תשוקה ושמה חשמלית

לא רק אגסי חולם בחשמלית: היזם הישראלי זאב דרורי ינסה להרים מחדש את פרויקט מכונית הספורט החשמלית TESLA, שאמורה לנסוע במהירות של 200 קמ"ש, אבל בינתיים לא ממש מצליחה לעבור ממחברת השרטוטים לפס-הייצור

גם מי שאינו בקי ברזי המכונית "הירוקות", נתקל קרוב לוודאי בשם TESLA. זהו אחד המיזמים הבולטים ביותר לייצור מכונית חשמלית בשנים האחרונות. החברה הוקמה במטרה לפתח ולייצר את חלומם של שוחרי איכות הסביבה, שהפרוטה נמצאת בכיסם: מכונית ספורט דו-מושבית מרהיבה, שנוסעת על סוללות.

מעבר לעיצוב, הבטיחה החברה ביצועים מרגשים דוגמת זינוק מאפס למאה ב-4 שניות בלבד, מהירות מירבית של 200 קמ"ש וטווח נסיעה רצוף של "מעל 250 מייל" אחרי טעינה. אמנם גם המחיר המוצע לצרכן הוא אקזוטי - לא פחות מ-90 אלף דולר ליחידה - אולם אם לוקחים בחשבון עלות נסיעה של פחות מ-2 סנט לקילומטר ואת הערך המוסף היח"צני של נסיעה ברכב "ירוק" - העסקה נשמעת כמעט כלכלית. אין זה פלא, שלמעלה מ-550 לקוחות, מתוכם ידועים ונוצצים מעולם הבידור והעסקים, מיהרו להפקיד מקדמה של עשרות אלפי דולרים כדי להיות בין הראשונים, שיזכו לנהוג (ולהיראות) במכונית.

העיתוי- בדיוק כשאמריקה החלה להכות על חטאי ההתחממות הגלובאלית - היה מושלם, והמשקיעים הגיעו במהירות. את ההשקעה הראשונית השקיע המולטי-מיליונר איילון מאסק, שהפך ליו"ר, ועד מאי 2007 גייסה החברה למעלה מ-105 מיליון דולר במספר סבבים עם שמות ידועים ברשימת המשקיעים כמו מייסדי גוגל, נשיא EBAY לשעבר ועוד.

אז כסף יש, גם ספקים, לקוחות ויחסי ציבור בשפע. ומה חסר? אה, כן המכונית עצמה. מסתבר, שהמעבר מפיתוח אב-טיפוס עם ביצועים מרשימים לייצור סדרתי אינו חלק. לאחר מספר דחיות במועד הייצור בוצעה לפני מספר חודשים "הפיכה ניהולית", במסגרתה פרש מנכ"ל ומייסד החברה ועימו כמה מהנדסים מותיקי החברה.

את מושכות הניהול לקח היזם הישראלי לשעבר זאב דרורי. ברזומה שלו ניתן למצוא הקמה של חברה לרכיבי זיכרון, שנמכרה ב-1987 ל-AMD, וניהול/בעלות על חברת האלקטרוניקה לרכב "קליפורד", שאותה מכר לחברת ביטוח אמריקנית ב-1999. דרורי נכנס לתפקיד במטרה להתחיל לייצר ולספק את המכוניות ללקוחות באביב 2008. החברה טוענת כרגע, שתעמוד בתאריך היעד, אבל על פי הצהרותיה עד כה היא טרם הצליחה לפתח תמסורת אמינה מספיק, שתשרוד את המומנט העצום שמייצר מנוע חשמלי רב עוצמה. לפיכך היא הודיעה על פיתרון ביניים: המכוניות הראשונות יסופקו ללקוחות עם תמסורת "זמנית", שתאפשר האצות איטיות יותר. כשיסתיים הפיתוח, יוחלפו התמסורות הזמניות במכוניות הלקוחות, על חשבון החברה. גם טווח הנסיעה יהיה כנראה קצר יותר מהמובטח והחברה אף לא מתחייבת לגבי קצב הייצור ולוחות הזמנים של המסירה ללקוחות.

אז מה אפשר ללמוד מהסיפור, מלבד העובדה שליזמים ישראלים יש כנראה משיכה רצינית למכוניות חשמליות? אולי שכסף ויחסי ציבור הם התחלה טובה, אבל שבדרך להפוך הצהרות למציאות הנדסית ושיווקית בתעשיית הרכב, אי אפשר לעשות קיצורי דרך.