לא, תעשה לך פסל

השבוע נודע ל־G על אפיק נוסף שאליו הופנו תקציבים נדיבים: הקמת פסל להנצחת יורם אוברקוביץ', יו"ר ארגון העובדים, שכיהן בתפקיד מ־1978 ועד מותו הפתאומי ביולי 2003. דו"ח ביקורת פנימי חושף התנהלות תמוהה, הכוללת חריגות תקציביות, הימנעות ממכרזים ועבודה בניגוד לנהלי החברה.

העלות מתנפחת

הסערה סביב הכוונה להנציח את אוברקוביץ' פרצה כמעט מיד לאחר מותו. הוא היה אדם אהוד מאוד על עובדי החברה, אך שנוי במחלוקת בציבור: מלבד הויכוח סביב עוצמתו של ה"איש עם היד על השלטר", אוברקוביץ' גם הסתבך עם החוק: הוא הורשע ברישום כוזב במסמכי תאגיד ונדון למאסר על תנאי. בנוסף, הוגש נגדו כתב אישום בגין שוחד, שלא נדון עד תום בשל מותו.

הפער בין האהדה לדימוי הציבורי הכשיל מספר ניסיונות הנצחה; תחילה שקלו בחברה לקרוא לחלק ממתחם "תחנת רוטנברג" באשקלון, הקרויה על־שם מייסד החברה פנחס רוטנברג, על שם היו"ר המנוח, אך הרעיון נגנז בשל הביקורת; שנה לאחר מכן הוחלט לקרוא לתחנת הכוח בגזר על שם אוברקוביץ', אבל עתירה לבג"ץ גרמה לדירקטוריון לחזור בו.

בפעם השלישית הוחלט לפעול אחרת: עיריית פתח תקווה ביקשה מהחברה לבנות בעיר פסלים סביבתיים, ובחברה ביקשו להנציח את אוברקוביץ'. באוקטובר 2005 קיימה הנהלת החברה דיון בסוגייה. סמנכ"ל חטיבת הלקוחות אז, ליאור זרנקין, העריך כי עלות ההקמה תהיה 100 אלף שקל, וכי "ארגון העובדים מוכן לממן שליש ממנה" (חלק ניכר מכספי ארגון העובדים מגיעים מקופת החברה). המנכ"ל אז, יעקב רזון, הורה לצאת לדרך.

אלא שבמאי 2006 הודיע מנהל הפרויקט, רפי גפני, כי הוא מעריך שהפרויקט יעלה 210 אלף שקל. יותר מכפליים מהסכום שאושר. יו"ר הוועד הצפוני, דוד ביטון, ושני סמנכ"לים נוספים, סיכמו שהגדלת התקציב "תובא לאישור ארגון העובדים", ולאחר מכן "תועבר לאישור הנהלת החברה". לפי הסיכום הייתה החברה אמורה לשלם שליש מהעלות, הוועד שליש והיתרה "על חשבון שעות עבודה בקרן לפעילות קהילתית של המחוזות".

פלד מפסל

אישור הוועד הושג במהרה, אבל הגדלת תקציב הפרויקט מעולם לא הובאה, מטעמים כלשהם, לאישור ההנהלה. אבל גם ללא האישור, צוות הפרויקט החל לעבוד במרץ. על החלק האמנותי הופקד המפכ"ל בדימוס רפי פלד, שהיה בעצמו מנכ"ל חברת החשמל. פלד יצר בשנים האחרונות מספר פסלים סביבתיים שחברת החשמל הציבה ברחבי הארץ, ובמקרה הזה ניאות להתגייס למשימה בהתנדבות.

"יורם עשה הרבה למען החברה", מסביר פלד, "ראוי בהחלט להנציחו. ליד הקבר אומרים בדרך כלל דברים טובים, לא צריך להיות קטנוניים". הוא מוסיף שההערכה המקורית, בסך 100 אלף שקל, לא הייתה ריאלית: "אי אפשר לעשות פסל כזה ב־100 אלף שקל. 40־50 אלף דולר לפסל כזה זה כלום, זה זול מאוד. אני עובד עכשיו על פסל שיעלה 400 אלף דולר".

את המחירים ה"זולים" השיגה החברה ללא מכרז. הקבלנים התבקשו לשלוח את הצעותיהם ישירות למתכנן הקונסטרוקציה, משה טייב. הוגשו ארבע הצעות ובניגוד לנוהל קיבל את ההחלטה צוות הפרויקט, שכלל ארבעה "עובדים אשר לא היו מוסמכים לקבל החלטה שכזו", לשון הביקורת, בהם מזכיר הדירקטוריון, דניאל רוזנר.

