבקר יש עניין שאני צריך לפנות לגביו לשר התשתיות, הייתי נמנע מלפנות. אבל קח את זה דווקא כדוגמה: נניח שנבות הופיע בפני המבקר, ועכשיו תפקידו הסתיים. אז מה - כמה שנים הוא לא צריך לפנות לשר? שנה, שנתיים, חצי שנה? אם השר יכול לכאורה לעקם את החלטותיו אחרי חצי שנה, למה שהוא לא יעקם אותן אחרי שנתיים? ותאמין לי, אם יש איזה עורך דין שהציל מישהו, במירכאות, אותו איש ציבור יזכור את זה גם 30 שנה".

כשכספי מדבר על פרקליטים שהצילו פוליטיקאים במירכאות, עולה בזיכרון דמותו של שר הפנים, מאיר שטרית. זה היה אמנם לפני קרוב לעשור, אבל שטרית לא ישכח במהרה כיצד הביא עורך הדין יעקב וינרוט לזיכויו מאשמת מרמה והפרת אמונים. מאז הספיק שטרית לכהן כשר במשרדי האוצר, המשפטים והפנים. לאחרונה, למשל, נפגשו השניים כדי לדון בשאלת אזרחותו של איש העסקים מיכאל צ'רנוי, לקוח ותיק של וינרוט. על שולחנו של שטרית שוכבת זה מספר חודשים המלצתה של ועדה המייעצת למשרד הפנים לאשר את אזרחותו של צ'רנוי. לפני כחודש עתר צ'רנוי לבג"ץ לחייב את שטרית להשיב לו את דרכונו, שנשלל כבר ב-1999. בשבוע שעבר הודיע שר הפנים לבג"ץ כי בשל מורכבות הנושא נדרשת לו ארכה של ארבעה חודשים נוספים.

"הייתה לי פגישה עם השר שטרית בעניין של צ'רנוי, אז מה?" אומר וינרוט. "לא קיבלתי שום יחס מועדף, ולראיה - הגשתי לבג"ץ עתירה בנושא נגד השר שטרית. במהלך השנים פניתי לשטרית פעמים רבות, ולא הרגשתי שאני מקבל ממנו יחס מועדף בכלל. גם במבחן התוצאה אני יכול להוכיח את זה, יש לי על זה קבלות. הוא שוקל שיקולים ענייניים, והוא גם החליט החלטות נגדי. לי אין שום טרוניה על כך, ולא ציפיתי שהוא ייתן לי יחס מיוחד. הוא לא חייב לי כלום". ¿