הכישרון המוזר של האנליסטים

בתקופת עליות הם מצליחים לנבא עליות - ובתקופת ירידות כושלים בכל תחזית

"בעת משבר הדבר החשוב ביותר אינו שיקום הנזקים, אלא חיפוש האשמים והוצאתם להורג" (מתוך: "יוסף סטאלין - חייו של מנהיג")

שאלה: איך היה נראה משבר האשראי אם חברות הדירוג לא היו נסחפות אחר הלכי רוח ואופנות, אם העוסקים במלאכת הדירוג היו אנליסטים בני 50 שראו כבר 3 סייקלים במחזור העסקים ולא מומחים בני 28 ש"קיבלו הכשרה מתודולוגית".

עוד שאלות: האם יש בכלל לצפות לכך שחברות דירוג יעסיקו "זקנים" בני חמישים וארבע שלא הצליחו להמריא אל פסגת מנכ"לות או להקים בית השקעות משלהם? האם יש דרך לגרום לכך שבזמני האופוריה, ישמעו גם קולות אחרים?

אולי אין בכך צורך, שכן הרווח מהאופוריה גדול מהנזק שנגרם במשבר ועם כך, למה להשבית שמחות?

בפועל, ההשקעות באגרות חוב מתקבלות בחברות הגדולות ובמוסדיים, על בסיס דירוג האשראי. וועדות השקעה מהססות לקבל החלטות על בסיס מידע אחר, גם אם הוא רלוונטי ובדרך כלל חברות הדירוג יהיו אלו שיכשירו את הנייר או יפסלו אותו.

לחברות הדירוג לא תזיק קצת צניעות

לכאורה זהו תהליך מובנה וטוב, שכן לוועדות ההשקעה וגם למנהלי התיקים הפועלים בחזית, יש פחות כלים מאשר לחברות הדירוג, אולם אם נבחן את ההצלחה המוגבלת של האנליסטים של המניות, נגיע למסקנה שלחברות הדירוג לא תזיק צניעות ולמנהלי ההשקעות לא יזיק מעט יותר הסתמכות על כלים בלתי תלויים.

האנליסטים של המניות מצליחים "לנבא" עליות, בתקופות עליות ונכשלים בניבוין בתקופת ירידות. אולם, כשהדברים נוגעים לאנליסטים של חברות דירוג, התמונה מורכבת יותר: למעשה קל יותר לדרג חברה מאשר להעריך את רווחיה או מכירותיה וממילא את שערה, בעתיד.

אבל אם כך הם פני הדברים, הרי חברות הדירוג עושות עבודה גרועה במיוחד, שכן מה הטעם בניבוי בתקופות טובות, אם בדיעבד מסתבר שבתקופות משבר לא הודלקו די נורות אדומות למשקיעים.

יתרה מזו, ניתן היה לצפות כי אם הערכת הסיכונים הייתה טובה יותר בתקופות הטובות, ההתנפחות הבועה הייתה נמנעת.

התשובה נעוצה בסינדרום "הרג השליח": אף אחד אינו אוהב משביתי שמחות ואף אחד לא יחזיק אותם בעבודה אם הם ינסו לאזן את התמונה בתחזיות פחות וורודות.

הדבר היה נכון לגבי צ'רצ'יל לפני מלחמת העולם השנייה, עת נדחק לקרן זווית בשל הערכותיו הפסימיות, נכון לגבי מתנגדי אוסלו וההתנתקות שלא נתפסו כמי שמנתחים את המצב אלא ככאלה שמשביתים שמחות ולא רוצים לזרום עם התחזיות, וכמותם כל מי שילכלך את המלצות האנליסטים בסיפורי נכאים על נכסים.

אנשים מוכנים לשלם על תקווה ולכן תמיד יהיה שוק לאסטרולוגים שמבטיחים "אהבות חדשות ופתרון הבעיות הכספיות", לאנשי חזון עם מזרח תיכון חדש ולאנליסטים שלא מפריעים לנו לישון בלילה.

מיכאל תבור הוא מנהל תוכנית ניהול פיננסי למנהלים בלהב הפקולטה לניהול באוניברסיטת ת"א ומנכ"ל תבור כלכלה ופיננסים