"מיטב שפיטה" - הפטנט החדש

במקום לדרוש מיסי ארנונה, אגרות והיטלים על סמך עובדות בשטח, גילו הרשויות את האפשרות הקלה - "שומה לפי מיטב שפיטה"; לא תמיד זה תקין

לאחרונה אנו נתקלים בתופעה מעניינת. רשויות מקומיות מטילות על נישומים דרישות חיוב בארנונה ובאגרות והיטלי פיתוח "לפי מיטב שפיטה". הנישומים מוצאים עצמם חסרי אונים מול דרישות שמונפקות לפי "הערכה", בדרך כלל בלתי סבירה, שאינה מושתתת על בסיס עובדתי אמיתי.

בדיני המס הכלליים "שומה לפי מיטב שפיטה" נקבעת לפי שיקול דעת של רשות מנהלית, בהיעדר נתונים הצריכים לשומה והמצויים בידיעתו הבלעדית של נישום. כך למשל, שומה מסוג זה נערכת ע"י רשות מנהלית, כאשר נישום לא הגיש דו"ח הכולל נתונים על הכנסותיו, או מפני שהרשות המנהלית חולקת על ההכנסות או על ההוצאות עליהן דווח. כך או כך, שיקול הדעת המוענק לרשות צריך להיות מבוסס ומנומק ואין לה סמכות לערוך שומה כלאחר יד, במנותק לחלוטין מהנתונים העובדתיים באותו מקרה קונקרטי.

בענייני ארנונה ואגרות והיטלי פיתוח לא קיימת הוראה בדין המקנה לרשות המקומית סמכות לערוך שומה לפי מיטב שפיטה. סמכות לדרוש מס או אגרה לפי הערכה או לפי מיטב שפיטה צריכה להיות מעוגנת בחוק מפורש, כמו הוראת סעיף 145 לפקודת מס הכנסה, סעיפים 78, 79 לחוק מיסוי מקרקעין וכן הוראות סעיפים 76-77 לחוק מס ערך מוסף. יתר על כן, חוקים אלה מחייבים את הרשות המנהלית לנמק את השומה שנערכה על ידה לפי מיטב שפיטה (סעיף 158א לפקודת מס הכנסה, סעיף 79א לחוק מיסוי מקרקעין, סעיף 77 (ג) לחוק מס ערך מוסף).

לטעמנו, בהעדר הסמכה בדין, פעולתה של רשות מנהלית בעריכת שומות לפי מיטב שפיטה בטלה. זכות הקניין היא זכות יסוד, ופגיעה בה במסגרת הטלת חיובים מסוג זה מחייבת הסמכה ספציפית. גם אם ימצא שלרשות יש סמכות לעריכת שומה לפי מיטב שפיטה, הרי שהטלת חיוב בדרך זו צריכה להיעשות במשורה.

זאת ועוד, בהודעות חיוב לפי מיטב שפיטה בארנונה ובאגרות והיטלי פתוח, שנשלחו לאחרונה על ידי מספר רשויות מקומיות, אין פרטים שנהוג ומקובל לכלול בהודעת חיוב, כגון זהות הנכסים בגינם הוטל החיוב, מקום הימצאם, שטחם וכו'. בהעדר נתונים אלה אין בידי הנישומים כלים להתמודד עם הודעות החיוב ונשללת מהם זכות לקבל שומה מבוססת שניתן להשיג עליה ע"י התאמתה למצב העובדתי.

ויודגש, אפילו לגרסת המקלים בעניין - אין לרשות המנהלית סמכות להטיל "סנקציה" של שומה לפי מיטב שפיטה, בטרם פנתה לנישום וניסתה לאסוף פרטים לצורך עריכת השומה. סמכות הרשות המנהלית לדרוש ידיעות מנישום, כאמור בסעיף 287 לפקודת העיריות הינה מצומצמת. לדעתנו, לכל היותר מוקנית לרשות המנהלית סמכות לדרוש מנישום רק מידע המצוי בידיעתו הבלעדית שאינו ניתן להשגה בדרך סבירה אחרת. כך למשל, רשאית רשות מינהלית לדרוש מנישום את רשימת האתרים בהם מצויים נכסיו, אך אינה רשאית לדרוש מהנישום לפרט את שטחם.

חיובי ארנונה ואגרת והיטלים שנערכו לפי מיטב שפיטה הינם לרוב בלתי סבירים באופן קיצוני. חיובים אלה נערכים מבלי שהרשות קיימה את חובתה, לאסוף את כל הנתונים הרלוונטיים טרם קבלת ההחלטה, ומבלי שנערכה בדיקה עובדתית של נתוני האמת.

הרשות המקומית אינה רשאית לפעול על סמך תחושות בעלמא וודאי שאין היא רשאית לפעול מבלי שהונחה בפניה תשתית עובדתית הולמת היכולה לשמש מצע להחלטתה.