הצוות בחר בחברת "כור מתכת חיפה" והזמין ממנה את העמוד המרכזי באנדרטה ב־90 אלף שקל. בדצמבר 2006 נשלחה אליה הזמנת העבודה, בחתימתו של גפני, "אשר אינו מוסמך לאשר התחייבות כספית של החברה עם גורם חוץ". גפני, מוסיף הדו"ח, ניהל - בניגוד לנהלים - משא ומתן עם החברה, כש"הליך ותוצאות המשא ומתן לא תועדו, לא נחתמו על־ידי המשתתפים ולא הובאו לאישור הגורם המוסמך". כמה חודשים לאחר מכן הוא גם אישר לחברה תוספת של 10,000 שקל, "ללא אישור ועדת המכרזים וללא סמכות".

גורמים בחברה טוענים שהדוח החמיר יתר על המידה עם גפני וטייב וכי לא היו פועלים ללא הנחיות מלמעלה.

ועד השכונה: "כמו שמוק"

כשאישרה הנהלת החברה את הפרויקט, אמר המנכ"ל רזון כי "הנושא יטופל במסגרת פעילות קהילתית". הדו"ח קובע כי הפסל המדובר "אינו תואם להגדרה של פרויקט סביבתי קהילתי".

במחלקה המשפטית של החברה, שהתבקשה לפני כחודש לספק חוות דעת בעניין, סברו אחרת. הניסוח אמנם קצת פתלתל אך המסקנה, שאליה הגיעו עורכי הדין אודות הרווחים מהפסל, מאלפת: "במקרה הנדון (...) הפיקה חברת החשמל תועלות תדמיתיות, שגם אם קשה לכמת אותן, אין לומר כי לא נתקבלה כל תמורה בעקבות השתתפותה בפרויקט".

"תועלות תדמיתיות? הפסל הזה עומד, לא נעים לי להגיד, כמו איזה שמוק", אומר יעקב אלרואי, יו"ר ועד שכונת אם המושבות, שהפסל הוצב בקרבתה. "כשאתה פותח את המרפסת ורואה את השמוק הזה מול העיניים, זה לא המחזה הכי מרטיט".

עו"ד אורי אוהד, יו"ר האופוזיציה במועצת העיר ולשעבר סגן ראש העירייה, דווקא מסכים עם אלרואי: "בהתחלה חשבנו שפותחים בסיס טילים בפתח תקווה. וזו הגדרה עדינה. אני לא רוצה לחזור על השם שהתושבים נתנו לו".

"בדרך־כלל יש ויכוחים ציבוריים סביב פסלי חוצות", עונה פלד.

מה הרעיון האמנותי של הפסל?

"הוא עשוי ממוצרים של חשמל - ברזל, עץ, עמודים. זה משדר גם את הגובה של העמודים, וממוקם ליד קריית הספורט שמתוכננת שם, ויורם הוביל גם בנושא הספורט".

בעירייה לא אטמו את אוזניהם לביקורת והזמינו מספר אמנים לישיבה בה נדונו רעיונות לשדרוגו. לבסוף הוחלט, בשיתוף עם פלד, כי יש להוסיף תאורה ולצבוע את העפרונות, מה שיצריך, מן הסתם, הוצאות נוספות. "אמור להיות יותר צבע", אומר מנכ"ל העירייה, דני סויסה, "כדי שזה לא ייראה כמו איזה טיל".

אגב, שמו של אוברקוביץ' עדיין לא מצוין על הפסל. לאחר הצביעה והשדרוג, מבטיח סויסה, יתקיים טקס לקריאת הפסל על שמו.

קודם בודרום, אחר־כך ברלין

יו"ר הוועד הדרומי כבר קפץ לגרמניה, רק כדי לוודא שהיא מתאימה לארח את חגיגות יום האישה

*לפני כחודש תואר כאן כיצד גברים בכירים בוועד העובדים הצטרפו אשתקד לנופש "יום האישה" בבודרום שבריביירה הטורקית. השנה מתכננים במחוז דרום של הוועד לקיים את יום האישה בברלין, מה שעשוי לטמון בחובו עלויות גבוהות. כרגע נדונה חבילה שהיקפה יעמוד על כמיליון ו־200 אלף שקל. במחוז הצפוני מדברים על נסיעה למרמריס שבטורקיה בעלות של 450 אלף שקל.

יו"ר הוועד הדרומי, ציון לוגסי, המריא לאחרונה לברלין, כדי לבדוק את השטח לפני הנסיעה. בתוך כך, לגברים במחוז הצפוני של החברה נמאס לסבול מאפליה לרעה לעומת עמיתותיהן, ולראשונה זה כמה שנים מתכננים בוועד לציין גם את "יום הגבר" בעלות של כ-200 אלף שקל.

חשוב להדגיש שהכספים שבהם מדובר הם כספי ועד העובדים, אלא שחלק ניכר ומשמעותי מתקציבו של הוועד מגיע מקופת החברה - ומכיסיהם של הצרכנים, כלומר הציבור.

בוועד סרבו להגיב על הדברים.

itayrrr@walla.com

סייע בהכנת הכתבה: ליאור ברון